תוספתא כפשוטה על גיטין ו:ט

135-37. פשוט שכתוב בו עד אחד, מקושר שכת' בו שני עדים, עדיו מתוכו, תצא היא ושלשה עשר דבר בה, דברי ר' מאיר שאמ' משם ר' עקיבא, וחכמים אומ' אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. וכ"ה בד. אבל בכי"ע חסר "עדיו מתוכו", "היא" "שאמ' משם ר' עקיבא". ונראה שהמלים "עדיו מתוכו" אינו שיבוש, והכוונה: או עדיו מתוכו, ובין שאין בו אלא שני עדים, ובין שיש בו שלשה, אלא שחתמו בפנים ולא בחוץ, הגט פסול, כמפורש במשנת ב"ב פ"י מ"א ומ"ב. ואשר למלה "היא", כנראה, שיש כאן אשגרה מלעיל שורה 28, ד"ה תצא. ברם ביחס למלים "שאמ' משם ר' עקיבא" נראה שהנכון הוא בכי"ע, ולפנינו אשגרה מלעיל ה"ו וה"ז, ולפנינו הלכה של ר' מאיר גרידא, שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. ובמשנתנו פ"ח מ"ט: כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה. ואמרו עליה בבבלי פ"ו א' שהיא כר"מ, 37 ועיין גם בירושלמי שם פ"ט ה"ד, נ' ע"ב. אבל לחכמים הולד כשר. וגט קרח הוא מקושר שקשריו מרובים מעדיו, ומי שמכשיר את הולד בשלשה קשרים ושני עדים, נראה, לכאורה, שיכשיר את הולד גם בשני קשרים ושני עדים. ובפיה"מ להר"מ ב"ב פ"י מ"א (בהוצ' ר"י קאפח) כתב ששני עדים בגט מקושר פסול מדאורייתא, והוא כפשוטה של לשון בבבלי שם קס"ה ב'. 38 ועיי"ש ק"ס ב'. אבל בתוספות שם, ד"ה הכא, פירשו ש"דאורייתא" לאו דווקא, אלא שהולד ממזר מדרבנן עיי"ש. ובמאירי שם, עמ' 663: ופירשו בגמרא פסול לגמרי, כשאר הפסולים מן התורה, ר"ל בפשוט שלא החתים בו אלא אחד, שיוציא והולד ממזר ושאר הדברים השנויים בה במשנת גיטין. ובבבלי כאן פ"א ב': הנח לשלשה במקושר דלאו דאורייתא וכו', השלים עליו עבד וכו', ר' עקיבא אומר הולד ממזר. ומן התוספתא כאן מוכח שלמ"ד עדי מסירה כרתי הולד בשר, משום שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, ושני עדים במקושר, כשר בדיעבד. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 266 ואילך. ועיין לעיל, עמ' 786. ועל עצם גט מקושר כבר ראו בירושלמי פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד (ובמקבילה בב"ב רפ"י, י"ז ע"ג), ובבבלי ב"ב ק"ס א', ששטר מקושר היה קיים בזמן המקרא וציינו לירמיהו ל"ב, י' ואילך. 39 ועיין בספר Les Grottes de Murabba'at של Benoit, Milik et De Vaux ח"ב, עמ' 247, הערות 1–2. וחכמי ישראל בזמננו העירו על הדמיון בין שטרות המקושרים שתוארו בספרות שלנו ובין השטרות הכפולים של היונים. 40 עיין מ"ש ל. פישר ביאהרבוך הפרנקפורטי ח"ט, 1912, עמ' 52 ואילך, ובהערות שם. עכשיו נתגלו במדבר יהודה כמה שטרות מקושרים, ואני נותן כאן את תאורו של פרופ' יגאל ידין בספרו "החיפושים אחר בר כוכבא" תל־אביב 1971, עמ' 229 ואילך: השטר המקורי היה נכתב תחילה בראש הפאפירוס (הכתב הפנימי) וכו', לאחר מכן הניח הסופר רווח כשניים וחצי סנטימטרים (הכול לפי גודלה של התעודה הנדונה), ושוב כתב את השטר כולו (הכתב החיצוני) וכו'. אחרי זה גלל את החלק הפנימי, העליון, של השטר, ובכלל זה הרווח שהניח בין שני חלקיו. החלק הגלול הזה נקשר בחוט, שנמשך במאוזן לאורך הצד הקדמי של הקיפול, עבר את התעודה במפולש, נקשר שנית, נמשך באלכסון לאורך גב התעודה ושוב נקשר שם, וחוזר חלילה עד קצה התעודה (עיין בציור שם) העדים חתמו על גב התעודה, כל אחד ליד קשר אחד. חתימותיהם התחילו ליד הקשר ונמשכו ממנו והלאה בכיוון תחתית התעודה ובניצב לשורות ששורטטו בפנים התעודה, על החלק החיצון של התעודה, בסמוך להלק הפנימי. לאחר מכן שוב נגללה התעודה אלא שהפעם לא נקשרה. תאור זה מתאים לדברי הירושלמי כאן פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד (ומקבילה בב"ב פ"י ה"א, י"ז ע"ג). ועיין בבלי ב"ב ק"ס ב'. ולאמיתו של דבר היו כמה סוגים של שטרות מקושרים, 41 עיין בספר Les Grottes וכו' הנ"ל (לעיל הערה 39), עמ' 244 ואילך. אבל המשנה והירושלמי מכוונים לשטרות המקושרים לפי הנוהג הרומי, 42 עיין שם, עמ' 246. והתעודות שנמצאו במדבר יהודה מקיימים הנחה זו. ולפי הבבלי קס"ד ב' היה הבדל בכתיבת הזמן בין מקושר לפשוט, עיי"ש. 43 ועיין בשטר המקושר של דורא אוירופוס 28 שפירסם תלמידי יונתן גולדשטין ב- Journal of Near Eastern Studies חלק כ"ה חוברת א', עמ' 2, ובבאור שם, עמ' 8 ואילך. ולפי הירושלמי כאן פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד (ובמקבילה בב"ב רפ"י, י"ז ע"ג) יש הבדל בין מקושר לפשוט בגופו של גט, אבל עדיין אין בידינו די חומר כדי לדון על כך בברור.

237-38. אי זהו גט קרח, כל שבעה קשרים וששה עדים וכו'. בד: כל [שיש בה] וכו'. ובכי"ע: גט קרח שבעה קשרים וששה עדים וכו'. וכע"ז בבבלי פ"א ב'. ועיין בירושלמי פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד. ובמשנתנו ספ"ח: ואיזה גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו. ופתחו בתוספתא במניין הרגיל של העדים בגט מקושר לפי הנוהג הרומאי, 44 עיין בספר Les Grottes וכו' הנ"ל (לעיל, הערה 39). עמ' 246, ובהערה 6, שם. אבל היו גם פחות מכאן. ובגט המקושר שבמדבר יהודה הנ"ל 45 עיין בספר הנ"ל, עמ' 105. עדיו שלשה, כמו שנקטו במשנתנו ריש ב"ב.

339-40. שלשה קשרים ושני עדים. פחות מיכן, אין משלימין עליו אלא קרובין הראוין להעד במקום אחר. וכ"ה בד ובכי"ע (אלא שבכי"ע חסר "במקום אחר"), וגירסא זו בוודאי משובשת, שאם אין בו בגט אלא שני קשרים ועד אחד, הרי בוודאי שאין משלימין עליו קרוב. ובמנחת בכורים מחק את המלים "פחות מיכן", ובח"ד נדחק מאד. ואם לא נגרוס "פחות מיכן", הרי לפנינו הברייתא שבבבלי פ"א ב': אבל קשריו שלשה ועדיו שנים דברי הכל (כלומר, אפילו לבן ננס שבמשנתנו ספ"ח) אין משלימין עליו קרוב. ואמרו שם: רב יוסף מתני בשר, והתניא קרוב, אמר רב פפא תני, כשר. ברם קשה להגיה שלש נוסחאות. ונראה יותר שלפנינו השלמת סופרים שהיה דרכם להשלים את דברי התוספתא המקוצרים ע"פ המשנה, וכן נהגו גם במדרשי הלכה. תדע לך שהוא כן שבכי"ע חסרות המלים "במקום אחר", ולא השלימו את כל הפיסקא ממשנתנו ספ"ח. והגירסא הנכונה בתוספתא היא: פחות מיכן אין משלימין עליו, כלומר שאם אין בגט אלא שני קשרים, אין דינו כמקושר, ואין משלימין עליו כלל, שאפילו השלים שני עדים כשרים על האחד פסול, ודינו כפשוט שחתמו עדים מאחוריו. והסופרים שקראו "אין משלימין עליו" השלימו ע"פ המשנה: אלא קרובין הראויין להעיד במקום אחר. 46 ושמא היה כתוב בתוספתא: אין משלימין עליו כל' (-כלל), וקראו הסופרים כל' (-כולהו), כלומר, כל לשון המשנה, כדרך הקיצורים במדרשי הלכה ב"מיכאן אמרו".