תוספתא כפשוטה על כתובות ה:ז

136. המורדת על בעלה וכו', זו משנה ראשונה. בכי"ע חסרה המלה "וכו'", ואין הוא רגיל כלל בתוספתא לקצר את הפיסקאות במלה "וכו'", אלא שסופר כי"ו ראה שאין משמעות לשלשת מלים אילו בלי המשך הדברים, ולפיכך הוסיף את המלה וכו'. וכע"ז להלן, שו' 39–40, עיין מש"ש, ד"ה המשרא. אבל גירסת כי"ע נכונה, וכן דרך התוספתא, עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 553, ובהערה 26 שם. ואשר למהות המרידה, עיין בירושלמי ובבבלי למשנתנו. וכל העניין מוכיח, שבמורדת מתשמיש עסיקינן. ובד: המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרי' בשבת. ר' יהודה אומר שבעה טרפעקי. זו משנה ראשונה וכו'. והשלים הסופר את כל הפיסקא ממשנתנו פ"ה מ"ז. ועיין גם בבבלי ס"ג ב'. ובתוספ' רי"ד שם גרס: ת"ר (במקום "גופא" שלפנינו). וכן היה בתוספתא לפני הרשב"א, שכ"ה כותב בתשובה (ח"א סי' אלף רל"ב): ולא נזכר שם (כלומר, בתוספתא לעיל) ר' יהודה כלל, אלא בסוף, במורדת על בעלה, כדרך ששנויה כן במשנתנו. וסופר התוספתא גרס במשנתנו פוחתין לה מכתובתה וכו', כגירסת רוב הנוסחאות (עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 34), אבל בשטמ"ק ס"ג א', ד"ה מתני': ובקצת ספרים דוקני איתה פוחתין לה ז' דינרין. 31 כלומר, בלי המלה "מכתובתה", עיי"ש הטעם לשבת בגירסא זו. וכ"ה גם בתשה"ג חמדה גנוזה סי' פ"ט (אוה"ג, עמ' 189), ובב"ר כת"י אוקספורד (לפי מהדורת תיאודור־אלבק, עמ' 552, בשנו"ס).

236-38. רבותינו התקינו שיהו בית דין מתרין בה ארבע וחמש שבתות זו אחר זו פעמים בשבת. יתר על כן, אפי' כתובתה מאה מנה אבדה את הכל. וכ"ה בד אלא ששם חסרות המלים "בית דין" וכן אינן בשום נוסח, ואף בכי"ו נקוד עליהן מלמעלה (כנראה, לסימן מחיקה). ובכי"ע: רבותינו התקינו שמתרין בה ארבע שבתות זו אחר זו וזו אחר זו פעם אחת בשבת וכו'. ובקג"נ הדף קטוע כאן, אלא שנשאר שם, ארבע שבתות (כגי' כי"ע). ותלמידי רבינו יונה (בשטמ"ק ס"ג ב' ד"ה שתי) כתבו: אבל מורי הרב נר' אומר דשתי פעמים על כל הכרזה והכרזה קאמר (כלומר, רמי בא אבא בבבלי שם), דהוו להו שמונה הכרזות, וסיועא למילתיה מן התוספות, דתנינן התם ורבותינו חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ארבע שבתות (כגי' כי"ע וקג"נ), ושולחין לה פעמים (כגי' ד וכי"ו) בכל שבת. 32 בנתיבות משפט שנביא להלן, מעתיק: פעמים בשבת ורמי בר חמא בא לפרש, והנכון הוא בשטמ"ק, וכגירסת כי"מ ועוד. ורמי בר אבא בא לפרש התוספות ולומר, לא תחשוב שאלו השתי פעמים שתיהן קודם הכרזה, או שתיהן אחר הכרזה, אלא אחת קודם הכרזה, ואחת אחר הכרזה. ודברי תלמידי רבינו יונה נעתקו מכ"י (בשינויים קלים) בנתיבות משפט לס' משרים, רי"ג ע"א, עיין מש"ש בפירוש דבריהם. ובמאירי בסוגיין, עמ' 264: אלא שבבריתא ראיתי מתרין בה ארבע וחמש שבתות. ובתוספות ס"ג ב', ד"ה דיקא: דליכא למימר שמכריזין ד' שבתות בכל יום, דבהדיא תני בתוספתא דפעם אחת בשבת מכריזין. וכן בסמ"ג לאוין פ"א ל"ב ע"ג, והובא גם בהגה"מ פי"ד מה' אישות סה"ט, השיג על הר"מ שם שפסק שמכריזין עליה ארבע שבתות בכל יום: ולא בכל יום, דהא בהדיא קתני בתוספתא פעם אחת בשבת. וכ"ה בר"ן פ"ה סי' רפ"א. ובירושלמי פ"ה ה"י, ל' ע"ב: בית דין שאחריהן מתירין בה ארבע שבתות, והיא שובר' כתובתה ויוצאה. וכן מעתיק במאירי, ריש עמ' 265: בתלמוד המערב בית דין שאחריהם אמרו מתרין בה וכו'. ובבבלי ס"ג ב': רבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו, ושולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה הפסדת. ולהלן שם: אמר רמי בר חמא אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות 33 ופירש"י: שבתות, ימים שאינם של מלאכה, והכל מצויין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והר"מ בפי"ד מה' אישות הנ"ל פירש אחרת, עיין במגיד משנה במקומו ובר"ן הנ"ל (בפנים, סד"ה ובמאירי). זו אחר זו. שמע מינה. אמר רבי בר חמא (או: בר אבא) פעמים שולחין לה מבית דין, אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה. עכשיו נברר את הגירסאות השונות שבתוספתא. הגירסא "מתרין" היא בכל נוסחאות התוספתא, וכן מעתיק משם במאירי הנ"ל, וכ"ה בירושלמי הנ"ל. וגירסת תלמידי רבינו יונה בתוספתא "מכריזין" גירסא בודדת היא, 34 מדברי התוספות ס"ג ב', ד"ה דיקא, אין ראייה כלל, משום שעיקר כוונתן שם מרוכז במלים "פעם אחת", כלומר, משם ראייה שמשמעות הבבלי היא שפעם אחת בשבת מכריזין, ולא בכל יום, עיי"ש. והוא, כנראה, תיקון ע"פ הבבלי הנ"ל. ובמאירי, עמ' 264 הנ"ל, העיר על התוספתא: ושמא ההכרזה קרויה התראה. ולא כתב רבינו אלא בדרך "שמא", ולפי פשוטו בוודאי שבא"י לא הכריזו על העובדא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אלא היו מתרין באשה בחשאי ובצינעא. ואפשר מאד שרמי בר חמא בבבלי הנ"ל סמך על התוספתא כאן, ולפיכך אמר שפעמים שולחין לה מבית דין וכו', כלומר ב"ד מתרין בה פעמים בכל שבוע, עיין בפי' תלמידי רבינו יונה הנ"ל. ואפשר שגירסת כי"ו "שיהו בית דין מתרין בה" אינה ט"ס, אבל אפשר שיש כאן תיקון ע"פ הבבלי הנ"ל. ואשר לגירסא "ארבע וחמש שבתות", הרי גירסת כי"ע ("ארבע שבתות") מקויימת ע"י קג"נ, תלמידי רבינו יונה והירושלמי והבבלי. אבל דווקא מטעם זה גירסת ד וכי"ו ("ארבע וחמש שבתות") שהיא מקויימת ע"י המאירי אין לדחותה בהחלט (ואפשר שבכי"ע מתוקן ע"פ שני התלמודים). ואשר לפירושה נראה שרבותינו נתנו לה ארבעה שבועות שלמים, ואם מרדה בליל שבת הרי אם מתרין בה ארבע שבתות אין כאן אלא שלשה שבועות בנתים, ומתרין בה חמש שבתות, אבל אם מרדה בתחלת השבת הרי מספיק להתרות בה ארבע שבתות. והראשונים נחלקו אם לפי רבותינו מפסידה חלק מכתובתה עד ההתראה האחרונה, אלא שאח"כ מפסידה את הכל בבת אחת, או שאינה מפסידה כלום עד ההתראה האחרונה, ואם חזרה בה מקבלת את כל הכתובה (אלא שאם תמרוד שוב אפילו פעם אחת תפסיד את הכל), עיין בר"ן מ"ש בשם גאון, בחי' הרמב"ן, הרא"ה ועוד. ואשר לגירסא "פעמים בשבת" שבד ובכי"ו הרי היא מקויימת ע"י תלמידי רבינו יונה הנ"ל, וכן משמע מן הבבלי (אם אין כאן תיקון על פיו), עיין מ"ש לעיל. וגירסת כי"ע ("פעם אחת") מקויימת ע"י התוספות. 35 הסמ"ג יונק מתוספות שנץ בכל מקום, עיין מ"ש רא"א אורבך בספרו "בעלי התוספות", עמ' 391. ומהן, כנראה, שאב גם הר"ן. ואין להכריע.

338-39. אחת ארוסה, ואחת שומרת יבם וכו'. ירושלמי פ"ה ה"י, ל' ע"ב (פעמיים), קידושין פ"א ה"ב, נ"ט ע"א, בבלי כאן ס"ג א', ס"ד א'. ומן הבבלי (ס"ד א') משמע שאין בבא זו מדברי רבותינו, והיא מבארת את משנתנו פ"ה מ"ז ("המורדת על בעלה"), והיא כמשנה ראשונה, שמצות ייבום קודמת, ולפיכך כותבין אגרת מרד על יבמה שאינה רוצה להתייבם. אבל בירושלמי משמע שסברו שבבא זו היא מדברי רבותינו (וכפירוש בעל ק"ע במקומו), והוכיחו מכאן שאפילו למשנה אחרונה כותבין אגרת מרד על יבמה. עיין במה"פ, ד"ה אפילו, ברם בירושלמי אין זכר למאמר ר' יצחק (בבלי יבמות ל"ט ב') שחזרו לומר מצות ייבום קודמת למצות חליצה.

439. אפי' נדה, ואפי' חולה. ואמרו בירושלמי כאן וקידושין הנ"ל: שמרדה עד שלא באת נידה.