תוספתא כפשוטה על כתובות ה:ב

118-20. יבמה מה היא למזונות? כל זמן שנתחייב הבעל, יבמין חייבין, לא נתחייב הבעל, אין יבמין חייבין. בחי' הרמב"ן נ"ג סע"א, פירש שברייתא זו סמוכה למשנתנו פ"ה מ"ב הנ"ל, כלומר למשנה האמצעית שאנו עוסקים בה גם בתוספתא לעיל בסמוך, והכוונה ליבמה ארוסה אם יש לה מזונות מנכסי בעלה, ופירשה התוספתא שכל זמן שנתחייב הבעל, והיינו אחרי שהגיע זמן ולא נשא, ונתחייב במזונות, אף היבמים חייבים לזון אותה (מנכסי בעלה, כל שלשה חדשים ראשונים, עיין מ"ש להלן), ואם עדין לא הגיע זמן בחיי בעלה, ואף הוא לא נתחייב במזונותיה, אין היבמין חייבין. והביאו בס' חקת הדיינין סי' ש"ב, פ"ט ע"ב. וכן פירש הרשב"א נ"ג ב' (לפי שטמ"ק שם), נ"ח א' (לפי הנ"ל) והר"ן פ"ד סי' רנ"ג. ובריטב"א נ"ח א': ותו דבהדיא אמרינן ביבמות (בבלי שם נ"ו א') כל שהבעל מאכיל היבם מאכיל, והיינו כמשנה ראשונה וכו', וסתמא קתני לה ואפילו בארוסה. ובבבלי נ"ג ב' שאלו: ארוסה יש לה מזונות, או אין לה מזונות וכו'. ופירשו הר"ח והרי"ף שהכוונה לארוסה שהגיע זמנה להנשא ולא נישאת, ומת בעלה וכו'. ובתוספתא כאן מפורש שאם הגיע זמנה בחיי בעלה ניזונית משל יורשין, ופירש הרמב"ן שם: ומיהו לפר"ח ברייתא לא שמיע להו. והרשב"א (בשטמ"ק) שם חילק בין יבמה שאגידה בו ואינה יכולה להנשא מחמת היבם אפילו לאחר שלשה חדשים נזונית מן הנכסים, מה שאין כן שאר ארוסות, ולפיכך לא הסתייעו בבבלי שם מן התוספתא כאן שמדברת ביבמה. וכל הפירושים הנ"ל הם בתנאי שאנו מניחים שעיקר מקום התוספתא היא כאן, וביבמות פ"ו, שו' 11, הובאה מכאן דרך אגב. אבל אפשר שעיקר מקום התוספתא היא ביבמות שם (וכאן הובאה דרך אגב), ואף הר"ח הביא תוספתא זו ביבמות מ"א ב' (עיין רשב"א נ"ג ב' הנ"ל), ושם אפשר לפרש שהכוונה "כל זמן שנתחייב הבעל" פירושו יבמה שנפלה מן הנישואין, ו"לא נתחייב הבעל" כוונתו יבמה מן האירוסין, ואין מדברין כאן כלל בהגיע זמן ולא נישאו. ולפ"ז אין לפשוט מתוספתא זו את שאלת הבבלי הנ"ל. והנידון כאן הוא ביחס לג' החדשים הראשונים בלבד, עיין מש"ש ביבמות פ"ו שו' 11, ד"ה מה היא, ושו' 46, ד"ה יבמה.

220. מעשה ידיה של מי? אם היתה נזונת משלהן, הרי הן שלהן וכו'. בתוספות יבמות מ"א ב', ד"ה עמד, כתבו שאם ברח היבם והיא ניזונת משלו לאחר ג' חדשים, אין מעשה ידיה שלו. ובשו"ת הרא"ש כלל נ' סי' ד' כתב: ובאותם ג' חדשים שהיא ניזונית, מעשה ידיה ליבם בכל מה שתרויח וכו'. ועיין במשנתנו כאן רפי"א, ובשו"ע אה"ע ריש סי' ק"ס. ובטור שם פסק: מעשה ידיה שלה לעולם אפילו היא ניזונית, ועיי"ש בב"י, ב"ח פרישה ודרישה. ולפי פירוש הראשונים ברישא הכוונה כאן שאם הגיע זמן ולא נשאה בעלה, והיבמין חייבין במזונותיה (מנכסי בעלה) ג' חדשים הראשונים, מעשה ידיה שלהן, ואם נפלה מן האירוסין לפני שהגיע זמנה להנשא, ואין היבמין חייבין במזונותיה כלל (עיין מ"ש לעיל), מעשה ידיה של עצמה.

321. [ירושתה ומציאתה בין כך ובין כך הרי הן של עצמה]. כ"ה בכי"ע, וכן היה בג', ולפנינו נשמט. ובד נשמטו המלים "ירושתה ומציאתה" גרידא. ודין ירושתה נתבאר בין בירושלמי 10 פ"ח ה"ט, ל"ב ע"א; יבמות פ"ד ה"ג, ה' ע"ד, אלא שהגירסא נסתרסה שם, עיין מ"ש בבאורי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ס"ה, אות א'. ובין בבבלי (יבמות ל"ט א'). ועיין ר"מ פכ"ב מה' אישות ה"י ובשו"ע אה"ע סי' ק"ס ס"ק ה' ובנו"כ שם. ועיין מ"ש לעיל, עמ' 240, ד"ה ברם. ואשר למציאתה דינה כשאר אלמנות, עיין ירושלמי רפי"א, ל"ד ע"א, בבלי צ"ו א', עיי"ש.