תוספתא כפשוטה על גיטין ו:ד

117-18. גר ששינה שמו בשם הגוים, כשר (וכן אתה אומר כשר), וכן אתה אומ' בגירה. בד ובכי"ע: בגיורת, ולא מצאתי "בגירה" במ"א, ועיין מ"ש ב"ערכי", עמ' 109. וכ"ה ("בגיורת") ברמב"ן ל"ד ב' (סד"ה מתניתין) הנ"ל, בחי' הרשב"א ל"ד סע"ב, שו"ת שלו ח"א סי' תקנ"ו, שם סי' אלף קע"ו, תוספ' חכמי אנגליה ל"ד ב', עמ' 42, תוספות הרא"ש ל"ד ב', ד"ה והוא, עמ' קל"ג, בפסקיו פ"ד סי' ז', בשו"ת שלו כלל י"ז סי' י"א, סמ"ג עשין נ' ע"א, קל"א ע"א, מרדכי פ"ד סי' שס"ח, הגה"מ פ"ג מה' גירושין הי"ג, אות ח', ושו"ת הריב"ש סי' מ"ג. והראשונים הנ"ל דנים בעיקר בפסק ר"ת (על סמך התוספתא) ביחס למשומד שגירש בשמו היהודי, והביא ראייה מן התוספתא כאן שהגט כשר, וק"ו הוא מגר שגרש בשמו הראשון, בשמו של גיות. ובס' הישר לר"ת נדה סי' רע"א, כ"ט ע"א (הוצ' רש"ש שלזינגר, עמ' 103), שם סי' תקצ"ט, ס"ט רע"ב, הוצ' מק"נ, עמ' 44, מחז"ו, סוף עמ' 779, ס' התרומה ה' גיטין סי' קכ"ח, שבה"ל ב"הסגלה" של רח"ז חסידה חס"ד, עמ' 186, פי' ר"י אלמנדרי על הרי"ף פ"ד (בסוגיין), נ"י שם, עמ' פ"ג מביאים רק את הרישא של הבבא שלנו, וכגירסא שלפנינו. ובתוספות ל"ד ב', ד"ה והוא: והשיב ר"ת וכו', והביא ראיה מדאמר בתוספתא גר ששינה שמו לשם גוים, וגירש בו כשר. ולפי גירסא זו אנו יכולים לפרש ששינה את שמו לא בגט אלא לפני שגירש, דוגמת יהודים שבמדינת הים (עיין בבלי ל"ד ב'), ואח"כ גירש בשם השני שכבר נתחזק בו לפני כן. וכן רצה לפרש לפי גירסא זו בתשובות הרד"ך בית ד', ד"ה ואל יקשה, אבל העיר בעצמו (להלן שם, ד"ה ונראה) שלפי הגירסא שלנו, והיא גירסת כל הראשונים הנ"ל, קשה לפרש כן. אלא שכמה מן המפרשים סברו שהברייתות שלהלן עונות על פ"ד מ"ב (עיין בירושלמי ובבבלי למשנתנו שם, ועמדנו על כך להלן), וממילא אפשר לפרש שמדברים כאן במשנה שמו לפני שכתב את הגט, דוגמת משנתנו הנ"ל. ברם ברייתא זו, כפי שמוכח ממקומה בפרק שלנו, משלימה את משנתנו פ"ח מ"ה: שינה שמו ושמו וכו', והכוונה ששינה בגט. וכן בחי' הרשב"א ל"ד ב' הנ"ל: ועוד תניא בתוספתא בפ' הזורק 19 עיין לעיל הערה 12. גבי שנה שמו ושמה , גר ששנה שמו וכו'. והגירסא בתוספות הנ"ל אינה אלא תוספת פירוש לניסוח הקצר של התוספתא. ובמאירי ל"ד ב', עמ' 139 (הוצ' שלישית, עמ' 145): ואף בתלמוד המערב אמרו גר ששינה שמו לשם גוים, מגרש בשם ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא וכו'. וברור שיש כאן חסרון, וצ"ל: לשם גוים [כשר. ומכ"ש משומד] מגרש בשם ישראל וכו'. וכשיטת ר"ת הנ"ל. ומצוי הוא אצל רבינו שקורא "תלמוד המערב" למקורות שונים שאינם בבבלי.

218. גיטין הבאין ממדינת הים וכו'. חי' הרמב"ן ל"ד ב' הנ"ל, ירושלמי פ"א ה"א, מ"ג ע"ב, בבלי י"א ב'. ונתבארו הסוגיות בבבלי ובירושלמי לעיל פ"א שורה 32–33, ד"ה ובבבלי וד"ה והואיל.