תוספתא כפשוטה על כתובות א:ב
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 1:2
Open in the reader →19-10. גדול הבא על הקטנה, וקטן הבא על הגדולה, ומוכת עץ, כתובתן מאחר מאתים. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג. ושם סיימו: דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה. והנה במשנתנו חסרה המלה "מאחר", ואינה גם בתוספתא ד, אבל היא ישנה כאן גם בכי"ע. ופירושה שלאו דווקא אם קיימו אותן אח"כ כתובתן מאתים, עיין להלן במשנתנו ספ"ט ובבכלי שם צ' א', שהרי אפילו אם הקטן היה יותר מט' שנים ויום א' כתובתה מאתים אם קיימה אח"כ, אלא כאן מדברים שבא עליה קטן (פחות מבן ט', וכמו שהוא מפרש להלן), וכתובתה מאתים, אם נישאת אח"כ לאחר. ועיין ירושלמי פ"א ה"ג, כ"ה ע"ב, ובבלי י"א ב'. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
210-11. משום ר' יהודה בן אגרא אמרו אי זו היא קטנה, ואי זהו קטן, קטן פחות מבן תשע וכו'. בירושלמי הנ"ל: משום ר' יהודה בן חגרא אמרו וכו', והוא הוא. וכן בירושלמי פיאה ספ"ד, י"ח ע"ג: ר' יהודה בן חגרא מחייב וכו', כך היה משיב ר' מאיר את ר' יהודה בן חגרא וכו'. ובבבלי חולין קל"ד א': דתניא ר' יהודה בן אגרא אומר משום ר' מאיר. ולעצם הדין עיין במשנת נדה פ"ה מ"ד ומ"ה ועוד בכ"מ. ור' יהודה בן אגרא מפרש את משנתנו שלא נטעה לחשוב שמדברים כאן בגדול שנשא קטנה, וקטן שנשא גדולה, 20 ונקטו בלשון "הבא" משום שמדאורייתא אין תופסין בהן קידושין, אם לא קידשה אביה. דומיא דמוכת עץ שהכוונה למי שנשא מוכת עץ, וכתובתן מאתים, אפילו היתה יתר משלש שנים ויום אחד, והקטן היה יותר מט' שנים ויום אחד, אלא בכתובתה מאחר עסיקינן, וכמו שמפורש לעיל, עיין מש"ש. ועיין מ"ש בפירושי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' מ"ג, הערה ט' ד"ה ולהלן.
312-13. הנושא ונותן בכהונה, והנותן בה, תקנה שהתקינו בבית דין, בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, נותן ארבע מאות זוז. וכ"ה בד. וכע"ז גם בכי"ע. וקרוב לוודאי שהמלה "ונותן" היא באשגרת הסופר, וצ"ל: הנושא בכהונה, והנותן בה, כמו שהגיה בה"ד. ובמשנתנו פ"א מ"ה: בית דין של כהנים היו גובים לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מחו בידם חכמים. ועיין בתוספות י"ב ב', ד"ה ב"ד. ובמשנתנו לא נתבאר אם הדין דווקא בבת כהן לישראל, או להפך, או בשתיהן. ובירושלמי פ"א ה"ה, כ"ה ע"ג: תני אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים כסדר הזה. א"ר יוסי מסתברא בת כהן לישראל תגבה ששבטה גובה וכו', לא מסתברא דלא חלופין, בת ישראל לכהן תגבה דסליקא לכהונתא וכו', אחת זו ואחת זו קנסו בהן וכו'. ובבבלי י"ב ב': מיתיבי הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין, כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל עושין וכו'.