תוספתא כפשוטה על כתובות ז:ה

112-13. הדירה שלא תלך לבית האבל, או לבית המשתה, יוציא ויתן כתובה. פיסקא ממשנתנו פ"ז מ"ה. ואף כאן במדירה הוא אנן קיימין. ופירש הר"י מיגאש (בשטמ"ק ע' ב'): ואפ"ה חייל נדריה, ואע"ג דלאו מידי דאיתי בידיה היא וכו', אלא דהאי דקתני יוציא ויתן כתובה, לאו משום דקא חייל נדריה הוא, אלא משום דלא שביק לה למיזל לבית אביה הוא, ובכל זימנא וזימנא דבעיא למיזל לא שביק לה, ואפילו אמרינן ליה נמי האי נדרא דידך לאו כלום הוא, לא שביק לה איהו, לפיכך יוציא ויתן כתובה, אבל אילו אתא לבי דינא לשיולי אי חייל נדריה, או לא, הוה אמרינן ליה האי נדרא ולא כלום הוא. ומדברי הר"מ פי"ג מה' אישות הי"א משמע שפירש שאסר עליה את הכלים שהיא הולכת בהן לבית המשתה, או לבית האבל, כמו שהוכיח לנכון באו"ש פי"ג מה' אישות ה"ח, עיי"ש. ובירושלמי פ"ז ה"ה, ל"א ע"ב, מסיים: וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל, או לבית המשתה, תצא שלא בכתובה, שלמחר מתו מוטל לפניו ואין ברייה משגחת עליו. אבל בתוספתא ובבלי חסרה בבא זו, ואף הר"מ בחיבורו השמיטה. ועיין מ"ש ע"ז בה' הירושלמי להר"מ, עמ' נ"ט, אות א', ומ"ש להלן נזיר פ"ו, הערה 43.

213. שלמחר תהא מוטלת ואין כל בריא סופנה. במשנתנו הנ"ל: מפני שנועל בפניה, ומפרשת התוספתא את מהותה של נעילת הדלת. ובירושלמי הנ"ל: שלמחר מתה מוטל לפניה ואין ברייה משגחת עליה. ובבבלי ע"ב א': למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה, ואיכא דאמרי אין כל בריה סופנה. ופירש"י: סופנה. קוברה. ובפי' רבינו הלל לספרי ואתחנן פי' ל"ג, י' סע"ב: בפ' המדיר בג' דהמדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל, ואין כל בריה צופנה , דהיינו שאין בריה מביטה להתעסק בקבורתה. וכן גרס רבינו גם בנוסח הספרי שם: שאין [אדם] צופנה, עיי"ש, ולפנינו שם ברוב הנוסחאות: סופנה. והנכון כפירוש הערוך ערך ספן ב', וסופנה פירושה מחשיבה, 27 "אין ברייה משגחת עליה" כבירושלמי הנ"ל. ועיין בתוספת מו"ק כ"ח א', ד"ה ספין. ואף הנוסח של רבינו הלל "צופנה" פירושו מחשיבה, וכן באבות דר"ן נו"ב פ"כ, כ"ב ע"א: על מנת שיתבעו את הדין ויקבלו את הדין ויינפו את הדין. אבל בכי"ה לנכון: ויצפנו את הדין (ולפנינו נתפרדה הצד"י ליו"ד ונו"ן, כרגיל בכי"י). ועיין בהערות שכטר שם, הערה י"א, שפירש בשם מהריט"ץ: שיצפנו את הפתקא, שלא יראוהו לשום דיין אחר שיהא חולק עליו. אבל ברור שהפירוש הוא כמו לפנינו כאן: שיחשיבו, שיכבדו את הדין.