תוספתא כפשוטה על כתובות ד:ג

15. שהאשה אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה, אע"פ שלא נבעלה. במשנתנו פ"ה מ"ג ובמקבילות: בית דין של אחריהם אמרו אין האשה (כלומר, בת ישראל ארוסה לכהן) אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. ובמשנת עדיות פ"ח מ"ב ובספרי קרח פי' קי"ז (הוצ' הורוביץ, עמ' 137) מפורש: אע"פ שלא נבעלה. ומן התורה ארוסה אוכלת בתרומה. וכן היתה ההלכה לפי משנה ראשונה, 15 ירושלמי פ"ה ה"ד, כ"ט ע"ד, תרומות רפ"ח, מ"ה רע"ב, קידושין פ"ב ה"א, ס"ב ע"ב. ועיין ספרי קרח הנ"ל (בפנים), עמ' 136, ומקבילות, ומה שהאריך הרי"ז יאסקאוויטץ בבאור הספרי בפירושו לספרי זוטא, קרח, סוף עמ' 404, ד"ה גם. ועיין מ"ש להלן, עמ' 258, ולעיל, עמ' 83. וחכמים הם שגזרו שלא תאכל כשהיא ארוסה (עיין בבלי נ"ז ב'). ושאלו בבבלי (הנ"ל): אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי (כלומר, לא תאכל בתרומה). התם מיבדק בדיק לה והדר מעייל. ועיין בבלי יבמות נ"ח א'.

25-6. מה שאין כן ביבמה. כמפורש להלן פ"ה, שו' 9: והיבמה עד שתיבעל, עיין מש"ש. ואעפ"י שנכנסה לחופה 16 מדרבנן צריכה חופה, עיין מ"ש לעיל יבמות פ"י, הע' 4. אינה ניקנת אלא בביאה כמפורש במשנת קידושין פ"א מ"א, ועיין בבלי סוטה כ"ד סע"א, וחופה אינה קונה בה. 17 עיין מ"ש בהע' הנ"ל ובהע' 6 שם.

36. שהבא על יבמתו בין בשוגג, בין במזיד וכו'. כמפורש במשנת יבמות רפ"ו וספרי כי תצא פי' רפ"ח. ואפילו בביאה גרועה זו אוכלת בתרומה, לשיטת התוספתא והירושלמי, עיין מ"ש לעיל יבמות רפ"י, שו' 2, ד"ה מת. ובמזיד פירש"י (יבמות נ"ג ב'): לשם זנות ולא לשם מצוה. ועיין בתוספות שם, ד"ה הבא.

47. אפי' היא בבית אביה, קנה, מה שאין כן באשה. לפי פשוטה פירושה, אעפ"י שאשה ויבמה שתיהן נקנות בביאה, יפה כח היבמה שהיא נקנית בין בשוגג בין באונס, בין שנתכוין לשם זנות, ואפילו היא בבית אביה, מה שאין כן באשה שאינה נקנית באונס ובשוגג ולשם זנות אפילו היא בבית בועלה. ובאשה פנויה עסיקינן. אבל הגר"א ז"ל פירש את הבבא שלנו שהיא דומיא דרישא, ובאשה ארוסה עסיקינן, ובביאה של נישואין אנן קיימין, עיין בבאורו לאה"ע סי' נ"ה ס"ק א', אות ו', וציין שם לבבלי יבמות נ"ח סע"א ולרש"י שם, ד"ה, ופרכינן, וד"ה קנה לכל (נ"ח רע"ב שם). וביבמה קונה אפילו בביאת אונס ושוגג וכו' ואפילו היא בבית אביה, 18 כרב בבבלי שם. וכן בירושלמי יבמות פ"ו ה"א, ז' ע"ב: מה פליגין בבא עליה בבית אביה (ולר' יוחנן קנה את יבמתו בכל ביאה) וכו'. אבל בארוסה אינו קונה אפילו בביאה שלמה אם היא בבית אביה ובא עליה סתם, ולא פירש לשם נישואין (ועיין בבלי מ"ח ב'). ואם בא עליה לשם נישואין קנה בכל מקום לכל הפחות לעניין ירושה, עיין מ"ש להלן, שו' 13–14, ד"ה במי דברים אמורים. ובירושלמי פ"ד רהי"ד, כ"ט ע"ב: רבין בר חייה בעא קומי ר' זעירא בא עליה עודה בבית אביה, מעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה, או אינה אלא דרך נישואין. 19 כלומר, בביתו, ועיין להלן. ובירושלמי פ"א ה"ה, כ"ה ע"ג: כלתו של ר' הושעיה נכנסה (כלומר, לחופה) מעוברת. ומכאן שארוסה שביהודה שהיו מייחדין אותה בבית אביה, כדי שיהא לבו גס בה, צריכה חופה. ועיין ירושלמי יבמות פי"ג ה"א, י"ג ע"ב, גיטין פ"ח סהי"א, מ"ט ע"ד (והטעם הוא משום שלבו גס בה, עיין בבלי כאן כ"ח א'. אבל אינה כנשואה ממש). ועיין מאירי קידושין, עמ' 75. ועיי"ש בשי"ק 20 עיין בריטב"א יבמות נ"ח א', ד"ה הדר, ודבריו תמוהים, כמו שהעיר בקרן אורה שם נ"ז ב', ד"ה ובדברי הריטב"א. ובמה"פ, ד"ה בא. ובירושלמי פ"ג ה"ו, כ"ז ע"ד: כהדא דתני בעולת בעל. להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה, והבא אחריו בחנק וכו'. ומכאן שאינה כנשואה, שאם לא כן תיפוק ליה שהיא כבר נשואה, עיין במשנת סנהדרין סוף פרק הנחנקין. ולהלן בהלכה הבאה אנו רואים שכל זמן שאינה בבית בעלה, סתם ייחוד אינו לשם נישואין, ואפילו בא עליה וודאי, הדין כן. ועיין רשב"ם ב"ב קמ"ו ב'. ועיין מ"ש להלן, שו' 8–9, ד"ה וביד רמה.