תוספתא כפשוטה על כתובות ד:ו
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 4:6
Open in the reader →121. לא כתב לה בנין דיכרין דיהויין וכו'. משנתנו פ"ד מ"י. ועיין ירושלמי פ"ד הי"ב, כ"ט סע"א, ב"ב פ"ח ה"ו, ט"ז ע"ב, בבלי כאן נ"ב ב', נ"ה א', ב"ב קל"א א'.
223. כל הארצות היו כותבין כאנשי ירושלם. במשנתנו ספ"ד נתבאר שאנשי ירושלים היו כותבים בכתובה שהאלמנה תשב בבית בעלה וניזונית מנכסיו כל ימי משך אלמנותה בביתו, ואפילו אם לא כתב, הדין כן משום תנאי ב"ד. וכן היו אנשי הגליל כותבין. אבל אנשי יהודה היו כותבים שהיא ניזונת מנכסיו עד שירצו היורשים לסלק לה את כתובתה, ולפיכך ביד היורשים לתת לה את כתובתה ולסלק אותה ממזונותיה. ובבבלי נ"ד א' נחלקו רב ושמואל, רב אמר שהלכה כאנשי יהודה (כלומר, במקום שאין מנהג), ושמואל אמר שהלכה כאנשי גליל. ואמרו שם שבבבל היו מקומות שנהגו כאנשי גליל, והיו שנהגו כאנשי יהודה. והראשונים שנביא להלן הביאו את התוספתא כגי' שלפנינו (בשינויים בלתי חשובים), וכ"ה גם בכי"ע ובד (אלא ששם חסרה המלה "היו". וכן לא היתה לפני הראשונים). אבל בחי' הרמב"ן ספ"ד 72 אבל במלחמות ספ"ד לא העתיק את המלה "שאר". ובריב"ש סי' ת"פ העתיקו בשם התוספתא: שאר כל הארצות כותבין כירושלים. והוא כסיגנון המשנה בשביעית פ"ט מ"ג ותוספתא שם פ"ז ה"י, והכוונה איפוא לשאר כל הארצות שבא"י. וכן בירושלמי ספ"ד (והביאו אותו בראשונים הנ"ל): קיסרין כיהודה, ושאר כל הארצות כירושלם. ולפ"ז אין סתירה מן הבבלי שמפורש שם שבבבל היו מקומות שכתבו כאנשי יהודה. ועיין להלן ידים פ"ב הט"ו ומ"ש בתס"ר שם ח"ד, עמ' 157. ובעיטור, כתובות, תנאי הששי, הוצ' רמא"י, ל"ד רע"ד, מאה שערים שלו כאן סי' י"ז, 73 וכ"ה שם: וגרסי' בתוס' כל הארצות כותבין כאנשי ירוש'. ובירוש' (כלומר, ובירושלמי) קסדין (צ"ל: קסרין) כיהודה, שאר כל המקומות כירושל' (-כירושלים). וכ"ה גם בעיטור שהזכרנו בפנים. ובהוצאות הרי"ף שם הגיהו ושיבשו, ומחקו את המלה "קסדין" והגיהו במקומה "כותבין", כלומר, ובירושלים(!) כותבין (!) כיהודה. מלחמות וחידושין להרמב"ן ספ"ד, מאירי, עמ' 205, רא"ש פ"ד סוף סי' ל"א (ועיין גם בשו"ת יכין ובועז ח"א סי' קמ"ה, נ"ט ע"א), שו"ת הריב"ש סי' ת"פ, תשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב, תיקון ז', ס"ה ע"א, הביאו מכאן ראיה לשיטת הגאונים (עיין אוה"ג, עמ' 149 ואילך) והרי"ף ספ"ד שהלכה כשמואל, ובמקום שאין מנהג, אין היורשין יכולים לסלק אותה. ובחי' הרמב"ן הנ"ל: ואע"ג דלא אותבה מינה בגמרא דילן, מיהא שמעינן מינה דמנהגא הכי. וכוונתו, שאעפ"י שבתלמוד לא הקשו ממנה על רב, שהרי כאן אמרו ששאר ארצות כותבין במפורש כן, מ"מ שמעינן מכאן שכן הוא המנהג, וממילא במקום שאין מנהג הולכין אחר רוב הארצות. ובתשב"ץ הנ"ל דייק וכתב: וכן מצאו סמך בתוספתא וכו'. והוא שלא כשיטת בעל המאור בספ"ד.