תוספתא כפשוטה על כתובות ד:ז

123-24. נושא אדם אשה על מנת שלא לזון וכו'. כל הברייתא בשם התוספתא בס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י, ערך יהושע איש עוזא. ובירושלמי פ"ה ה"ב, כ"ט ע"ד: ר' יודה בשם רב זו דברי ר' מאיר ור' יהודה, אבל דברי חכמים נושא אדם אשה ומתנה עמה על מנת וכו', כל הברייתא שלפנינו. ופירשו המפרשים (עיין בשדה יהושע ופ"מ) שדברי רב יהודה בשם רב עונים על משנתנו (פ"ה מ"א), על מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה באשה שכותבת התקבלתי חלק מעיקר כתובתה, עיי"ש. וכבר העירותי בפירושי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' נ"ד, אות ש', שהגאונים לא פירשו כן, ולדעתם דברי רב עונים על המחלוקת של ר' מאיר ור' יהודה בפילגש שנזכרה בירושלמי לפני דברי רב יהודה בשם רב שם, עיין מש"ש. ודברי הירושלמי הובאו במגילת סתרים לרבינו נסים, 74 סה"י לכבוד ברלינר, עמ' 46, תרביץ שי"א, עמ' 250, סי' קע"ח. והוסיף שם: ועיקר ברייתא זו בתוספת כתובות [פרק] יפה כח האב מכה הבעל. והירושלמי הובא גם אצל רב האיי גאון, ואף הוא פירש כפירוש הנ"ל, עיין מה שהביא רב"מ לוין באוה"ג לראש השנה, עמ' 90, בהערה, מכ"י תוספות על התורה סוף פרש' וירא. ולפי פירוש הגאונים הנ"ל כוונת התוספתא כאן ללמד, שאעפ"י שאמרנו שתנאי כתובה קיימין אע"פ שלא כתב לה בכתובתה, אבל אם וויתרה עליהם במפורש דבריה קיימים, ובדבר שבממון אפילו אם מתנה על מה שכתוב בתורה דבריו קיימים, 75 חוץ משלשה דברים, עיין ר"מ פי"ב מה' אישות ה"ו. כר' יהודה בברייתא שבבבלי נ"ו א' ומקבילות, ועיין ירושלמי קידושין פ"א ה"ב, נ"ט ע"ג. ועיין בירושלמי כאן פ"ה ה"ח, ל' סע"א ואילך, שם סה"י, ל' ע"ב ומקבילות. ועיין ירושלמי פי"א רה"ב, ל"ד ע"ב, נדרים פ"י ה"ה, מ"ב ע"א. 76 וצ"ל שם: נשא אשה על מנת ללזון (-לא לזון).

225. מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא שנשא אשה וכו'. ס' יחוסי תו"א הנ"ל. וביוחסין השלם, ערך ר' יהושע בן קרחה, הוצ' פיליפאווסקי, 40 ע"ב: ובפרק ארבע דכתובות בתוספתא מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא וכו' (כל הברייתא). ועיי"ש שהביא את השערת הראשונים שר' יהושע בן קרחה הוא ר' יהושע בנו של ר"ע, והכריע בדברי רבינו תם שאינו כן. ועיין במגילת סתרים לרבינו נסים בתרביץ שי"ב, עמ' 44, שציין לבראשית דרב הושעיא, 77 ב"ר פס"ה, הוצ' תיאודור-אלבק, עמ' 718, שו' 8, בשנו"ס. ועיי"ש במנתת יהודה שהעיר על התוספות בבכורות נ"ח א', ד"ה חוץ. שר' אלעזר בן עזריה נקרא קרח, ולא ר"ע. ובמדרש תהלים פנ"ט, ג', הוצ' בובר, עמ' 302: מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה וכו' היה עומד כל הלילה וקורא בתורה ושונה בהגדות, אמר לה סבי לון בוצינא ומנהרין לי וכו'. ושמא אותה צדקת היתה, עיי"ש. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך בר קפרא הוצ' רי"ל מימון, עמ' י': בר קפרא וכו', ומפורש באגדה 78 בתס"ר ח"ב, עמ' 33, העירותי שמעשה כע"ז (באופן אחר) נזכר בירושלמי יבמות פ"ד הי"ב, ו' ע"ב, ולא נזכר שם בר קפרא, ונאמר שם שיבמות היו. שי"ב נשים היו וקבלו עליהן לפרנסו כדי שישא אותן מרוב חכמתו.

326-27. היו שני בצרות, עמדו וחלקו, התחילה קובלת עליו לחכמים וכו'. וכע"ז גם בס' יחוסי תו"א כת"י וס' יוחסין הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: וכיון שבאו שני רעבון וחלקו (במגילת סתרים: עמדו וחילקו) הנכסים ביניהן התחילה קובלת וכו'. וכנראה שהתנאי שביניהן היה שתפרנס אותו, והיא כיוונה להכנסה ממעשה ידיה ומהכנסת נכסיה שהיא היתה מפקחת עליהם, אבל בשני רעבון לא הספיקה ההכנסה, וחילקו את הנכסים כדי למכור חלק מהם לפרנסה, ולפיכך התחילה לקבול עליו לחכמים בטענה שלא כיוונה לחסל את נכסיה למזונות.

428-29. אמרו לה חכמים אין כלום אחר הקיצה. וכ"ה בד ובקג"נ. וכן בכי"ע: הקיצא. וכ"ה בס' יחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל ("הקצה"). וביוחסין השלם נשמטו המלים "אחר הקיצה" בטעות. ובירושלמי הנ"ל: אין אחר קניין כלום. אבל במגילת סתרים הנ"ל לנכון: אמרו חכמים 79 שתי מלים אילו נשמטו בטעות בירושלמי שלפנינו. אין אחר קצה כלום. וכן להלן ב"מ פ"ג הכ"א: אבל אם קצץ עמו, אין כלום אחר הקצה. וקצצה, קצה, הוא דבור תכני, ופירושו חוזה, תנאים, pactum, עיין במלונו של ברוקלמן ללשון סורית, עמ' 686, ערך קצצא א'. ואף "קיצתן" שלהלן ב"מ פי"א הכ"ג ומקבילות פירושו התנאים שלהם.