תוספתא כפשוטה על כתובות ו:ט
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 6:9
Open in the reader →138-40. המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לו, מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו, מן הנשואין הרשות בידה דברי ר' מאי'. וכע"ז בבבלי ס"ט ב'. ובמשנתנו פ"ו מ"ז: המשליש מעות לבתו (פירש"י: מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות שדה, או נדוניא, לכשתנשא), והיא אומרת נאמן בעלי עלי, יעשה השליש מה שהושלש בידו. ולא נזכר במשנתנו אם ר"מ מדבר באירוסין, או בנישואין, בגדולה, או בקטנה (עיין ע"ז להלן). ובירושלמי למשנתנו (ה"ז, ל' סע"ד): מתניתא בפסק מן האירוסין, אבל אם פסק מן הנישואין אף ר' מאיר מודה. השליש מן הנישואין היא המחלוקת. ונ"ל שהירושלמי מפרש את משנתנו בשפסק האב לחתן נדוניא מן האירוסין, ומסר מעות לשליש שיקנה שדה וימסרנה לארוס, וארוסתו אומרת יינתנו לבעלי, והוא יעשה בהן מה שרוצה, בזה סובר ר' מאיר שיעשה שליש מה שהושלש בידו, אבל אם האב פסק לחתן נדוניא לכשיכניס את בתו לחופה, ומסר מעות לשליש שיקנה שדה וימסרנה לחתנו אחרי הנישואין (פסק מן הנישואין), ולא נזדמנה לו שדה, ונישאת בתו, והיא דורשת שימסרו את המעות לבעלה בזה אף ר"מ מודה שימסור לו את המעות, מפני שכוונת האב היתה שהשליש יקנה את השדה לפני הנישואין ויכניסנה לחתנו אחרי נישואי בתו, אבל אם לא הספיק לקנות שדה, ועדיין מעותיו בידו, הרשות ביד הבת לדרוש שימסרו לבעלה את המעות. ברם אם האב השליש את המעות ביד השליש אחרי הנישואין וצוה לו לקנות שדה, היא המחלוקת, ולר"מ יעשה שליש את שלישותו, שהרי האב ידע שבתו כבר נשואה, ומ"מ אמר לו לשליש לקנות שדה, ור' יוסי סובר הואיל ובתו גדולה, מי ימחה בידה וביד בעלה למכור את השדה אחרי שקיים השליש את שלישותו, ולמה להפסיד ממונן של ישראל במקח וממכר, ולפיכך הרשות בידה. ואין צורך להגיה בירושלמי (כמו שעשה בשערי תורה א"י) ואין כאן "מלה משובשת" (כמו שהסיק מהרי"ן אפשטין ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 637). ובתוספתא כאן אפשר לפרש שר"מ מדבר בין בגדולה ובין בקטנה (כמו שרצו לפרש בבבלי ס"ט ב'), ואינו מחלק אלא בין אירוסין ובין נישואין. ועיין מ"ש להלן.
240-42. ר' יוסה אומ' אם היתה קטנה (מן הנשואין הרשות בידה גדולה) בין מן האירוסין בין מן הנשואין יעשה שליש מה שהושלש בידו. ובד: אם היתה קטנה בין מן הארוסי' בין הנישואי' יעשה שליש שלישיתו, אם היתה גדולה מן הארוסין יעשה שליש שלישיתו, מן הנשואי' הרשות בידה. וכע"ז גם בכי"ע. אבל בקג"נ חסרה הסיפא. ואפשר שכן היה גם בכי"ו (ומי שהוא רצה לתקן את הגירסא והכניס מה שהכניס שלא במקומו ושיבש), ולפי גירסא זו לא נזכרה כאן דעת ר' יוסי בגדולה, ואפשר לפרש שר' יוסי סובר שבגדולה בין מן האירוסין בין מן הנשואין הרשות בידה, כמסורת הבבלי בברייתא זו. ובמשנתנו ספ"ו הנ"ל: אמר ר' יוסי 43 כ"ה במשנה שבירושלמי ובמשניות מטיפוס א"י ועוד, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין ז"ל, עמ' 636. וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה, הרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים בגדולה, אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום. ולפי פשוטה של משנתנו (ואף הירושלמי לא פירש בה כלום) הכל הוא מדברי ר' יוסי, ור' יוסי חולק על ר' מאיר בין בגדולה מן האירוסין (ולדעתו הרשות בידה) ובין בקטנה מן הנישואין, כמו שרצו לומר בבבלי ס"ט ב'. אבל לפי גירסת ד וכי"ע צריך לומר שהתוספתא חולקת על משנתנו. ובבבלי ס"ט ב' גרס בבברייתא זו: ר' יוסי אומר הגדולה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין הרשות בידה, קטנה בין מן הנשואין בין מן הארוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו. אלא שבבבלי ייחסו את הסיפא של משנתנו ("בד"א בגדולה אבל בקטנה" וכו') לר' מאיר, ולפיכך פירשו את משנתנו בדרך חסורי מחסרא, ואף ר"מ מודה שבקטנה מן הנישואין אין מעשיה כלום, ולא נחלקו אלא בגדולה מן האירוסין, עיי"ש. ולפי גירסת ד וכי"ע של התוספתא הברייתא שלנו אינה לא כמסורת הבבלי ולא כפשוטה של משנתנו.