תוספתא כפשוטה על כתובות ד:יב

140-41. דרש ר' יהושע בן קרחא המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו, שכך כותב לו תשלמתא מנכסיא דאית לי מנכסיא דקניתי מן קדמת דנא. ובירושלמי כאן פ"ד ה"ח, כ"ט ע"א: לא ימישכננו אלא בבית דין, לא יכנס לביתו ליטול את משכונו וכו'. ובירושלמי יבמות פט"ו ה"ג, י"ד ע"ד, כלפנינו, ומסיים: שהוא כותב לו תשלמתה מן ניכסיי דיאתיין לידי דאקנה 93 בגוף כי"ל: אקנה, והדלי"ת תלויה, וצ"ל: דיאתיין לידי (בשתי מלים) אקגה. וכע"ז בירוש' כאן. לקבל דנה. ובבבלי ב"מ ק"ד א': שכך כותב לו תשלומתא דאית לך עלי כל קבל דיכי. וכנראה שאף בתוספתא צ"ל כגירסת הירושלמי, וכעין גירסת הבבלי, והמלים "מן קדמת דנא" הן באשגרה מלעיל. והראשונים ז"ל נחלקו בפירוש הדברים, ומי כותב למי, עיין בחי' הראב"ד, הרשב"א ושאר ראשונים שהביא בשטמ"ק במקומו. והמחוור הוא כפירוש הר"ח 94 שטמ"ק ור"ז אגמאתי, עמ' 143. שדרש ר"י בן קרחה הוא מן המלים "כל קבל דיכי" שהן מיותרות, שהרי הלוה כותב למלוה בשטר ההלואה שכל נכסיו אחראין בעד החוב, ופשיטא שאינו גובה יותר מחובו, ולמה כתב "כל קבל דיכי" (כלומר כנגד החוב), אלא "ש"מ כי זה ששעבד לו והקנה למלוה למשכן כנגד חובו מנכסיו העמיד' לו כמו פרעון, לפיכך אין לו יותר מכדי חובו". פירוש לפירושו, שאעפ"י שאין כוונת המלוה לגבות מן המשכון יותר מחובו, מ"מ הואיל והוא קונה את המשכון "כמו פרעון" אסור לו למשכנו יותר מחובו. ושאלו בבבלי ב"מ שם, שאפילו לא כתב לו כן הוא קונה את המשכון, שהרי אם השיב המלוה את המשכון ללוה ומת שומטו מעל גבי בניו, ואין דינו כמטלטלי דיתמי אלא כרכוש המלוה, שכבר קנה אותו. ומתרץ התלמוד: מהני כתיבה לגירעון. ונראה שהכוונה היא שאלמלא כתב בשטר ששאר נכסיו אחראין, אם מת הלוה, והמשכון שוה פחות מן ההלואה לא היה גובה מנכסי היורשין, ועכשיו מהני כתיבה לגבות את הגרעון משאר נכסים. ומ"מ דרש ר"י בן קרחה קיים ולולא הכתיבה "כל קבל דיכי" היה מותר לו למשכנו יותר מחובו, משום שאינו מתכוין לפרעון אלא כנגד החוב, כדין התורה, והעודף אינו אלא משכון בעד המשכון שמא יפחות מדמיו עד הגבייה. ועכשיו אנו דורשים מייתור הלשון שאסור לו למשכנו יתר מחובו, אפילו אם מתכוין להחזיר ללוה את העודף אם המשכון יוחלט בידו. וכ"ז הוא לפי סוגיית הבבלי בב"מ, אבל לפי פשוטה של לשון הכוונה היא שכן כותב לו הלוה וכו', כלומר, לשון זו נוהגת בכל שטרי הלואה, ומכאן שאם נטל ממנו משכון, אע"פ שלא כתב לו שטר לא ימשכננו יתר על חובו וכו', עיין בפירושו של ר"א גולאק בספרו תולדות המשפט וכו' ח"א, עמ' 66. ועיין מ"ש בתוספות רי"ד בפירוש הסוגיא בבבלי, ומה שפירש בתירוץ הבבלי וברש"י ק"ד רע"ב. ועיין בשטמ"ק שהביא כמה גירסאות שונות בסוגיית הבבלי שם.