תוספתא כפשוטה על כתובות י:א

11. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת וכו'. פיסקא ממשנתנו רפ"י.

22-3. גירש את הראשונה והחזירה אליו, וחידש לה כתובה, כתובת ראשונה של ראשונה קודמת לשניה ויורשיה וכו'. וכע"ז בכי"ע. ובד חסרה המלה "כתובת", והיא היא, ו"ראשונה של ראשונה" כוונתו כתובה ראשונה של ראשונה. ובירושלמי רפ"י, ל"ג ע"ד: דתני נשא אשה וכת' לה כתוב', גירשה ולא נתן לה כתובה, נשא אחרת וכתב לה כתובה, החזיר את הראשונה וכתב לה כתובה על כתובתה, הראשונה של ראשונה קודמת לשנייה ויורשיה, והשנייה ויורשיה קודמין [לכתובה שניה של ראשונה. שנייה ויורשיה קודמין] ליורשי הראשונ'. והמוסגר נשמט ע"י הדומות, והשלימו לנכון בשדה יהושע במקומו. והברייתא שלנו נגמרת במלים "לכתובה שניה של ראשונה", ואח"כ מתחילה שם פיסקא ממשנתנו פ"י סמ"א. ומן הירושלמי אנו רואים שחידש לה כתובה שבתוספתא פירושה שכתב לה כתובה אחרת על הראשונה, והואיל ולא גבתה את הראשונה והוא חידש וכתב לה כתובה אחרת בנישואין שניים, הרי הכתובה הראשונה קיימת ושעבודה מזמן נישואין ראשונים, אבל השניה מן השניים. וכל הברייתא בשיטה להר"ן, עמ' ר"א, בשם התוספתא.

33-4. שניה ויורשיה קודמין לכתובה שניה של ראשונה. וכ"ה בכי"ע. ובד נשמטו המלים "שניה ויורשיה" ע"י הדומות.

44-5. במי דברים אמורים בכתובה, אבל במזונות שתיהן שוות. כלומר, דווקא לעניין גביית הכתובה, הראשונה קודמת, אבל לעניין מזונות שתיהן שוות, שהרי חיוב המזונות לאחר מותו חל לשתיהן בבת אחת, כהסבר הראב"ד פי"ח מה' אישות הי"ד. והתוספתא הובאה במאירי רפ"י, סוף עמ' 409, ריטב"א ונ"י שם ומ"מ בפי"ח הנ"ל. ובירושלמי רפ"י, ל"ג רע"ד: מתניתא לעניין כתובה, אבל לעניין מזונות שתיהן שוות, כלומר, ואין זכות קדימה לראשונה על השנייה.

55. האשה והבנות שתיהן שוות. בירושלמי פי"ג ה"ג, ל"ו ע"א, ב"ב פ"ט ה"א, ט"ז ע"ד: אלמנה ובנות שתיהן שוות. אין אלמנה דוחה לבנות, ולא בנות דוחות לאלמנה. 1 כ"ה בירושלמי ב"ב, וכע"ז מעתיקים הראשונים שנביא להלן בפנים. ובירושלמי כתובות: אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות, והיא היא. וכן הביאו בשם הירושלמי בתוספות מ"ג א', ד"ה עשו, וב"ב ק"מ ב', ברמב"ן וברשב"א שם וברא"ש שם פ"ט סי' ג' ועוד. וכתבו בתוספות שם: פירוש לעניין מזונות. ובבכלי כאן מ"ג א', ב"ב ק"מ ב': עשו אלמנה אצל הבת בבת אצל אהין בנכסין מועטין, מה הבת אצל אחין הבת ניזונת, והאחין ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת, אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים. והר"מ בספי"ט מה' אישות ועוד פסקו כבבלי. אבל הראשונים הנ"ל פירשו שלא אמרוה בבבלי אלא במקום אלמנה ובנים ובנות, ובנכסים מועטים מעבירים את המזונות מן הבנים לבנות ומן הבנות לאלמנה, והואיל ושתיהן ניזונות מתנאי כתובה אלמנה עדיפא משום זילותא, אבל במקום שאין בנים, והבנות יורשות דבר תורה, האלמנה והבת שוות. ובהגהות מימוניות ספי"ט מה' אישות (בד"ו רפ"ט ואילך) הביאו את הירושלמי והוסיפו: וכן בתו' , והכוונה לתוספתא כאן. אבל בהגה"מ ד"ק מסתיימות ההגהות בראייה מן הירושלמי.

65-8. נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא, והיה שם יתר דינר, אילו נוטלין כתובת אמן ואילו נוטלין כתובת אמן, ושאר חולקין. ואם אין שם יתר דינר, שניה ויורשיה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה. הברייתא דנה כאן בכתובת בנין דיכרין, תנאי כתובה שנתבאר במשנתנו פ"ד מ"י, והיינו אם האשה מתה בחיי בעלה והוא יורשה, ויש לו בנים מאשה אחרת, אחרי מותו יירשו בני הראשונה את כתובת אמן, ושאר נכסיו יחלקו בשוה. ואמרו במשנתנו כאן פ"י מ"ב: מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו, ואח"כ מת הוא, והיתומים מבקשים כתובת אמן (היינו כתובת בנין דיכרין), ואין שם אלא שתי כתובות, חולקין בשוה (כלומר, חולקין את כל הנכסים בשוה, ואין נוטלין כתובת בנין דיכרין, שלא תתבטל ירושה דאורייתא). היה שם מותר דינר (כלומר, על שתי הכתובות) אילו נוטלין כתובת אמן ואילו נוטלין כתובת אמן. ובסוף מ"א שם: נשא את הראשונה ומתה (כלומר, וירש כתובתה) נשא את השניה ומת הוא, השניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה, כלומר, שהרי הן כבעלי חובות, ואף יורשי הראשונה חייבין לפרוע חוב אביהן. ומוסיפה התוספתא שאף כאן אם יש שם מותר דינר על שתי הכתובות נוטלים יורשי ראשונה את כתובת אמן מחמת תנאי כתובה, ויורשי שנייה גובין כתובת אמן כבעלי חוב, ואח"כ מתקיימת ירושת תורה במותר דינר העודף. אבל אם אין שם מותר דינר על שתיהן, יורשי שנייה גובין מתחילה את כתובת אמן כבעלי חוב, וכל שאר הנכסים חולקים בשוה, ואין יורשי ראשונה נוטלים כלום מכתובת אמן, שבפחות מדינר לא תתקיים ירושה דאורייתא. ובבבלי צ' ב': דתניא נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא... ר' שמעון אומר אם יש שם מותר דינר אילו נוטלין כתובת אמן ואילו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו, חולקין בשוה. והברייתא שלפנינו בתוספתא ר' שמעון היא. וסוברת התוספתא שאחת בחייו ואחת במותו יש כאן כתובת בנין דיכרין, ואין כתובה נעשית מותר לחברתה, שהרי יש מקום לומר שאחת בחייו ואחת במותו אין צורך במותר דינר על שתי הכתובות, משום שיורשי שנייה נוטלין כבעלי חובות, והיינו שפורעין מנכסי אביהן חוב שנתחייב לאמן, בלשון אחר, כל הבנים, הם ואחיהם מאם אחרת, פורעין חוב מנכסי אביהן שירשו, ואין לך ירושת תורה גדולה מזו. ובבבלי שם נחלקו תנאים בכך, ועיין גם בירושלמי פ"י ה"א, ל"ג ע"ד, והפירוש הנכון שם הוא בשדה יהושע, ואין צורך בהגהות. ובתשובות גאונים קדמונים (בשם ר' קלונימוס), הוצ' קאססעל, ל"ט ע"א: "וקא טענין בני שנייה כי תקנו רבנן כתובת בנין דיכרין דווקא דמיתו תרויהו אחת בחייו ואחת במותו דשקלי בני ראשונה ובני שנייה, אבל היכא דשנייה איתה (כלומר, ישנה בחיים) ושקלתה לכתובתה ואינסיבא, לית להו לבני ראשונה כתו' בנ' דכרין, הכי סבירא לן דטענתיהו לאו טענה היא, דהכי תנינן במתניתין, נשא ראשונה ומתה, שנייה ומת הוא, שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה, ולא קא מיפליג תנא דמתניתין בין דידה ליורשיה וכו', מיקדם הוא דקדמי, הא איכא שקלי וכו'". ומלשון התוספתא כאן "ואם אין שם יתר דינר שניה ויורשיה נוטלין" מוכח עוד יותר, שאף אם השנייה בחיים יש כאן כתובת בנין דיכרין, אם יש שם מותר דינר. אבל כמה מן הגאונים סוברים כטענת יורשי ראשונה (עיין אוה"ג, התשובות, עמ' 302), ושלא כפסק ר' קלונימוס וכתיובאתא דמר רב משה גאון 2 ותשובה זו של רב משה הושמטה באוה"ג. שהביא ר' קלונימוס שם (ל"ט סע"א). ובבבלי צ"א פסקו שכתובה נעשית מותר לחברתה, וכן פסקו הראשונים, עיין ר"מ פי"ט מה' אישות ה"ז ושו"ע אה"ע סי' קי"א ס"ק ח'. ולפ"ז אין הלכה כברייתא שבתוספתא, ואפילו אין שם מותר דינר על שתי הכתובות נוטלין בני הראשונה כתובת בנין דיכרין אחרי שגבו יורשי שנייה את כתובת אימן כבעלי חוב. ועיין רא"ש פ"י סי' ב' מ"ש בשם "ראיתי מן הגדולים שכתבו", בריטב"א צ' ב', במאירי, עמ' 411, ומגיד משנה פי"ט מה' אישות ה"ז.