תוספתא כפשוטה על גיטין ה:יא

163-65. הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אינו גט, שמא תלך ושמא תשתה. וכ"ה גם בד ובכי"ע. ולכאורה הדברים סותרים לברייתא שלעיל פ"ד שו' 36–37: הרי זה גיטיך על מנת שלא תבעל לפלני, הרי זה גט, ואינו חושש שמא תלך ותבעל. ואפשר שבנידון ההוא אינו חושש שמא תבעל לו, שהרי אם תבעל לו מתבטל הגט ויש כאן איסור אשת איש, ודינו כאילו אמר על מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך שאין חוששין שמא תבעל להן, וכברייתא שבבבלי פ"ד א', וכמו שכתב הרשב"א שם פ"ג א'. אבל עיין בתוספות פ"ג א', ד"ה ועמדה, ובגירסת כי"ע לעיל שם. ובספרי כי תצא פי' רס"ט, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' 289, ובבבלי כ"א ב', פ"ג ב', עירובין ט"ו ב', סוכה כ"ד ב', קידושין ה' א': הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין, ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם, 61 בספרי הסדר הוא כבתוספתא כאן. אין זה כריתות (בנו"א: אינו גט) וכו'. ואמרו בבבלי כ"א ב': מיבעי ליה דבר הכורת בינו לבינה, ומשמע שהכוונה היא משום שאין כאן כריתות גמורה מבעלה, אבל לא משום חשש שמא תלך ותשתה. וכן משמע מלשון הספרי הנ"ל: כריתות , שיהא כריתות. מכאן אתה אומר האומר לאשתו וכו'. ברם ברש"י פ"ד א', ד"ה אין חוששין כתב: " אינו גט שמא תבעל לו, דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם", ומכאן מוכח שאם יש חשש שמא תעבור על התנאי כל ימי חייה, ואפילו אם תעבור בקום ועשה אין זה כריתות כלל, "כיון שכל ימיה בתנאה היא עומדת", 62 לשון הרמב"ן פ"ג ב', ד"ה כל ימי חיי. והוא ממשיך שם: וי"ל (-ויש לחשוש) שעדין יבטל הגט אם תבעל לו, אינו גט כלל. ובסוף פ"ג ב', סד"ה כל ימי חייכי, כתב: אי נמי דשלא תבעלי לפלוני, לרבנן אינו גט דשיורא הוי. ועיין בתשובות חכמי פרובינציא, הוצ' ר"א סופר (ירושלים תשכ"ז), עמ' 244 ואילך, ולעיל שם, עמ' 188. ושוב כתב הרמב"ן לעיל שם, ד"ה כל: ואפשר שיש בלשון רש"י ז"ל טעות ידי הסופר במה שכתב לעולם, אלא דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך הוא, עיי"ש. ולעיל פ"ג א', ד"ה א"ה, כתב: וא"ת ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי מאי מהני ליה אי הוי כריתות, הא אסורה לינשא לעולם (כלומר, לשיטה שאסורה להינשא עד שיתקיים התנאי), לאו מילתא היא, דכי אמרינן שאסורה לינשא, שמא לא יתקיים התנאי, איסור דרבנן הוא, ואם נישאת לא תצא. או משום שצריך קיום התנאי ממש, ולא שלא לעבור, כמו שכתב בצפנת פענח פ"ח מה' גירושין ה"א ופ"ז מה' אישות ה"א, ד"ה שם בה"ה. ועיין בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' קמ"ג שכתב שאם התנה שלא תעשה מעשה ידוע לעולם אין זה כריתות, ואינו עניין לחשש שמא תעבור, ובתוספתא כאן מפורש שלא כדבריו, 63 והעיר על כך ר"י ענגיל כ"א ב', ולפניו במעשה רוקח על הר"מ פ"ח מה' גירושין הי"א. ואף בחידושיו בסוגיין מוכח שבשלא קבע זמן אין כאן כריתות, משום דאגידא ביה, ולא משום חשש. ורבינו לא השגיח ברישא כאן, אע"פ שהוא בעצמו הביא את הסיפא להלן, וטעמו משום שהיא סותרת את הבבלי כ"א ב', ולא נשנית בבית המדרש. וכן לא הביאוה שאר הראשונים שהביאו את הסיפא להלן. ועיין מ"ש לעיל פ"ד שורה 36–37, הנ"ל, ד"ה ה"ז גיטיך, בשם הרשב"א.

265-67. על מנת שלא תלכי לבית אביך מיכן ועד שלשים יום, על מנת שלא תשתי יין מיכן ועד שלשים יום, הרי זה גט, ואינו חושש שמא תלך, ושמא תשתה. וכ"ה הגירסא בד. ולפי גירסא זו ברור שהיא מותרת להנשא מיד לפני שנתקיים התנאי. ובכי"ע וכן בספרי ובברייתא שבבבלי הנ"ל חסרה הסיפא "ואינו חושש שמא תלך ותשתה". אבל לפני כל הראשונים שהביאו את התוספתא הגירסא היא כמו בד ובכי"ו. וכן הביאו את התוספתא בחי' הרמב"ן, 64 ושם: מצאתי כתוב, וצ"ל: מצאתי בתוס'. בחי' הרשב"א, בחי' הריטב"א וחי' הר"ן פ"ג א', במאירי שם, עמ' 322 (הוצ' שלישית, עמ' 342), בתשב"ץ ח"א סי' קי"ו וסי' קי"ט. והביאו מכאן ראייה שבתנאי התלוי רק בה, והוא בשב ואל תעשה, מותרת להנשא מיד, אפילו עדיין לא נתקיים התנאי בפועל, וכמו שאמרו בבבלי שם (פ"ג סע"א): אי הכי בכולה תנאי דעלמא נמי לא תנסיב, דילמא לא מקיימא ליה לתנאי וכו', ומכאן שבכל תנאי, לכל הפחות בשב ואל תעשה (כדוגמת התלמוד שם), מותרת להנשא לפני שנתקיים התנאי. ועיין בה"ג באוה"ג (התשובות), עמ' 193, והובא בראשונים. אבל כמה מן הקדמונים פסקו שאסורה להנשא עד שיתקיים התנאי אפילו אם הקיום הוא בשב ואל תעשה (עיין בחי' הרמב"ן ועוד) משום גזירה בעלמא. וכן מוכח מדברי הר"ח. 65 הביאו בתוספ' רי"ד פ"ב א' ובחי' הרשב"א פ"ג א'. וכתב הרשב"א (בשיטת הר"ח): והא דאמרינן אי הכי בכל התנאין דעלמא לא תינסוב, אפילו בשנתקיים התנאי קאמר, לומר שאינה ראויה לינשא כלל, שאינו כריתות, דשמא לא יתקיים התנאי וכו', דמ"מ לאו כרות גיטא הוא (כלומר, והוא לא יתכן, שא"כ אין תנאי בגט כלל). וכע"ז בחי' הרמב"ן שם. ועיין מאירי הנ"ל, עמ' 322 (הוצ' שלישית, סוף עמ' 341 ואילך). ואשר לשיטת רש"י הרי כתבו הרמב"ן והרשב"א הנ"ל שהוא סובר כשיטת הר"ח שאסורה להנשא עד שיתקיים התנאי בפועל, והסתייעו מדבריו פ"ד א', ד"ה אין חוששין: על מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט, שמא תבעל לו, דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם. 66 ועיין מ"ש לעיל, הערה 62. אבל כבר כתבנו לעיל בסמוך, ד"ה ברם, שלא אמר רש"י כן אלא בתנאי לכל חייה, משום שאין כאן כריתות, 67 וכן משמע מלשונו "אינו גט", ואי משום חשש בעלמא הרי אם נישאת לא תצא, עיין בחי' הרמב"ן שהבאנו לעיל, סוף הערה 62, ובלשון רש"י סוכה כ"ד ב' שהבאנו להלן בפנים. אבל לא בתנאי לזמן קבוע. ויותר מכאן כתב בתוספ' רי"ד פ"ב א': פירש המורה (פ"ג סע"א) הרי זה כריתות מיד והיא תקיים התנאי. וכנראה ששאר הראשונים לא דייקו מדבריו שמותרת להנשא מיד, אלא הכוונה שהגט חל מיד, ועליה לקיים את התנאי. ובשו"ת הרשב"ץ ה"א סי' קי"ו וסי' קי"ט הנ"ל הרגיש בסתירה בין דברי רש"י כאן פ"ד א' (ופירשם כדברי הרמב"ן, והרשב"א הנ"ל) לבין פירש"י בקידושין ה' א' שכתב: הרי זה כריתות אפילו מיד. ובאמת ברש"י עירובין ט"ו ב' כתב: ומותרת מיד לאיש אחר. אבל בסוכה כ"ד ב' פירש"י: הילכך מעכשיו מותרת לינשא מן התורה . ומשמע מדבריו שמדרבנן אסורה לינשא, משום גזירא שמא לא תקיים תנאה, כמו שהחמירו הגאונים. והר"מ פסק בפ"ח מה' גירושין ה"א שבתנאי "על מנת", או "מעכשיו", מותרת להנשא מיד, אעפ"י שעדיין לא נתקיים התנאי, ובתנאי לזמן, אפילו לזמן ארוך, יש כאן כריתות (עיין ה' גירושין פ"ח הי"ב). ובחי' הרשב"א פ"ג א', ד"ה כל ימי חיי פלוני: ואפילו היא זקנה, ואמר לה על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד חמשים שנה ה"ז כריתות, דכיון דאפשר שתחיה היא יותר מכאן כריתות קרינן ליה. וכע"ז כתב גם בשו"ת שלו המיוחסות להרמב"ן סי' קמ"ג. אבל בתוספות רי"ד פ"ג ב' נסתפק בזה. ועיין בתשב"ץ ח"א סי' ד' ובשו"ע אה"ע סי' קמ"ג סעיף כ'. ונראה ששאר הראשונים שעומדים בשיטת הרמב"ן וסייעתו, וכן החולקים עליו, שלא הביאו את התוספתא כאן לראייה, או לסתירה, היתה להם הגירסא כאן כנוסה כי"ע, ואין מכאן ראייה לא לכאן ולא לכאן.

367-69. על מנת שלא תעלי באילן זה, ועל מנת שלא תעלי בכותל זה, נקצץ האילן, נסתר הכותל, הרי זה גט. ברשב"א פ"ג ב', ד"ה ע"מ שלא תלכי, בשו"ת שלו ח"א סי' תר"מ, שם סי' אלף קס"ח (=מיוחסות סי' קכ"ט), נ"י (בשמו), עמ' רי"ט, וטור אע"ה סי' קמ"ג (קרוב לסופו) מוכיחים מברייתא זו שאין הלכה כפסק הר"מ בפ"ח מה' גירושין הי"א שפסק: הרי זה גיטך, על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם, שלא תשתי יין זה לעולם, אינו גט, שאין זה כריתות וכו'. והראשונים הנ"ל סברו שכוונת הר"מ שאפילו ישפך היין לא יועיל, מפני שלא הותרה בדבר האסור לה, והרי כאן אנו רואים מפורש שבנקצץ האילן מותרת. ומתוך דבריהם ברור שגרסו בר"מ בשר זה ... יין זה וכו'. ועיין גם במ"מ על הר"מ במקומו, ובב"י בטור אה"ע הנ"ל. וכן גרס בר"מ גם המאירי פ"ג ב', עמ' 322 (הוצ' שלישית, עמ' 342), אלא שלא ראה כנראה את סברת הרשב"א, וחשב שהר"מ מדבר בזמן שהבשר והיין קיימין, ולפיכך כתב: ואני תמה שהרי יכולה לשרוף את הבשר, או לשפוך את היין, ובגמרא לא נאמרה אלא ביין סתם. ומטעם זה לא הביא את התוספתא כאן, שהרי לשיטתו אין מכאן סתירה כלל לדברי הר"מ. ובשו"ע אה"ע סי' קמ"ג סעיף כ"ג פסק להחמיר אפילו בנשפך היין, ונקצץ האילן, ונפל הכותל (שלא כתוספתא כאן), כסברת הרשב"א בדברי הר"מ. ועיין בתשובת ר' שלמה איגר בשו"ת רע"א סי' קכ"ו מה שפילפל בדברי הר"מ, כסברת הרשב"א. ועלינו לברר מתחילה את גירסת הר"מ בפ"ח מה' גירושין הי"א. אנו רואים מדברי הרשב"א והמאירי שגרסו בר"מ שם: על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם, שלא תשתי יין זה 68 שאר הראשונים העתיקו, כנראה, ע"פ הרשב"א, חוץ מן המאירי, עיין מ"ש לעיל בפנים. לעולם. אמנם בכל ההוצאות הישנות של הר"מ (רומי, קושטא, וויניציאה רפ"ד) חסרה המלה "זה" בין בבשר ובין ביין, וכן איננה גם בכ"י סאראיבה שבביה"מ לרבנים כאן, אבל היא ישנה בכ"י עתיק על קלף (כ"י רבינוביץ שבביה"מ כאן): על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם אינו גט (ויש כאן השמטה ע"י הדומות). ובכ"י איטלקי על קלף (מספר 282): על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם, על מנת שלא תשתה יין לעולם. ובשני כי"י תימן (327, 456ª) ישנה מלה "זה" בין בבשר ובין ביין. הרי שגירסא זו בוודאי ובוודאי יש לה על מה לסמוך. ואשר להנחת הרשב"א שאם אמר "יין זה" אסורה להנשא, אפילו אם נשפך היין, הרי סברא זו מוכרחת, שאם לא כן למה אסורה להנשא, הרי יש כאן קצבה, דוגמת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני שהיא מותרת להנשא, משום שיש כאן קצבה, שהרי ניתרת ביין אחרי מיתת פלוני (כמפורש בבבלי פ"ג ב' ומקבילות), ומכל שכן כאן שבידה לשרוף את הבשר ולשפוך את היין (כקושיית המאירי שחבאנו לעיל). ובעל כרחינו עלינו לחלק ולומר שאם מת פלוני הרי ניתרת ביין שאסר עליה מתחילה, אבל ביין זה ונשפך, הרי מעולם אינה ניתרת באותו יין שאסר עליה. ולא עוד אלא שנראה שלהרשב"א היתה גירסא אחרת (מאשר לפנינו) בר"מ שם גם בהי"ב, כפי שנראה להלן. וכן בחידושיו פ"ג ב' על הקושיא של הראשונים 69 עיין בתוספות כ"א ב', ד"ה שלא תלכי, ובמקבילות, ובכמה ראשונים במקומו שם, ובמקבילות. למה אמרו "ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות" והרי בנדרה שלא תכנס לבית אביה אם מכרו האב, או שמת, מותרת להכנס (כדאיתא בנדרים מ"ו א') כתב רבינו: והרמב"ם ז"ל כתב דכיון שאינה מותרת בו כל זמן שהוא של אביה אין זה כריתות, דמה שנאסר לה לא הותר לה, דאם מכרו האב, או שמת אע"פ שהיא מותרת להכנס בו אין זה בית אביה שנאסר' בו, ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות. ודכותה אמר לה על מנת שלא תשתי יין זה לעולם וכו', וכן על מנת שלא תנשאי לפלוני שלא הותרה בו מעולם. ולכאורה אין ההשוואות האילו כתובות בר"מ כלל, אלא הן סברות של הרשב"א. אבל ברור שהרשב"א גרס גם בהי"ב שם: הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט, הא למה זה דומה לאומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין זה לעולם, או שלא תלכי לבית אביך לעולם וכו'. ואעפ"י שבכל הדפוסים שראיתי, 70 ד' דומי, קושטא, וויניציאה רפ"ד ושלאחריהם. וכן במובאה שבא"ח ח"ב, עמ' 157, חסרה כאן המלה "זה", אבל כ"ה (כלומר, יין זה) בכ"י האיטלקי ובכ"י תימן מספר 327, ובכ"י סאראיבה הנ"ל. 71 אעפ"י שבכ"י סאראיבה חסרה המלה "זה" בהלכה י"א בין ביין ובין בבשר. ובכ"י רבינוביץ על קלף ישנה השמטה בהלכה זו. וכן בתשובת ר"י בר' נתן הנביא (תשובות הכמי פרובינציא, הוצ' הר"א סופר, עמ' 188): שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שהוא פסק לאיסורא בע"מ שלא תינשאי, ולא נודע לי דעתו בזה, ובמה שמדמהו ללא תשתי יין זה לעולם . הרי לך שגירסא זו ("יין זה") בהי"ב מקויימת ע"י כי"י וראשונים. ועיין מ"ש בתוספת בכורים כאן באריכות, אבל לפי פשוטו נראה שהר"מ לא השגיח בתוספתא שלנו. 72 ברשב"א הנ"ל כתב בסוף דבריו: וכן נמי ביין זה, כיון שהוא מצוי לאבד הרי זו מגורשת, והיינו נמי דבתוספתא לא קתני ע"מ שלא תכנסי לבית זה, נפל הבית הרי זו מגורשת (כלומר, משום שבית אינו מצוי ליפול "כיון שעכשיו בשעת תנאו אינו מצוי לינפל ולישרף לא קריא ביה כריתות". כלשון הרשב"א לעיל שם), אבל כותל כיון שהוא מצוי ליפול ואילן ליקצץ קתני שאם נפל הכותל, או נקצץ האילן הרי זה גט. ומ"ש רבינו שבית אינו מצוי ליפול, עיין מ"ש בחידושיו לב"מ ס"ד ב', ד"ה המלוה, ובתוספות שם, ד"ה ולא ישכור, ובשאר ראשונים שם, ואינו עניין לכאן, עיי"ש. ועל יתר דברי הרשב"א שם, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 77 ואילך, ובהערות לוי"ר הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תת"פ ואילך.

469-70. על מנת שתעלי באילן זה, ושתעלי בכותל זה, נקצץ האילן, ונפל הכותל, אינו גט. ובמאירי כתובות ב' ב', עמ' 12, כתב: "ומכל מקום במה שכתבנו שאף בגיטין לא הופקעה טענת אונס אלא מתקנת צנועות ופרוצות, יש מקון עיון שהרי מצינו כן אף בדבר שאין בו מקום לצנועות ופרוצות, כמו שאמרו בתוספתא הרי זה גיטך על מנת שתעלי לאילן, או בכותל, ונקצץ האילן, או נפל הכותל, אין זה גט, וזו אין בה מקום לצנועות ופרוצות. ואיפשר שלא חלקו חכמים בגיטין, ולדעתי יש לחלק בין תנאי שאעשה ללא אעשה, שכל שהתנה אם לא אעשה, אם לא באתי, וכיוצא באלו, אחר שהיה הוא רוצה לעשות ואונס עכבו הרי הוא כמי שעשאו, אבל כשהתנאי כשאעשה, אם עשאו נתקיים המעשה, ואם לא עשאו, לא נתקיים אע"פ שאונס עכבו. והדברים נראין". ובמאירי כאן ע"ד א', עמ' 263 (הוצ' שלישית, עמ' 275) וכן להלן שם ע"ה ב', עמ' 268 (הוצ' שלישית, עמ' 281) הביא את התוספתא שלנו לקיים את פסקו שאין הלכה כר' שמעון בן גמליאל הסובר שכל עכבה בתנאי שאינה הימנה אינו פוסל את הגט, והרי בנידון שלפנינו יש כאן אונס, ואין העכבה ממנה, ולמה אין אנו רואים בה כאילו נתקיים התנאי. ועיין מ"ש לעיל שורה 42–44, ד"ה ולעיל. ובתשובת ר' יהודה בר' נתן הנביא (תשובות חכמי פרובינציא, הוצ' ר"א סופר, עמ' 190 ואילך) הביא את התוספתא שלנו, וכתב שאם קצצו הבעל הרי בוודאי ובוודאי גט הוא לשיטת רשב"ג, והרי כמה מן הראשונים פוסקים כרשב"ג. ועיין בח"ד.