תוספתא כפשוטה על כתובות ג:ה

121-22. הבא על החרשת, ועל השוטה, ועל בוגרת, ועל מוכת עץ, אין להן קנס. בבבלי ל"ו א': החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ויש להם טענת בתולים 25 ארבע מלים אחרונות לא היו ברוב הספרים, כעדותן של בעלי התוספות שם, ד"ה החרשת, ועוד. וכו', דאית ליה למירמי אחריתי עילויה, החרשת והשוטה והבוגרת ומוכת עץ אין להן טענת בתולים וכו', אמר רב ששת לא קשיא הא רבן גמליאל והא ר' יהושע וכו'. ורבו בה הפירושים, עיין רש"י, בפירוש בעל המאור ספ"ג, 26 והביאו הריטב"א בסוגיין בשם "ויש שפירשו". ברמב"ן במלחמות ובחידושיו (עיי"ש גירסת ר"ש הנגיד) ובשטמ"ק ועוד. ועיין מ"ש להלן בסוף דברינו בשם תוספות רי"ד, שגרס גם בברייתא השניה בבבלי: אין להם קנס וא"ל טענת בתולים. והנה בבוגרת כולי עלמא מודים שאין לה קנס, כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ח, אבל בשאר הנשים שנמנו כאן נחלקו הראשונים. והר"מ פסק בפ"א מה' נערה בתולה ה"ט ובפ"ב שם ה"ט שחרשת ושוטה אין להן קנס. וכ"ה בסמ"ג עשין נ"ד, קל"ח ע"א. וכ"ה דעת ר"י לפי טאה"ע סי' קע"ז, וכן היא דעת המאירי כאן, עמ' 49, 143, 149. ובמשנה למלך פי"א מה' אישות ה"ח נטה לכך שכ"ה גם דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו את הברייתא שבבבלי שהחרשת והשוטה יש להן קנס. והוא כתוספתא כאן שאין להן קנס. והתוספתא השוותה את מדותיה, וכשם שאין להן טענת בתולים כך אין להן קנס. אבל הראב"ד בהשגות לפ"א מה' נערה בתולה ה"ט, חלק על הר"מ, וכתב: אף זו טעות דלהדיא לרבנן יש לה קנס ופיתוי, וכמו שבאר כוונתו במאירי, עמ' 149. וכ"ה דעת הרמ"ה (הביאו בטאה"ע סי' קע"ז), בעל המאור, הרמב"ן במלחמות ובחידושיו בסוגיין ל"ו א', הריטב"א שם והרא"ה. 27 ל"ו ב' שכתב למשנתנו שם: ואפשר לומר דכולה כר"ע דמתני', ובשוטה ובמפותה, עיי"ש. ודבריו לקוחים מן הרמב"ן בחידושיו, אבל הרמב"ן הרי כבר דעתו מפורשת שיש לה קנס. ולפירוש הראב"ד הנ"ל, ועוד, שהברייתות שם תלויות במחלוקת התנאים הרי אין כאן קושי, והתוספתא כחד מינייהו, אבל הרמב"ן שפירש בחידושיו ובמלחמות: והא דקתני יש לה קנס ר' יהושע, כלומר אף ר' יהושע, דלא שייכא בפלוגתא וכו', לא היתה לו דרך אחרת אלא לסיים (במלחמות הנ"ל): וזו ששנויה בתוספתא הבא על החרשת ועל השוטה ועל הבוגרת ועל מוכת עץ אין להן קנס אינה משנה, שאלמלא כן לא שתקו בגמ' מלהקשות מקנס לקנס. 28 ובפרט לגירסתו (שהיא גירסת רוב הספרים) שלא גרסו בברייתא ראשונה "ויש להם טענת בתולים", ולפי גירסא זו שאלו בגמרא מקנס של הברייתא הראשונה על טענת בתולים של הברייתא השנייה, ואם התוספתא שלנו בת סמכא היא, הרי תמוה למה לא שאלו מקנס על קנס. ברם בתוספות רי"ד ל"ו א' גרס בברייתא השניה: אין להם קנס ואין להן טענת בתולים. ולפ"ז שאל התלמוד באמת גם מקנס על קנס. ובבבלי ל"ב א': השתא דאתית להכי אפי' תימא אחותו נערה, ביתומה שוטה ומפותה. 29 כ"ה הגירסא בכל הנוסחאות לפי עדות הרמב"ן בחידושיו שם. וכן בריטב"א שם בשם גירסת ר"ח וגירסת הספרים. וכן היה לפני רש"י והמאירי במקומו, אלא שמחקו את המלה "שוטה". אבל הרמב"ן כותב על גירסת רש"י: וכן אמרו בשם רב האי גאון ז"ל. ור"ש הנגיד מקיים גירסא זו, 30 עיין בחי' הרמב"ן והרא"ה שם, ובס' הלכות הנגיד, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 166. ומפרש שמדברים ביתומה בחיי האב שנתארסה ונתגרשה שאין לה קנס (אבל לוא היה לה קנס לא היתה יכולה למחול אפילו היתה יתומה ממש, עיין בחי' הרמב"ן שם), ושוטה שאין לה בושת ופגם, ובמפותה שאין לה צער. 31 עיין במאירי, סוף עמ' 156 ואילך, ובהערות שם. הרי לך ברור לפי גירסא זו ששוטה יש לה קנס, שאם לא כן אין צורך להכניס כאן יתומה. ואם גירסא זו שבבבלי וודאית (וכן מסתבר לפי העדיות), הרי מוכח מכאן ששוטה יש לה קנס. ברם הרמב"ן טוען שם: אבל גרסת הנוסחאות אפשר שהיא כן 32 -כאן. מן המקומות שנהגו בתלמוד לתפוס השטה שלא לצורך, מפני שהזכירה שם (כלומר, לעיל בסמוך שם, לעניין בוגרת), או אשגרת לשון ממקום אחר. וטענה זו בוודאי אין לה תשובה, ואין לפיה שום הוכחה שהבבלי סובר ששוטה יש לה קנס, אלא שלכל הפחות למדנו שגם ר' שמואל הנגיד סובר ששוטה יש לה קנס. ובירושלמי פ"א ה"ב, כ"ה ע"ב: אילו מי שבא על החרשת שמא אין לה קנס (כ"ה בכי"ל ובד"ו). אבל קרוב לוודאי שצ"ל שם: שמא אית לה קנס, 33 כעין הגהת פ"מ. ובירושלמי מצויים מאמרים מעורבים מעברית וארמית. ועיין במה"פ שם, ד"ה שמא. כפי שמוכח מהמשך הסוגייא, אבל וודאי גמור אין כאן. סוף דבר לא נתברר בוודאות איך היא שיטת שני התלמודים בעניין קנס לחרשת ושוטה. ואשר למוכת עץ, הרי צדק במשנה למלך פי"א מה' אישות ה"ח שהרמב"ן לא כיוון לומר על כל הברייתא שאינה משנה, 34 וראייה לדבריו בוגרת שנשנית כאן, והרי בה כולי עלמא מודים שאין לה קנס. והרמב"ן סובר שמוכת עץ וודאית אין לה קנס כדברי התוספתא, וחרשת ושוטה יש להן קנס לדעתו, משום שאינם מאמינים לו אם הוא אומר שלא היתה בתולה, עיי"ש בדבריו, ועיין במל"מ הנ"ל. אבל אם היתה בוודאי מוכת עץ אין לה קנס. וכן מפורש בספרי כי תצא פי' רמ"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 274, ובמכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין־מלמד, עמ' 208: בתולה פרט למוכת עץ. וכן אמרו בירושלמי פ"ג ה"ד, כ"ז ע"ג: על דעתיה דר' יוסי הגלילי וכו', מוכת עץ נותן לעצמו, כלומר, בתמיה, והרי למוכת עץ אין קנס, 35 ועיין בעמק הנצי"ב לספרי שם, רפ"ה ע"ב ואילך, שנדחק ליישב את דעת הרמב"ם. עיי"ש. והוא כתוספתא כאן. ועיין גם בתוספות ל"ו א', ד"ה החרשת. אבל מתוך דברי הר"מ פ"ב מה' נערה בתולה ה"ט והסמ"ג עשין נ"ד, קל"ח ע"א, והחינוך מצוה תקנ"ז, מוכח שהם סוברים שמוכת עץ יש לה קנס. וכ"ה דעת הרמ"ה (לפי הטור אה"ע סי' קע"ז). ולפי זה אין לומר שחרשת ושוטה אין להן קנס (לפי שיטת הר"מ והסמ"ג) משום שהן בחזקת מוכות עץ, 36 עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 21–22, ד"ה הבא על החרשת. שהרי מוכת עץ יש לה קנס לשיטתו, עיין במש"ל הנ"ל שתמה על שיטת הר"מ, אבל במאירי, עמ' 149, פירש שחרשת ושוטה הן בחזקת בעולות, וכן כתב לעיל שם, עמ' 49: אבל החרשת והשוטה אין להן טענת בתולים, שהרי בחזקת בעולות הן, מתוך שאינן בנות דעה מופקרות הן לכל.

222. סומה ואילונית יש להן קנס. וכן אמרו לעיל בפ"א ה"ג ובברייתא בבבלי כאן ל"ו א' הנ"ל שיש להן טענת בתולים. ואעפ"י שר"מ חלק שם בסומא, ואמר שאין לה טענת בתולים, הטעם הוא משום שאין מאמינים לו, ואומרים מצא ואיבד, כשיטת הירושלמי, או משום שמא היתה מוכת עץ, ולא ידעה בעצמה, עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 23–24, הנ"ל, ד"ה סומה אין לה. ובקג"נ בטעות: על המפותה ועל אילונית יש להן קנס. ובכי"ע: על הסומא ועל אילונית וכו'. ואשר לאילונית שנו בברייתא בבבלי ל"ה ב' שאין לה קנס, והעמידוה בבבלי ל"ו א' כר' מאיר שסובר שקטנה אין לה קנס (להלן סוף פירקין ומקבילות), ואילונית יוצאת מקטנות לבגרות. והר"מ בפ"א מה' נערה בתולה ה"ט פסק שאילונית אין לה קנס. וכ"ה בסמ"ג עשין נ"ד, קל"ח ע"א. וכבר השיג עליו הראב"ד בהשגות במקומו, ובמאירי, עמ' 149, ובטור אה"ע סי' קע"ז. ובמהרי"ק שורש קל"ח (וציין לו מרן שם במקומו): ועוד הקשו עליו על המיימון וכו', בא בעל אבי העזר ולא תרצה, הגהות ולא תרצוה, חדושי' ספרדים אשר מצאתיה בהם מאז ולא תרצוה וכו'. והוא מפרש לעיל שם, שמה שאמרו שם בבבלי: האי תנא סבר לה כר' מאיר בחדא ופליג עליה בחדא הכוונה שהוא סובר כר"מ באיילונית דאין לה קנס, ופליג עליה בחדא בקטנה דיש לה קנס, עיי"ש מה שתירץ לשון התלמוד. ודבריו מסתברים מאד, עיין בשטמ"ק ל"ו א', ד"ה מני, שתמה מעצמו מניין לנו שהחכמים סוברים שאילונית אין לה קנס, אעפ"י שהם סוברים שקטנה יש לה קנס, שהרי מן הכתיב "נער" אפשר רק ללמוד שאפילו אינה עדיין נערה, אלא שעתידה לבוא לכלל נערות יש לה קנס, פרט לאילונית שלעולם לא תבוא לכלל נערות, עיי"ש שהאריך לתרץ. ועיין בח"ד כאן ובים של שלמה כאן פ"ג סי' ז' ובאור שמח ובצפנת פענח במקומם.

323-24. [ר' נחוניא בן הקנה אומר הבא על אחותו, ועל אחו' אביו, ועל אחו' אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה, אין להן קנס]. כל המוסגר חסר בכי"ו, אבל ישנו בד ובכי"ע. ובקג"נ נשרדו: ר' נח... (קרוע כחמש תיבות) ס. וכן היתה ברייתא זו לפני מהר"מ, הובא בגליון התוספות ל' א'. 37 ושם: בתוספתא פרק אלו נערות ר' נחוניא אומר הבא על אחותו ועל אחות אביו כו' אין להן קנס. וקרוב לוודאי שרבינו קיצר בעצמו. ואעפ"י שכל השורה כאן הן עריות שנשנו במשנתנו פ"ג מ"א שיש להן קנס, רחוק מאד לשער שהסופרים השלימו מן המשנה, ואפשר שלא נשנו כאן אחות אשה ונדה (עיין מ"ש להלן בפנים בשם הירושלמי), שהרי ברור שלפני הירושלמי חסרה כאן כל בבא זו, שאלמלי לא חסרו בה אלא אחות אשתה ונדה גרידא היה מסתייע בה ואומר: ותני כן. וקשה להניח שמי שהוא יוסיף בתוספתא ברייתא מן הלב, ובוודאי יש לפנינו בכי"ו השמטה ע"י הדומות, ועיין מ"ש להלן, שו' 25, ד"ה וכן. אבל וודאי גמור אין כאן, ואפשר שלפנינו ברייתא בבלית, ושנאוה בישיבות הבבליות מפני שלפי המסורת שלהם ר' נחוניא בן הקנה פוטר מקנס כל חייבי כריתות, אבל מתוך הירושלמי בסוגיין 38 ובמקבילות בתרומות פ"ז ה"א, מ"ד ע"ד, מגילה פ"א ה"ח, ע"א ע"א. מוכח שלא היתה לפניהם בבא זו שהרי אמרו שם מפורש שלא פטר ר' נחוניא בן הקנה מקנס בנדה ובאחות אשתו (בניגוד לבבלי ל' א'), משום שיש להן היתר לאחר איסורין, ואינן דומות ליוה"כ שאין לו היתר לאחר איסורו. וכבר העירונו בכמה מקומות (עיין מ"ש במבוא לח"א, ריש עמ' כ') שטיפוסי כתה"י השונים שמרו לנו הבדלים בין הבבלי והירושלמי, ואף כתה"י של התוספתא שבידינו מעורבים הם, ופעמים נשרדו בהן מסורות שונות שעיקרן בתלמודים ובבתי המדרש של הגאונים, ואינם תקוני סופרים. ועיין גם בתוספות ובתוספות הרא"ש ל' א', ד"ה הכל מודים, ובשטמ"ק שם, ולהלן ל"ה ב', ד"ה אי הכל.

425. וכן היה ר' נחוניא בן הקנה אומ' יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין. וכ"ה ("וכן") גם בד, בקג"נ, ובכי"ע. 39 ואצל צוקרמנדל בטעות: שכן. ולפי מה שכתבנו לעיל בסמוך (על גירסת כי"ו) הברייתא סמוכה למ"ב: אין להן קנס וכו', וע"ז אמרו וכן היה וכו', כלומר, שלאו דווקא פטר בקנס בעריות, אלא פוטר בכל חייבי כריתות מן התשלומין, עיין להלן ב"ק פ"ז הי"ח, מגילה פ"א ה"ז, עמ' 345, ובמסורת התוספתא שם. ואצל מהר"מ: 40 גליון התוספות ל' א' ושטמ"ק שם ול"ה ב'. וכן היה עושה יוה"כ כשבת. והעתיק חלק ממנה ע"פ לשון הבבלי כאן ומקבילות, עיין במסורת התוספתא הנ"ל. אבל הנכון הוא כמו שהשלמנו בכי"ו, וכרוב הנוסחאות, ודבריו דבוקים לרישא.