תוספתא כפשוטה על גיטין ה:ג

19-11. מהיום לאחר מיתה, ר' אומ' גט, וחכמים אומ' אינו גט, ואם מת, חולצת ולא מתיבמת. במשנתנו פ"ז מ"ג: מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט, ואם מת חולצת ולא מתייבמת. אבל בכל הנוסחאות מטיפוס א"י הגירסא היא: אינו גט, 11 עין בשנו"ס אצל רמ"ש פלדבלום. וכ"ה במשנה שברי"ף, במשניות עם פיה"מ להר"מ, במאירי ועוד. וכן מעיד ר' יהוסף אשכנזי (לפי מלא"ש) שכן מצא בכל הספרים. כגירסת התוספתא כאן. וכבר ראה הרידב"ז בירושלמי במקומו שכן היא מסורת הירושלמי, ואפשר לפרש שאינו גט כלל, משום שיש כאן כעין שיור בגט, 12 כשיטת ר' יוחנן בבבלי קידושין ס' א'. ועיין בירושלמי כאן פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד. ומקבילה בב"ב פ"ח ה"ט, ט"ז ע"ג, ומ"ש להלן בסמוך בפנים. ואינה מתייבמת, משום חומרא בעלמא. 13 בבבלי קידושין הנ"ל מפרש אביי שאינה מתייבמת גזירה משום "מהיום אם מתי". אבל עיין מ"ש להלן שו' 12–14, ד"ה ובעל כרחינו. אבל הבבלי גרס במשנתנו "גט ואינו גט", כמו שהוא לפנינו במשנה שבבבלי, וכמו שהובאה בקידושין ס' א' ובב"ב קל"ו א'. וכן הובאה הברייתא שלפנינו בבבלי כאן ע"ב ב', ע"ד ב', קידושין נ"ט ב', ס' ב': מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים. רבי אומר כזה גט. והלשון "גט ואינו גט" משמעותו שהוא גט מספק, משום שיש כאן ספק תנאי ספק חזרה, עיין בבלי קידושין נ"ט ב' וירושלמי כאן פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד, וב"ב פ"ח ה"ט, ט"ז ע"ג. והפירוש בירושלמי אינו ברור לגמרי, עיין בק"ע ובפ"מ ובפי' הרידב"ז. והנה בבבלי הגירסא בברייתא זו בדברי רבי "כזה גט", ודייקו מלשון זו שהוא בא להוציא מדברי ר' יוסי שדווקא גט כזה שהזכירו בו "מהיום" הוא כשר, אבל אם אמר הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום, ואין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו, ולאפוקי מדר' יוסי. אבל בתוספתא לא נזכר בשום נוסח "כזה", ולא בא רבי להוציא משיטת ר' יוסי, עיין בירושלמי בסוגיין פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד, ובפי' הרידב"ז שם. ואף במסורת שמות החולקים יש הבדל בין הירושלמי והבבלי. ועיין בהגהות יפה עינים ע"ב א'.

211. וכן האומ' לשפחתו הילך גט שיחרוריך מהיום לאחר מיתה וכו'. כלומר, אף בשיחרורי עבדים סובר רבי שהעיקר הוא "מהיום" והיא משוחררת וודאי, ולחכמים היא לכאורה ספק משוחררת, ונותנין עליה חומרי עבדים וחומרי בני חורין, כדין גיטין. ובאמת יש הבדל גדול בין גט אשה לשטר שחרור, שהרי בשטר שחרור יכול לשחרר את השפחה מיד ולשייר לעצמו מעשי ידיה עד יום מיתתו, עיין בירושלמי פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד, ומקבילה בירושלמי ב"ב פ"ח הנ"ל. ועיין היטב בבבלי ט' א'. ובירושלמי פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד: אף בגט שיחרור כן. 14 אפשר לפרש שגם בגט שיחרור דינו כגט, ויש כאן מחלוקת של רבי וחכמים, ואח"כ מתחילה הלכה אחרת הדומה לה. אבל אפשר לפרש שיש כאן פתיחה לדברים שבאו אח"כ, כפירוש בעל ק"ע ופ"מ. הרי גט שחרורך מעכשיו לאחר שלשים יום, על דעתיה דרבי הרי זה גט, על דעתין דרבנין אינו גט. ועיין בק"ע ובפ"מ, וצריך לפרש אינו גט מספק, שמא יש כאן חזרה. אבל עיין בתוס' הרי"ד (לרידב"ז) בירושלמי במקומו, ד"ה ובאמת לא אבין, וצ"ע. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ומסיים בירושלמי: אף בקדושין כן (כלומר, המקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום). אשכח תני ר' אומר מקודשת קידושין גמורין. ועיין במשנת קידושין פ"ג מ"א, בירושלמי שם, ס"ג סע"ג, ובבלי שם נ"ט ב'.

312-14. האומ' עשו פלני עבדי בן חורין מהיום לאחר מיתה, לא אמ' כלום, וכופין את היורשין לקיים דברי המת. וכ"ה ("מהיום לאחר מיתה") גם בד. וכן מעתיק הרשב"א ל"ח א': בתוספתא דמכילתין פ' חמישי 15 עיין לעיל, הערה 1. האומר עשו פלוני בן חורין מהיום ולאחר מיתה, לא אמר כלום, וכופין את היורשים לקיים דברי המת. אבל בכי"ע חסרה המלה "מהיום", וגורס שם: עשו עבדי פלוני בן חורין לאחר מיתה וכו', והיא לכאורה גירסא משובחת, אלא שקשה להגיה נגד כי"ו, ד וגירסת הרשב"א הנ"ל. ולהלן ב"ב ספ"ט: האומר וכו' יעשיהו (בד: יעשהו, ובכי"ע: יעשה) בן חורין, ר' אומ' זכה, וחכמים אומ' לא זכה, וכופין את היורשין לקיים דברי המת. ועיין גם בירושלמי פ"א ה"ו, מ"ג ע"ד, 16 והביאוהו כגירסת הדפוסים ברמב"ן, ברשב"א, במאירי ובריטב"א י"ג א', ובר"ן פ"א סי' תט"ז. ועיין גם בבבלי מ' ב'. ושם מדברים שכתב כן בשטר, עיין בבלי וירושלמי שם. ולפ"ז לרבנן לא זכה אפילו לא הזכיר כלל "לאחר מיתה", ולרבי (לשיטתו לעיל) היינו צריכים לומר שדבריו קיימין, אפילו אם אמר "מהיום ולאחר מיתה" שהרי העיקר הוא "מהיום", ולאחר מיתה הוא משום תנאי. ובעל כרחינו אנו אומרים שכאן מדברים שציווה בעל פה : עשו פלוני עבדי בן חורין וכו', ואלמלא הזכיר "לאחר מיתה", היו העדים כותבין ונותנין, אבל עכשיו שהזכיר "לאחר מיתה" אין נזקקין לו. ומן הלשון "לא אמר כלום" משמע שברישא שכתב "מהיום ולאחר מיתה" בשטר שיחרור שדינו כגיטי נשים לדברי החכמים אינו אלא ספק שיחרור, משום ספק תנאה, ספק חזרה, שאם נאמר שאינו שיחרור כלל אפילו בשטר, פשיטא שבעל פה לא אמר כלום. וכאן היא הרבותא שאם אמר לכתוב שטר שחרור ויש כאן ספק בכוונתו אין כותבין כלל. וברשב"א ל"ח א' הנ"ל מביא ראייה מן התוספתא נגד שיטת המפרשים שבכגון דא (האומר אל ישתעבדו בה) כבר נפקע שעבוד הגוף ונאסר בשפחה, ומשום כך כופין אותם לקיים את דברי המת, שהרי כאן מפורש "לא אמר כלום". ועיין בתוספות מ' א', ד"ה אותו העבד, ומ"ש בפני יהושע עליהם, ד"ה בא"ד. ובר"מ פ"ט מה' זכייה ומתנה הי"א: אמר פלוני עבדי עשו אותו בן חורין וכו'. ובמ"מ שם: החלק הראשון מפורש בירושלמי פ"ק דגיטין ובתוספתא פ"ה . 17 עיין לעיל, הערה 1. ברם בר"מ לא נזכר כלל "לאחר מיתה".