תוספתא כפשוטה על כתובות ו:י

142-43. האומ' תנו שקל מנכסי לבני בשבת והן ראויין ליטול סלע וכו'. ירושלמי פ"ו ה"ז, ל' סע"ד, בבלי ס"ט ב', תענית כ"א א', ב"ב קכ"ט א'.

244. אמ' אם מתו וכו'. פירש"י: אם מתו. בלא בנים. אין נותנין להן אלא שקל. שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם, והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם, ודאי דווקא שקל קאמר, כדי שתפול ירושה לאותן אחרים.

345-46. למזון האשה והבנות, בין שאמ' תנו בין שאמ' אל תתנו נותנין להן סלע. וכ"ה בד ובכי"ע. ובקג"נ חסרה בבא זו, וליתא גם בבבלי. ובירושלמי הנ"ל: נותנין להן שקל . ובבבלי ס"ח ב': לכדתניא האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו, אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו, שהפרנסה אינה כתנאי כתובה. ואף בתוספתא כאן הואיל וחייב במזון האשה והבנות בתנאי כתובה לאו כל כמיניה למעט במזונותיהן אם הן ראויות ליטול סלע. ברם הגירסא שלפנינו בבבלי הנ"ל היא הגהת המפרשים, אבל לפני הגאונים והר"ח היתה הגירסא: האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו, שומעין לו, אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו, אין שומעין לו. וכן מעיד עליה רב האיי (לפי שטמ"ק שם): "אלא כך היא הגירסא שמקובל' מפי רבותי' אנשי מסמך". וכן גרס רבינו חננאל (עיין שטמ"ק, רמב"ן ועוד), וכן מעיד בעיטור אות פ', פסיקתא, הוצ' רמא"י ח"א, ס"ז ע"ג: והכי גרסינן בחדשים וישנים, וכן כתב ר"ח וכו'. וכן היתה הגירסא גם לפני רש"י, אלא שהגיה. ואף שגירסא זו קשה, כבר העיר על כך רב האיי (בשטמ"ק שם): "ואין לנו לתקן את המשניות ואת התלמוד בעבור קושיא שקשה לנו". וגירסא זו של הגאונים מתאימה לנוסח הירושלמי כאן: נותנין להן שקל . אבל פירוש רב האיי שם, וכן פירוש ר' חננאל שם, אינם מסלקים את הקושי בתוספתא (אם נגרוס בה כגירסת הגאונים בבבלי), שהרי בברייתא זו שנו גם מזון אשה (ולא רק מזונות הבנות) ואשה חייב במזונותיה גם בחייו, והיא עולה עמו ואינו יורדת עמו. וכבר עמד ע"ז הרי"ט אלגאזי בשו"ת שמחת יו"ט סי' ט"ו, ס' ע"א ואילך.

446-47. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מאיר היה אומ' האומ' תנו שקל מנכסי לבני וכו'. כל הברייתא עד סוף הפרק בירושלמי הנ"ל. ובירושלמי להלן שם אמר אילפא שהלכה זו של ר' מאיר כבר רמוזה בדעתו במשנתנו שבסוף פירקין: יעשה שליש מה שהושלש בידו. אבל בבבלי ע' רע"א (ובמקבילות) משמע שלא היתה להם כל הסיפא שלנו. ולפי התוספתא והירושלמי חולק רבן שמעון בן גמליאל על הת"ק שלעיל.