תוספתא כפשוטה על כתובות ז:ג

16-7. הדירה שלא תתקשט באחד מכל המינין, אפי' היא ילדה והדירה שלא תלבש בגדי זקנה וכו'. במשנתנו פ"ז מ"ג: המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה. והבבא שלנו נשנית כדוגמת הרישא שלאו דווקא אם הדירה שלא תתקשט בדברים הנאים לה, אלא אפילו הדירה שלא תלבש בגדים שאינם נופלים לבשרה, יוציא ויתן כתובה. ואף כאן לפי פירוש התלמוד בנדרה היא וקיים הוא עסיקינן, דוגמת הרישא. ובשיטה להר"ן, עמ' קס"ג, הביא בבא זו, אבל לא מצאתיה במ"א. ועיין ח"ד. ונראה שתוספתא זו אינה הלכה, והיא אינה דומה כלל לרישא שפסקה הר"מ, וברישא הרי מפורש בתוספתא נדרים פ"ז ה"ב שאפילו נדרה לאכול מאכל רע מפר לה, הואיל והיא אוהבת את המאכל הרע (כלומר, שאינו טעים), 18 עיין מ"ש לעיל הע' 12. הוא מה איכפת ליה, ויכול להפר. אבל בנדרה שלא ללבוש בגדים שאינם נאים לה אפשר שאינו יכול להפר, שהרי אין כאן לא נדרי עינוי נפש 19 דוגמת בגדי צבעונין, עיין בבלי ע"א סע"א, ולהלן שו' 34–35, עיין מש"ש. ולא דברים שבינו לבינה, ואדרבה הרשות בידו למחות בילדה שרוצה להתקשט בבגדי זקנה, ומישך שייך בהו, שלא תתגנה עליו, ובנידון שלנו למה יוציא ויתן כתובה. ואשר לתוספתא עצמה אפשר לפרש שהכוונה שהיא נדרה שלא ללבוש בגדי זקנה, 20 שהם צרים, עיין רש"י כאן מ"ח א'. אעפ"י שהם נאים לגופה, 21 אלא שאין כן דרך רוב העולם. ועכשיו היא מתחרטת, והבעל היה יכול להפר, ואם לא הפר לה יוציא ויתן כתובה. ו"בגדי זקנה" הם דומיא ד"מאכל רע" שברישא שהוא אינו ערב לרוב בני אדם, אבל ערב עליה. תדע לך שהוא כן שהרי התוספתא נקטה בלשונה שלא "תתקשט" בבגדי זקנה, ואם אינם נאים לה תכשיט קרית להו "לכלוך הוא"! ולפי פשוטה של התוספתא 22 עיין מ"ש לעיל, שו' 3–5, ד"ה והתוספתא. אף כאן פירושו שהדירה בעלה שלא תתקשט בבגדי זקנה שהן נאין לה יוציא ויתן כתובה.

28-9. ר' יוסה אומ' בעניות שלא נתן קצבה, ובעשירות שלשים יום. פיסקא ממשנתנו פ"ז מ"ג הנ"ל. ואמרו בירושלמי פ"ז ה"ג, ל"א ע"ב: עולא בר ישמעאל אמר וכו' אם נתן קצבה אפי' עד עשר שנים מותר, שאין שועל עפר פרין מת. 23 בכי"ל: עפרפרין (במלה אחת), וחילק הסופר את המלה "עפרפרין" בנקודות לשתי מלים. ובבבלי ע"א ב', נדרים פ"א ב': שלא מצינו שועל מת בעפר פיר. ופירש"י: בעפר פיר. בעפר חור שהוא גדל שם, בדבר שהוא רגיל, בקי הוא להשמר שאינו מזיקו. ובערוך כ"י לוין (לפי אוה"ג, הפירושים, עמ' 42): שלא מצינו שועל בעפר אפר דמת. ובס' הקנה הגדול, ד' קארעץ, ע' סע"ב, הביא: "וגדולה מזה אמרו שאינו זקוק להפר לה שאין השועל מתעפר אלא בעפר פר, ר"ל שאין לו עינוי וצער מהשערות". וגירסת הירושלמי נראית מקורית, ואין לתקן אותה. 24 ופירשתי את הירושלמי בלשוננו חכ"ט (ניסן תשכ"ה), עמ' 132 ואילך. ומתוך העניין נראה שאין מדברים בקישוט פנים של מטה, ובריטב"א ע"א א' פירש: אין השועל מת בעפר חפירה שלו, כיון שהורגל בה אינו חושש לה, הכי נמי אין הבעל מקפיד בקישוט ורחיצה שלה, כיון שיכול להרגיל עצמו בכך.