תוספתא כפשוטה על גיטין ה:ה

124-25. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ומת וכו'. בבלי ע"ד א', קידושין ס' ב'.

226-27. תתן לאביו, או לאחיו, או לאחד מן היורשין. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. אבל בירושלמי פ"ז ה"ה, מ"ט ע"א, וקידושין פ"ג ה"ב, ס"ג ע"ד: תני לא הספיקה ליתן עד שמת, רבן שמעון בן גמליאל אומר תינתן 36 בירושלמי קידושין: נותנן. לאביו, ולאחיו, והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. ובהגהות הרש"ש ע"ד א' תמה על גירסת התוספתא והבבלי, כיצד יתכן שתתן לאחד מן היורשין (חוץ מאביו ואחיו), שהרי אם זקוקה לייבום בהכרח שיש לו אח, והוא קודם לכל היורשין. ותירץ: "דנ"מ שתפטר מן האיבול, או דלא תקרא קטלנית, ובירושלמי דמסיים בדרשב"ג והיא פטורה מן החליצה כו' ליתא בדבריו או לאחד מן הקרובים". ועיין גם בחשק שלמה לר"ש הכהן במקומו. ובאמת כבר ישבו הראשונים על מדוכה זו, עיין בחי' הרשב"א קידושין ס' ב' ובמה שהביא שם בשם התוספות. ועיין גם בריטב"א, בתוספות הרא"ש ובתוספות ר"ש בר' יצחק קידושין שם שכולם הקשו קושיא זו, עיי"ש. ומלשון התוספתא שלא הזכירה "לבנו" מוכח שלעניין ייבום אנן קיימין, כמפורש בירושלמי. ואפשר שאו, או קתני, כבסוף דברי הרשב"א שם.

327. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתקרע הגט וכו'. וכ"ה ("ונתקרע") גם בד כאן ובסמוך ולהלן שורה 46 ושורה 48, בכל הנוסחאות, ובברייתא שבבבלי ע"ד א', בכי"י המשובחים (עיין בהוצ' ר"ש פלדבלום). אבל בכי"ע כאן ובסמוך ובהוצ' שלנו בבבלי: ונקרע הגט, וגירסת ד וכי"ו מדוייקת יותר, עיין לעיל רפ"ב, שורה 4, ומש"ש בד"ה והנה.

428. שהאומ' על מנת כאומ' מעכשיו דמי. בכי"ע ובבכלי חסר כ"ז. ובד חסרה המלה "דמי", וכן חסרה מלה זו להלן, שורה 47, גם בד ובכי"ע. וכן נכון, והיא הוספה ע"פ הבבלי כאן ע"ד א' (להלן בסמוך שם), ע"ה ב', ע"ז א', קידושין ח' א', ס' ב', ע"ז ל"ז א'. ועיין ירוש' פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד.

529. לכשתתני לי מאתים זוז, ונתקרע הגט וכו'. וכע"ז להלן שורה 47–48. ובבבלי ע"ו סע"ב (ע"ז ל"ז א'): אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה וכו'. ועיין שו"ע אה"ע סי' קמ"ד סע' ד'.

630-31. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמ' לה הרי זה גיטיך מעכשיו, לא אמ' כלום וכו'. עיטור ח"א מאמר ג' אגב, הוצ' רמא"י י"ד ע"א, רמב"ן ע"ו א', רשב"א ע"ד ב', ע"ו א', מאירי שם (הוצ' ראשונה, עמ' 269), ר"ן פ"ז סוף סי' תק"מ, ד"ה אבל, שו"ת הרשב"ש סי' ר"ז. ובבבלי ע"ד ב': בעי מיניה ר' אסי מר' יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר לה מחולים לך מהו וכו', אמר ליה אינה מגורשת. ובארו שכוונתו היתה לצערה, והואיל ולא נצטערה לא נתקיים התנאי. ועיין להלן רה"י שו' 61–62, ד"ה וחזר ואמר ומש"ש. ונחלקו הראשונים אם יכול לבטל התנאי אחרי שנתן לו את הגט לפני שנתקיים התנאי, עיין בשו"ת הרי"ף הוצ' הגרז"ו לייטר סי' ל"ב, 37 ועיין באו"ש פ"ט מה' גירושין ה"ט, ומ"ש בס' עצי ארזים סי' ל"ח ס"ק פ'. ועיין מ"ש על כל העניין דודי זקני בשו"ת דברי מלכיאל ח"א, אה"ע סי' פ"ה. ובהערות שם, בעיטור הנ"ל ובשער החדש שם, והרבה חילוקים בדבר, באם שניהם רוצים, באם המתנה לבד רוצה, בקיום התנאי בקום ועשה, או בשב ואל תעשה, בדבר התלוי בהם ובדבר שאינו תלוי בהם כלל, עיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט' שהעיר עליו בשו"ת הרשב"ש הנ"ל, עיי"ש בבאורו, ועיין במ"מ פ"ח מה' גירושין ה"א ועיין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ל"א, ועיין בס' דברי אמת, קונטרס א' בענין גיטין, ובחקרי לב אה"ע סי' נ"ו, קכ"ג ע"ב ואילך, ועיי"ש קכ"ט ע"ב. ובאר הרשב"א ע"ד ב' הנ"ל שלא אמר ר' יוחנן באמר מחולים לך אינה מגורשת, אלא באמר בלשון זו דוקא "מחולין לך", אבל אם בטל את התנאי ואמר הנך מגורשת מעכשיו דבריו קיימין, והתוספתא שלנו היא כר"ש בן אלעזר (להלן פ"ו סה"א ומקבילות), והלכה כסתם משנתנו פ"ח מ"ב שאינו צריך ליטלו הימנה, והיא מגורשת מכח נתינתה הראשונה (שהרי אין כאן טלי גיטך מעל גבי קרקע). וכן פירש את התוספתא גם ברמב"ן ע"ו א'. ולפ"ז משמע שאפילו בנתן "על מנת", 38 והאומר על מנת כאומר מעכשיו לשיטת התוספתא לעיל שורה 28. אם ביטל את התנאי הראשון דינו כאילו מגרשה עכשיו, ולר"ש בן אלעזר אינו גט עד שיטלנה ממנה. ולהלן שם כתב הרמב"ן: הלכך מנתינה מתגרשת על תנאי זה השני, ואי ס"ד להאי תנא (כלומר בפ"ד ה"ט) שאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו, אתיא מילתא כפשט', דאיהו מתני ומבטל אדנפשיה. ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה סוף אות ט'. ולפ"ז אם נאמר שהיא מגורשת מזמן האמירה השניה צריך שיהא הגט קיים באותו זמן, אבל נתקרע הגט, או נאבד, אינה מגורשת עד שיקבל ממנה את המעות ויחזירן לה, כמפורש להלן רה"י, עיין מש"ש. ועיין מ"ש לעיל פ"ד, שו' 30–33, ד"ה ברם. ועיין בתוספות רע"א רפ"ט, אות צ"ה. ועיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ו ושו"ת מבי"ט ח"א סי' כ"ד וסי' ק"ז.