תוספתא כפשוטה על כתובות ו:ח

128-30. יתומה שהשיאתה אמה או אחיה, וכתבו לה מאה או חמשים זוז, אע"פ שכתב להן הבעל דין ודברים אין לי עמה, יכולה היא כשתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה. במשנתנו פ"ו מ"ו: יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה וכתבו לה במאה, או בחמשים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה. ובקטנה הרי כולי עלמא מודים ששתיקתה אינה כלום, 38 עיין בבלי ס"ח ב'. ואפילו הגיעה לעונת הפעוטות (עיין מ"ש להלן פ"י, שו' 10–11). ומוסיפה התוספתא שאפילו אם הבעל הוא גדול ומחל בפירוש אין מחילתו כלום, ואשתו מוציאה מה שראוי להנתן לה, שהרי היא לא מחלה. וברשב"א ס"ח א' (לפי שטמ"ק שם): וגרסינן בתוספות אע"פ שכתב לה הבעל דין ודברים אין לי עמה (בכי"ע כאן: עמכם) יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי לינתן לה. ובמאירי, עמ' 290: וכן אפילו מחל הבעל, שאין מחילת הבעל מפקעת זכותה.

231. האיש פוסק על ידי בתו, ואין האשה פוסקת על ידי בתה. וכ"ה בירושלמי פ"ה ה"א, כ"ט ע"ג, ושם מוסיף: ולא אח על ידי אחותו. ופירושו, אעפ"י שאמרו שאם האב פסק נדונייא לבתו מתחייב באמירה, ואינו צריך קניין (עיין ירושלמי לעיל שם ובבלי ק"ב א' ובמקבילות) הדין דין באב שפסק לבתו דווקא, אבל האם והאח אינם מתחייבים בפסיקה בדברים בעלמא. וכן פסקו רוב הקדמונים, והבאתי אותם בבאורי לה' הירושלמי, עמ' נ"ד, אות ר'. ועיין עכשיו בס' "רב נסים גאון" הוצ' הר"ש אברמסון, עמ' 273, ובהערה 187 שם. אבל הראב"ן בסי' ל"ח ועוד (עיין בבאורי הנ"ל) פסקו שאב לאו דווקא, אלא אפילו אחרים מתחייבים בדברים. ואשר לירושלמי ותוספתא כבר יישב בשו"ת הקצרות למהר"ם ב"ב (ד' קרימונא סי' קנ"א): "וההיא דירושלמי אינו קשיא דמיירי דפסק האח ממון אביו , דאותו פיסוק אינו כלום" וכו', "ועתה לא קשיא הירושלמי ודברי הגאונים אהדדי", עיין מש"ש בבאורי הנ"ל.

331-32. יתום ויתומה שמבקשין להתפרנס מפרנסין את היתומה תחלה ואחר כך מפרנסין את היתום. וכ"ה בבבלי ס"ז א'. ופירש"י: להתפרנס מזונות של צדקה. וכבר הקשו הראשונים והאחרונים ממשנת הוריות פ"ג מ"ז: האיש קודם לאשה להחיות. אבל הרשב"א (בשטמ"ק) כתב: להתפרנס, פי' פרנסת כסות, מפרנסין את היתומה, ואח"כ מפרנסין את היתום, וכדתנן בהוריות (במשנה הנ"ל) האשה קודמת לכסותה ולפדותה, אבל במזונות מפרנסים את היתום ואחר כך מפרנסין את היתומה, וכדתנן התם האיש קודם להחיותו וכו'. ברם אף הר"מ בפ"ח מה' מתנות עניים הט"ו פסק: האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות וכו'. ומכאן שפירש כפירש"י כאן, ואשר למשנת הוריות כבר פירשה בב"י טיו"ד סי' רנ"א: והא דתנן בסוף הוריות האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסותה ולהוציאה מבית השבי, צ"ל דלהחיות היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא, אבל אכילה לאו בכלל להחיות הוא, אלא דינה כדין הכסות, ותנא כסות והוא הדין לאכילה, דחד טעמא הוא, כדאמרן. ועיין גם בבאר שבע בהוריות שם ובתוספות נזיר מ"ז ב', ד"ה והתניא. ברם מתוך הירושלמי בהוריות שם שהביאו מרן בעצמו בסמוך לפירושו הנ"ל משמע שפירשו "להחיות" לעניין מזונות, כמו שהעיר בשער יוסף להרחיד"א במקומו שם, קי"ג ע"א, עיי"ש שהאריך. ובמאירי כאן, עמ' 287, והוריות, עמ' 168, פירש שמשנתנו מדברת במקום שאין האיש יכול לחזר (כלומר, על הפתחים), ולפיכך הוא קודם. ועיין בליקוטי הגאונים שהבאנו להלן בסמוך.

433. מפני שהיתום יכול לחזר מכל מקום, ואין היתומה יכולה לחזר מכל מקום. בד: מפני שהיתום יכול לחזור בכל מקום ואין יתומה יכולה לחזור בבל מקום. ובכי"ע: מפני שהיתום יכול לחזר בכל מקום ואין האשה יכולה לחזר בכל מקום. ובבבלי ס"ז סע"א הנ"ל: מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור. והמלים "על הפתחים" פירוש הוא שהוסיפו בדפוסים החדשים, ובבבלי ד"ו רפ"ג חסרות המלים "על הפתחים". ובכי"מ: מפני שהאיש דרכו להחזיר , האשה אין דרכה להחזיר . וכמעט כל הראשונים 39 בה"ג ה' כתובות, ד"ו ע"א ע"ג, הרי"ף כאן פ"ו סי' ש', תוספ' רי"ד ועוד. מעתיקים מן הבבלי: דרכו לחזר וכו' אין דרכה לחזר (ופתחים לא נזכרו שם כלל). ובשטמ"ק ס"ז א' מביא בשם ליקוטי הגאונים: להתפרנס מזונות וכסות, ואח"כ מפרנסי' את היתום, פי' ואחר כך גובין ומפרנסין, והאשה אין דרכה לחזר, כלומ' האשה אין דרכה לחזר על הבעל שישא אותה, הלכך כשיבוא אדם לתובע' לישא אותה אין אנו מאחרין את הדבר שמא יחזור בו, אבל האיש אין אנו חוששין לו שאפילו אם תחזור בו האשה ימצא לו אחרת ע"כ. ולפי פירוש הגאונים מדברים כאן במזונות וכסות לפרנסת נישואין. ופירוש זה קשה קצת, שהרי הלכה זו נשנית להלן בסיפא, ואף הלשון של התוספתא "לחזר מכל מקום" אינו הולם יפה פירוש זה. ועיין גם בבבלי קידושין כ"ב סע"א. וצ"ע. ועיין בשנו"ס כאן. ובמאירי, עמ' 287: שהרי דרכו לחזר האמור כאן פירושו לחזר על הפתחים, אלא שהם 40 כלומר, "יש מפרשין" שהביא לעיל שם, והיינו הרשב"א שהבאנו לעיל, שו' 31–32, ד"ה יתום. מפרשים בו לחזר על צדדיו ולהרויח לצורך מלבושיו יותר מן האשה. ולשון התוספתא כאן "לחזר מכל מקום" מסייעת קצת לפירוש זה. ובר"מ פ"ח מה' מתנות עניים הט"ו הנ"ל: האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי, מפני שהאיש דרכו לחזר, לא האשה ובושתה מרובה. 41 הטעמים הללו, כנראה, עונים על אכילה וכסות גרידא, אבל בשביה הרי הטעם פשוט שאשה עומדת לקלקלה אם תשאר בשבי, אבל לא האיש. ובטיו"ד סי' רנ"א: ומקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה מפני שמתביישת לשאול . וכנראה שפירש כן את דברי הר"מ הנ"ל, שכוונתו שהאיש דרכו לחזר על הפתחים (או על הגבאים) ולא האשה, שבושתה מרובה ומתביישת לשאול. 42 אבל "בושתה של אשה מרובה משל איש" שבבבלי ס"ז ב' ולהלן בתוספתא בסמוך נאמר לעניין נישואין, ובושתה של אשה בלי בעל מרובה משל איש בלי אשה, עיין מ"ש להלן שו' 35. ועיין בלשון הר"מ פכ"א מה' סנהדרין סה"ו.

533-34. יתום ויתומה שמבקשין לישא משיאין את היתומה וכו'. בבלי ס"ז רע"ב. ובקג"נ:... אחר כך משיאין את היתומה שדרכה של... לימות.

635. מפני שבושתה של אשה יותר מן האיש. בבלי הנ"ל. ועיין להלן פי"ב, שו' 14, ומשם מוכח שהכוונה שבושתה של אשה בלי בעל יותר מאשר של איש בלי אשה.

735-36. יתום שמבקש לישא שוברין לו בית ומציעין לו מטה, ואחר כך משיאין לו אשה. בבבלי ס"ז ב': ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין וכו'. ועיין בבלי ברכות נ"ה א'. ולהלן סוטה פ"ז ה"כ (ומקבילות): יקח לו בית וכו', יקח לו שדה וכו', יקח לו אשה. ובכתובת יהודית בלשון יון (ספר הישוב כ"א ח"א, עמ' 175): κὴ ὁ βοθέσας εἰς τὴν οἰκοδομὴν βοηθήση κε ἐς τους γάμους "ומי שעזר לבנות (לבנייה) יעזור אף לנישואין". וכנראה שיש כאן פתגם עממי.

836-37. שנ' די מחסורו אשר יחסר לו, אפי' עבד, אפי' סוס. וכ"ה בד ובקג"נ ולעיל פיאה פ"ד ה"י, ועיי"ש בתוספתא כפשוטה ח"א, עמ' 185. ובכי"ע חסר "אפי' עבד אפי' סוס". ובבבלי ס"ז ב': די מחסורו זה הבית. אשר יחסר זה מטה ושולחן. אבל להלן בסמוך הובא הספרי ראה (פי' קט"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 175): אשר יחסר לו . אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.

937. לו, זו אשה שנ' להלן אעשה לו עזר וכו'. תוספתא פיאה וספרי ראה הנ"ל, בבלי הנ"ל בברייתא שלנו.