תוספתא כפשוטה על כתובות א:ה
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 1:5
Open in the reader →135. המוציא שם רע, ונמצאו עדיו זוממין, הוא לוקה ונותן ארבע מאות זוז. בבבלי מ"ה ב': לוקה ונותן מאה סלע. ובפי' ר' יהונתן לב"ק צ' א' (שטמ"ק שם): דדרך התנאין לקרות דינרין זוזין, דתניא בתוספתא של כתובות המוציא שם רע ונמצאו עדיו זוממין לוקה ונותן ת' זוזי וכו', וזה הלשון במקום לוקה ונותן מאה סלע. ולפי פירוש זה קנס ר' עקיבא (ב"ק פ"ח מ"ו) את מבייש האשה (שפרע ראשה בשוק) במאה סלע, כקנס של מוציא שם רע. אבל שאר פוסקים חולקים על רבינו יהונתן ומפרשים שם ד' מאה זוז פשיטי (זוזי מדינה), כפירוש הראשן של רבינו יהונתן.
236. והזוממין מקדימין לבית הסקילה. עיין רש"י מ"ה א', ד"ה מקדימין, ובתוספות מכות ב', א', ד"ה כל. ועיין במשנ' סוף סנהדרין (פרק הנחנקין) 35 בבלי פ"ט א'. ובמפרשים שם. והשתמשו במליצה זו בייחוד לגבי עדים זוממים, והטעם הוא משום שאם הרגו את הנאשם אינן נהרגין (להלן סנהדרין ספ"ו ומקבילות), ונמצא שהזוממין תמיד מקדימין לאותה מיתה שזממו להרוג את הנקי. אבל לשיטת הצדוקים אין מקדימין לאותה מיתה אלא מאחרין.
3ואם היתה יתומה, הוא לוקה וכו'. כלומר, אף אם היתה יתומה לוקה ונותן מאה סלע. ועיין בירושלמי פ"ד ה"ד, כ"ח ע"ג, ובבלי מ"ד ב'. ועיי"ש בתוספות, ד"ה המוציא.
436-37. וכתובתה קיימת, ונותן ארבע מאות זוז וכו'. כלומר, אעפ"י שהיא יתומה וקנסה לעצמה, אין אנו אומרים שיצא כסף קנסה בכתובתה (עיין להלן פ"ג ה"ו), ואין לה כתובה, אלא נותן קנס (מאה סלע, ארבע מאות זוז), ואם מת נותן לה כתובה, שהרי כבר נתחייב בכתובתה לפני שהוציא עליה שם רע, מה שאין כן באונס שלא תקנו לה כתובה בשעת נישואין, משום שאינו יכול להוציא, עיין בבלי ל"ט ב'. ועיין צפנת פענח פט"ז מה' אישות סה"י.
537-38. לא אמ' לעידים שיעידו וכו'. ירושלמי פ"ד ה"ד, כ"ח ע"ג, בבלי מ"ו א'. ודייקו מלשון זו שאם אמר להם שיעידו חייב אפילו אם לא שכרן, דלא כר' יהודה.
638. הוא אין לוקה וכו'. וכ"ה בד, בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע בטעות: הוא לוקה וכו'.
739-40. זינתה כשהיא נערה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע וכו'. בירושלמי פ"ד ה"ד, כ"ח סע"ג: והא תני ר' חייה זינת עודה בבית אביה, ומשבגרה וכו'. ובבבלי מ"ה א': נערה המאורסה שזינתה, ומשבגרה וכו'.
840. הוא אין לוקה וכו'. שהרי הוא מתחייב על דבורו, וכשהוציא שם רע כבר היתה בוגרת, והכתוב לא חייבו אלא כשהוציא שם רע על נערה.
940-41. והיא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה. וכ"ה בבבלי הנ"ל, ואמרו: היא וזוממיה סלקא דעתך ? אלא או היא (כלומר, אם לא הוזמו עדי הבעל), או זוממיה. והכוונה שהוי"ו של "וזוממיה" הוא וי"ו המחלק. 36 כמשנת יבמות פ"ה מ"ג, קידושין רפ"א (עיין בירושלמי שם, נ"ח ע"ב) ועוד בכ"מ. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1062 ואילך. ובבבלי מ"ו א' גרסו גם בברייתא שלעיל: היא וזוממיה, ופירשו: אלא או היא, או זוממיה. ובירושלמי הנ"ל מפורש בבבא זו וגם בבבא שלעיל: אלא או היא או זוממיה וכו'. 37 ברם בבבלי נראה שהמלה "אלא" היא מן התירוץ, ובירושלמי היא מלשון הברייתא. ועיין מ"ש במרכבת המשנה פ"ג מה' איסורי ביאה ה"ח, ופירושו בתוספתא כאן (לשיטת הר"מ) לא נתחוורתי בו.