תוספתא כפשוטה על גיטין ה:יב

170-71. על מנת שלא תפרחי באויר, על מנת שלא תעברי את הים הגדול ברגליך, הרי זה גט. כלומר, משום שהללו דברים בטלים בעלמא הם. ויתכן שאף כאן תפסו דוגמא ממה שקרה, ואדם גירש אשתו חולה בעלת הזיות, והוא אמר בשעת מסירת הגט ה"ז גיטך על מנת שלא תפרחי באויר וכו', אנו מקבלים את הדברים כפשוטם, והיא מגורשת, ואפילו אם נאמר שהתנאי צריך להתקיים בפועל ולא בכח, הרי כאן ידע הבעל מתחילה שלא תוכל לעבור על תנאו, והיא מגורשת מיד, ובזה אף החולק על ר' יהודה בן תימא (עיין להלן) מודה. ובבא זו ליתא בבבלי פ"ד א', אבל ישנה בירושלמי, נזיר פ"ב ה"ג, נ"ב ע"א: הרי זה גיטיך על מנת שלא תפרחי וכו' (כלפנינו). ובמאירי ע"ד א', עמ' 263 (הוצ' שלישית, עמ' 275): ובתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שלא תפרחי באויר, על מנת שלא תעלי לרקיע, הרי זה גט. ויש מפרשים בזו שאפילו אמר על מנת שלא תפרחי בתוך שלשים יום, נשאת לאלתר.

271-72. על מנת שתפרחי באויר, ועל מנת שתעברי הים הגדול ברגליך, אינו גט. וכ"ה בירושלמי נזיר פ"ב הנ"ל. ועיין מ"ש להלן שורה 74–76, ד"ה ויש, בשם הרמב"ן והרשב"א. ובבבלי פ"ד א': ת"ר הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע , ע"מ שתרדי לתהום, על מנת שתבלעי קנה של ד' אמות, על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה, על מנת שתעברי בים הגדול ברגליך, אינו גט. ובשלשה כתי"י (עיין בשנו"ס אצל רמ"ש פלדבלום) גורס: אם נתקיים התנאי הרי זה גט, ואם לאו אין זה גט. וכ"ה (כלומר, אם נתקיים וכו') גם בה"ג ה' גיטין ד"ו ע"ז ע"ד, ד"ב, עמ' 320, ובבבלי ב"מ צ"ד א' (בשינויים בנוסח התנאי). ונראה שאף כאן יתכן פירושו כמו ברישא, שהאשה היא בעלת הזיות ואמר לה בשעת מסירת הגט על מנת שתפרחי באויר וכו', כלומר, על מנת שתקיימי את חלומותיך, ולדעת הת"ק אנו מקבלים את דבריו כפשוטם, שכוונתו לומר, אם תוכלי לקיים את התנאי תהא מגורשת, ואינה מגורשת עד שיתקיים התנאי. 73 עיין בלשון הירושלמי בטעם ר"י בן תימא שהבאנו להלן בפנים, ד"ה ר' יהודה. ואין כאן בברייתא אלא מליצה בעלמא. 74 ועיין מ"ש להלן הערה 75. ועיין בתוספות כאן פ"ד א', ד"ה על מנת שתעלי.

372-73. ר' יהודה בן תימא או' בזה גט. וכ"ה בד. ובכי"ע ובבבלי הנ"ל: כזה (חילוף רגיל מאד) גט. ובירושלמי הנ"ל: ר' יהודה בן תימא אומר גט. אמר ר' זעירא תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה 75 לפי הלשון שלהלן בסמוך משמע שר' זעירא מפרש את דברי הת"ק ולא את דברי ר"י בן תימא שטעמו נתפרש אח"כ. ואפשר שצ"ל: ללגרשה (-לא לגרשה, עיין מ"ש לעיל פ"ב, הערה 64, ולעיל ח"ו, עמ' 166), כלומר, שבאמת רצה שלא לגרשה וחיפש עילה לבטל את הגט, ותלאה בחלומותיה שאינם קיימים במציאות. שתלאה בדברי' שאינה יכולה לעמוד. מה טעמא דר' יודה בן תימא, מכיון שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד, כמי שנתקיים התנאי בגט.

473-74. כלל אמ' ר' יהודה בן תימא, כל תניי שאי איפשר לה לעשות והתנה וכו'. ירושלמי ב"מ ספ"ז י"א ע"ג, בבלי כאן וב"מ הנ"ל. ועיין במשנת ב"מ ספ"ז. והביאה בשם התוספתא בחי' הרשב"א פ"ד ב', וכ"ה בליקוטין הנ"ל. 76 עיין לעיל פ"א, הערה 5. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1214 ואילך, על סוגיית הבבלי, עיי"ש היטב.

574-76. בין שאמ' בפה, ובין שאמ' בשטר. כללו של דבר, כל תניי המתקיים בפה מתקיים בשטר, כל תניי שאין מתקיים בפה, אין מתקיים בשטר. ירושלמי ב"מ הנ"ל כהמשך הברייתא שלנו. ובבבלי פ"ד ב': ת"ר כל התנאין פוסלין בגט דברי רבי, וחכמים אומרים כל שפוסל על פה פוסל בכתב, וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב. חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב, על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב. ונחלקו בפירושו רש"י ור"י (תוספות פ"ד ב', ד"ה כל). לרש"י סובר רבי שכל התנאין שכתבם בגט פוסלין, ואפילו נתקיימו (גזירה משום "חוץ מפלוני"), וחכמים חולקים וסוברים שתנאי על מנת אינו פוסל בכתב, הואיל ואינו פוסל על פה בשעת מסירת הגט. ור"י סובר שאם נתקיים התנאי לכ"ע הגט כשר, אלא המחלוקת היא בלא נתקיים התנאי אלא שהבעל מחקו לפני המסירה, ורבי גזר על מנת אטו חוץ, והרי אמרו במשנתנו פ"ט מ"א: כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. ועיין בבעל המאור ובהשגות הראב"ד ובחי' הרמב"ן שם שבארו לשיטתם את דברי רב ספרא (לעיל בבבלי) ומחלוקת ר' זירא ורבא להלן בבבלי שם. ובעל המאור העיר על הירושלמי פ"ג ה"א, מ"ד ע"ד: ותני כן כל התנאין פוסלין בגט דברי רבי, וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב, ואת שאינו פוסל בפה אינו פסול בכתב, הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב, הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב. א"ר יודן מה פליגין בשביטל תנאו, אבל אם לא ביטל תנאו אף רבי מודה וכו'. ובמלחמות להרמב"ן הביא את כל סוגיית הירושלמי ובארו. ויש שחשבו שהברייתא שלנו כאן הם הם דברי החכמים שבבבלי ובירושלמי הנ"ל. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו פ"ד ב': ויש טועים ומקשים מדתני' בתוספת' זה הכלל כל התנאי המתקיי' בפה מתקיים בשטר, וכל תנאי שאינו מתקיי' בפה אינו מתקיים בשטר, ולא דייקי דהכי תני ברישא על מנת שתעלי לרקיע (כגירסת הברייתא שבבבלי) אינו אלא כמפליגה בדברים, בין שאמר בפה בין שאמר בכתב, זה הכלל וכו', כלומר אע"פ שכתב על מנת שתעלי לרקיע בגט אינו אלא כמפליגה בדברים, ואפילו לפני התורף, דלא תנאי הוא כלל, וליכא למיגזר ביה אטו חוץ. וכ"ה גם בחי' הרשב"א שם (ואף הוא העתיק בשם התוספתא ברישא: על מנת שתעלי לרקיע). ולפי הסדר בכי"ע (וכן היה הסדר גם בליקוטין הנ"ל) 77 עיין לעיל פ"א, הערה 5. באה בסמוך אחרי הברייתא שלנו: כפר עותני בגליל וכו', וכבר העירונו לעיל שורה 50–52, שכן מוכח גם מן הירושלמי ב"מ ספ"ז הנ"ל.