תוספתא כפשוטה על כתובות יא:ו

130-32. האומ' תנו בית ארמלות לבתי, בית לפלני לישב בו, ונפל, היורשין חייבין לבנותו. האומר בית זה בית ארמלות לבתי, בית זה לפל' לישב בו, אין היורשין חייבין לבנותו. ירושלמי נדרים פ"ה ה"ב, ל"ט סע"א ואילך, 52 ושם: האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני, או בית ארמלות לבתו, ונפל יורשין חייבין לבנותו. ועיין במשנת ב"ב פ"ו מ"ד. ויש שם חסרון וצריך להשלימו ע"פ הרמב"ן, הרשב"א והר"ן מ"ז א'. ועיין מ"ש על כל העניין שם בהערותי לוי"ר, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תת"פ-תתפ"א. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב ריש עמ' 78. ועיין במשנת ב"מ ספ"ח, ובבבלי שם ק"ג א': אי דאמר ליה בית זה, נפל אזל ליה. ועיין שטמ"ק שם, וכאן במתנה עסיקינן, ואין התנאים ההם קיימים כאן. ועכשיו מצאתי שכל העניין נתבאר בבאור מפולש בס' חקרי לב ח"ב לחלק יו"ד סי' מ"ה, עיי"ש שהביא את גירסאות הראשונים בירושלמי נדרים ובאר אותן, עיי"ש. ומלשון התוספתא משמע שהאומר תנו בית לפלני לישב בו, אעפ"י שישב בו 53 שאם עדיין לא ישב בה כלל, והנותן הרי לא סיים איזה בית (כפי שמוכח מן הסיפא), בוודאי שלא קיימו את הצוואה, ומי מיפס שהבית של המקבל נפל. ודוחק לפרש שקבל עליו ולא ישב. שעה אחת ונפל, חייבים לבנותו, ומכאן משען וסעד לשיטת הש"ך בחו"מ סי' רי"ב ס"ק א' אות ב', שהאומר תנו בית לפלוני וידור בו קנהו לעולם (ולא לשעה אחת). 54 ועיין בבלי ב"ב קמ"ז ב'. ונחלקו גדולי האחרונים בדין האומר תנו בית לפלוני וידור בו אם הכוונה לדור בו כל ימי חייו, או אפילו שעה אחת, עיין בפירוש הגאון (שהביא בעיטור, מאמר שני קניין, הוצ' רמא"י י' ע"א, שם מתנת שכ"מ, ס"א ע"ג) לבבלי הנ"ל. ועיין מה שהאריך בס' בני יעקב על העיטור שם, ס"א ע"ב ואילך. ועיין בשו"ת דברי חיים להגר"ח מצאנז ח"א, חו"מ סי' ל"ה. ועיין מ"ש להלן, הע' 57, ולפלא שלא מצאתי למי שהעיר על התוספתא כאן. ולא עוד אלא שבתוספתא כתוב "לישב בו" (ולא: לדור בו), ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרס"ז.