תוספתא כפשוטה על כתובות יא:ה

127-28. האשה שמת בעלה, יושבת בבתים כדרך שישבה בהן בחיי בעלה. בבבלי ק"ג א': ת"ר משתמשת במדור 45 כלומר, בלשון יחיד, וכן בירושלמי שהבאנו להלן בפנים: דרה בבית וכו'. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקכ"ג שהבאנו להלן בפנים הביא את משנתנו (ונותנין לה מדור לפי כבודה), ודייק ממנה: "אלמא אינה יכולה לומר אני משתמשת בכל הבתים, כדרך שהייתי משתמשת בחיי בעלי". ומלשון התוספתא כאן יושבת "בבתים" אין להוכיח כלום, משום שהשתמשה בלשון רבים אגב עבדים ושפחות וכלים. כדרך שמשתמשת בחיי בעלה. ובירושלמי פי"ב ה"ג, ל"ה רע"א (כלאים פ"ט ה"ד, ל"ב ע"א): רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו, אל תזוז אלמנתי מביתי וכו', ולא מתניתא היא וכו', אמר ר' דוסא דלא יימרון לה ביתא דנשוותא משתעבד לנשוותא. אמר ר' לעזר בן יוסי כהדא דתני דרה בבית כשם שהיתה דרה ובעלה נתון במדינת הים. ונראה שדברי ר' אלעזר בר' יוסי אינם עניין למעשה רבי, 46 בב"ר פ"ק, ב' הוצ' הר"ח אלבק, סוף עמ' 1284, מתרץ: אלא לפי שדרכו של נשיא להיות כל חפציו משל ציבור, וזה על ידי שלא נהנה משל ציבור כלום, לפיכך הוא אומר אל תזוז אלמנתי מתוך ביתי. אמר רבי דוסתאי דלא יאמרון לה ביתא דנשיאותא הוא, ישתעבד לנשיאותא (ודברי ר' אלעזר בר' יוסי לא הובאו שם). ברם בכ"י וותיקן, כתה"י המשובח ביותר, לא הובאו דברי ר' דוסתאי, ולפ"ז יש שם ניסוח אחר, והיינו שלפיכך לא תזוז מביתו, מפני שביתו לא היה משל ציבור, אלא משל עצמו, ולפיכך ציווה כן שלא יחשבו שהבית שייך לנשיא (לר"נ ברבי) שבא אחריו, עיין בפירוש מהרז"ו שם (אבל אם היה הבית משל ציבור, אין בידי הנשיא לצוות שאשתו תדור שם). והם דברי ר' דוסא שבירושלמי, אלא בניסוח אחר, עיין בנזר הקדש בב"ר שם. ועיין מאירי, עמ' 475. אלא הוא מפרש את משנתנו (פי"ב מ"ג): ונותנין לה מדור לפי כבודה, ומפרשה שרואים את בעלה כאילו הוא נתון במדינת הים. וכוונתו אינה ברורה לגמרי. 47 ועיין להלן פי"ב, שו' 26–27, ד"ה שכך, ומ"ש שם. ומדברי בעל העיטור, כתובות (התנאי הששי), הוצ' רמא"י, ל"ד ע"ב, מוכח שמפרשו למעליותא, שעולה עמו ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה, 48 בבבלי מ"ח א' אמרו: מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו וכו', וקוברין אותה לפי כבודו. לפי כבודו, ולא לפי כבודה? אימא, אף לפי כבודו, הא קמ"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו, ואפילו לאחד מיתה. אבל שם מדברים לאחר מיתתה ובעלה חי, ומסתבר שבחיוב הקבורה לא פקע ממנו הדין של "עולה עמו". אבל מן הירושלמי משמע שדין זה הוא אפילו במת הוא. ובר מן דין, בתוספות שם, ד"ה מי שהלך, הביאו בשם אית דגרסי: וקוברין אותה לפי כבודה , לפי כבודה אין, לפי כבודו לא, אימא אף לפי כבודה. וכ"ה הגירסא ברי"ף כ"י עתיק על קלף שבביה"מ כאן. ועיין מ"ש בב"ה טאה"ע סי' פ"ט, ולפי זה פירש שלאחר מיתה אינה יורדת דווקא, אבל לא עולה עיי"ש. אבל ברי"ף שלפנינו מסיים: אף לפי כבודו , ועיין בהגהות הב"ח, וכ"ה ברי"ף אחר כת"י על קלף שבביה"מ כאן. וכ"ה בה"ג כתובות, ד"ו ע' ע"ג. ועיין מאירי, עמ' 79. ועיין בתיקון סופרים על העיטור, קס"ז ע"א ואילך, ובס' נתיבות משפט לס' משדים, קמ"ב ע"א ואילך. ורואין אותו כאילו הוא בחיים, ונתון במדינת הים. אבל הרשב"א בתשובה ח"א סי' תתקכ"ג 49 והעיר עליו בח"ד כאן במקומו. פסק שהאשה אינה יכולה להשתמש בכל הבתים כדרך שהשתמשה בחיי בעלה, ובכל הכלים והשפחות שהשתמשה בחיי בעלה, דבחיי בעלה נפישי ארחי ופרחי (עיין בבלי ס"א א'), עיי"ש. ובמגיד משנה פי"ח מה' אישות ה"ב הביא ראייה לדבריו מלשון הירושלמי הנ"ל, 50 עיין לעיל הע' 45. כפי שהכריע לנכון במקרא סופרים על העיטור, קס"ז ע"ג ואילך. ועיין בהגהת הרמ"א אה"ע סי' צ"ד סוף ס"ק א', בט"ז ובבאר היטב שם אות ג'. ועיין בבאור הגר"א שם אות ה'. ועיין בח"ד.

228. משתמשת בעבדי' ושפחות. בירושלמי ליתא וחסר גם בבבלי בדפוסים ישנים ובכי"מ. 51 ואינו גם בתשובת הגאון (אוה"ג, עמ' 361), ברש"י מהדו"ק, ועוד. ובהוצאות שלפנינו הוסיפו ע"פ הרש"ל בחכמת שלמה, ד' קראקא. והדב הוסיף, כנראה, ע"פ הרי"ף. וכן יוצא ברור משו"ת מהר"מ ב"ב, הוצ' הרנ"נ רבינוביץ סי' רמ"ד, וכ"ה שם: ועל האלמנה שאינם רוצים לפרנס כל בני ביתה, נ"ל אם הי' לה שפחה בחיי בעלה גם עתה צריכים להעלות לה מזונות ולשפחתה, כדאי' בפרק הנושא דמשתמשת במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה, בכרים וכסתות וכלי זהב וכסף, ותניא בתוספתא ומשתמשת בעבדים ושפחות כדרך שנשתמשה בחיי בעלה. וכע"ז גם בשו"ת שלו ד' קרימונא סי' רע"ה.

328-29. בכלי כסף, בכלי זהב, כדרך שמשתמשת בהן בחיי בעלה. ירושלמי ובבלי הנ"ל, אלא שבירושלמי: כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים, ועיין מ"ש לעיל, שו' 27–28, ד"ה האשה. ובשו"ת הרשב"א שהבאתי שם: אבל אם היא ומשפחתה אינן רגילות בכך, אעפ"י שהיו לה שתים ושלש בחיי בעלה, אין נותנין לה אלא אחת, שאינה משתמשת בכל מה שהיתה משתמשת בבית בעלה בחיי בעלה וכו', וכל שכן הוא בשפחות, דבחיי בעלה הוו נפישי אורחי ופרחי וכו'. ועיין מ"ש לעיל.

429-30. שכך כותב לה תהא יתבה בביתי ותתזני מנכסאי כל יומי מיגד אלמנותיך בביתי. בבלי הנ"ל, ושם: ימי מגר, וכלפנינו כ"ה גם בכי"ע. ובד: כל יומי מגר. ועיין במשנתנו פ"ד מי"ב ובשנו"ס בהוצ' ראם. ובכ"י קויפמן שם: ימי מגר, והיו"ד הראשונה של "ימי" מנוקדת בחולם. וכ"ה בכ"י פרמה, אלא ששם תלויה וי"ו בין השורות (קרי: יומי).