תוספתא כפשוטה על כתובות ד:יח
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 4:18
Open in the reader →158. אחד נכסים שיש להן אחריות וכו'. ירושלמי פ"ד ה"ח, כ"ט א', יבמות פט"ו ה"ג, י"ד סע"ד, בבלי כאן נ"א א', כל הברייתא. והרישא גם להלן שם ס"ח ב'.
259. דברי ר'. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובד בטעות: דברי ר' יוסי.
3ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' נכסים וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: ר' שמעון בן אלעזר אומ' וכו'. וכן בקג"נ... אלעזר אומר נכסין וכו'. וכ"ה בירושלמי בשני המקומות הנ"ל ובבבלי נ"א א' הנ"ל.
460. בנים מוציאין מידי בנים, ובנות מידי בנות. וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובבבלי (בשינוי סדר). ופירושו שאם הגדולים החזיקו בנכסים מוציאין הקטנים מהם, וה"ה במקום שאין בנים אלא בנות, והחזיקו הגדולות.
560-61. ובנות מידי בנים, אבל לא בנים מידי בנות. וכ"ה בד. וכע"ז בכי"ע. ובירושלמי הנ"ל. והבנים מן הבנות והבנות מן הבנים. ופירושו שהבנים מוציאים את הנכסים מן הבנות אם תפסו אותן למזונות בשעה שהנכסים מרובים, והבנות מוציאות מן הבנים בנכסים מועטין. ובבבלי הנ"ל: מוציאין לבנות מן הבנים וכו' ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין, אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין. ופירש"י: מוציאין לבנות מן הבנים למזונות ולפרנסה. ולפי גירסת התוספתא נראה שהכוונה שהבנות מוציאות מידי בנים בנכסים מועטין ונותנין להן מיד את כל הראוי להן, כשיטת הרשב"ם בב"ב ק"מ א'. וכן משמע בפי' ר"ג שם שכתב: אלא אמר רבא מוציאין מיד שיעור מזונות וכו'. אבל אם הבנות תפסו והבנים מכרו, אין הבנים מוציאין מידן, וכשיטת הר"ח בתשובה שהביא בעיטור, אות כ', כתובות, הוצ' רמא"י, ל"ג סע"ג, שאם מכרו הבנים אחרי שהגבו ב"ד לבנות לא עשו ולא כלום, וכ"ה שיטת הרשב"ם ק"מ א' הנ"ל, ועוד. ומדברי הרמב"ן שם קל"ט ב' מוכח שאין הבדל בין אם הגבו ב"ד את הבנות ובין אם תפסו בעצמן, עיי"ש. ועיין גם במאירי שם, עמ' 586.
662. ובנים מידי בנות וכו'. כלומר, אפילו אם תפסו מטלטלין למזונות.
762-64. בין ששעבד האב בחייו, בין ששעבדו יורשין לאחר מיתת אביהן, אין נפרעין מהן לענין כתובה, אבל לפרנסה גובין מהן. והלשון "לענין" כתובה פירושו תנאי כתובה, כלומר, מזונות וכסות, 102 עיין מ"ש בבאורי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' נ"ג, אות מ'. אבל לפרנסה (עישור נכסים) גובין ממשועבדים. ובירושלמי גיטין פ"ה ה"ג, מ"ו ע"ד: תנא לוי אחד שיעבוד האב ואחד שיעבוד הבן גובין מן הפרנסה ואין גובין מן המזונות. 103 תו היא התוספתא שלפנינו, ובחנם נדחקו המפרשים. אמר ר' אבא לית כאן בשיעבוד האב, אלא בשיעבוד הבן, אם בשיעבוד האב, אם בחיי האב אינו גובה, לא כל שכן לאחר מיתת האב. ועיין לעיל שם בירושלמי ובבבלי ס"ט א', ושם ס"ח ב' ובפירש"י, ד"ה ממשעבדי, ובמה"פ בירושלמי שם, ד"ה רב. ועיין באוה"ג שם, התשובות, עמ' 207, ובליקוטים מפי' הר"ח שם. עמ' 53, ומ"ש בחידושי הרמב"ן שם ובר"ן על הרי"ף. ובירושלמי כאן פ"ו ה"ו, ל' ע"ד, ובירושלמי גיטין הנ"ל נחלקו אמוראים אם גובין לפרנסה ממשועבדים. ורמזו למחלוקת זו גם בירושלמי כאן פ"י ה"א, ל"ג ע"ד, פי"ג ה"ג, ל"ו ע"א. וכן חלק עליה ר' יוחנן בבבלי כאן ס"ט א', עיי"ש.