תוספתא כפשוטה על כתובות ז:ח

128. המקדש את האשה על מנת שאין לה נדרים וכו'. פי' ממשנתנו פ"ז מ"ז, קידושין פ"ב מ"ה. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם הירושלמי.

229. הלכה אצל חכם והתיר לה את נדרה וכו'. ירושלמי פ"ז ה"ט, ל"א ע"ג, קידושין פ"ב ה"ה, ס"ב ע"ג, בבלי כאן ע"ד ב'. ופירשו שם שהיא מקודשת, משום שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו, ונמצא כאילו לא היה עליה נדר בשעת קידושין. ובירושלמי שם הביאו שיש מי שאומר שאסורה להנשא בלי גט אפילו לא הלכה אצל חכם, שמא תלך אח"כ. ועיין בבלי ע"ד ב', ע"ה א', רמב"ן, רשב"א, 42 הביאו הרב המגיר בפ"ז מה' אישות ה"ח. רא"ה וריב"ש (בשטמ"ק שם). 43 ועיין תוספות ע"ד ב', ד"ה חכם, ובשו"ע אה"ע סי' ל"ט סוף ס"ק א' וס"ק ב', ובנו"כ שם.

329-30. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה. פיסקא ממשניות הנ"ל. ופירשוה בבבלי ע"ג א' (אליבא דרב) שבבא זו דבוקה לרישא שאפילו קדשה על תנאי וכנסה סתם אינה אלא מפסידה כתובתה, אבל צריכה גט. ועיין בתוספות שם, ד"ה לא. ועיין בירושלמי הנ"ל ובשי"ק שם, סד"ה אבל, ובמה"פ, ד"ה וצריכה.

430-31. הלכה אצל חכם והתיר הרי זה יקיים. לפי פשוטה משמע שהבבא דבוקה לרישא, שאם הלכה אצל חכם אחרי שנמצאו עליה הנדרים, כלומר שנודעו לבעל, הרי זה יקיים, הואיל והותרו לפני שהספיק לגרש אותה. 44 שאם לא כן בבא זו מיותרת, שהרי כבר אמרו כן ברישא, ומה לי הותרו אחרי הקידושין מה לי הותרו אחרי הנישואין. ואין הבדל בין הותרו לפני שידע עליהם הבעל ובין שהותרו אח"כ, וכן מוכח מן הירושלמי שהבאנו לעיל, שו' 29, ד"ה הלכה, כמו שהבינו הרמב"ן ע"ד ב', והר"ן בפ"ז סוף סי' שי"ג 45 סד"ה גרסי' בגמרא הלכה אצל חכם. ועוד. וכמה מן הפוסקים תפסו שלא כשיטת הירושלמי, עיין תוספות ע"ד ב', ד"ה חכם, במאירי, עמ' 322, בשם חכמי ההר (רבינו אברהם ?), הרא"ש פ"ז סי' י"ג ובראשונים שהביא בשטמ"ק שם. ועיין מאירי שם שהכריע שלא כשיטת רבותינו הנ"ל, ועיין בהערה י' שם. ועיין בשו"ע אה"ע סי' ל"ט ס"ק א' ובחלקת מחוקק שם אות ב'. ובחי' הרמב"ן ע"ד ב' כותב שלפי משמעות התלמוד שלנו לא נתקיימו הקידושין אלא אם התיר לה החכם "ביום שתבעוה לינשא, או לפטור, אבל מכיון שבא לב"ד ואמר אי אפשי באשה נדרנית ופסקו ב"ד שקידושין בטלין, ולא הלכה לב"ד להתיר הרי הקידושין בטילין מעתה ואינם חלים לעולם". וכע"ז כותב גם הריטב"א שם ע"ד סע"א. ולפ"ז בנידון דידן שכבר נישאת, וצריכה גט, הרי כל זמן שהתירה את נדריה לפני שנתגרשה, יקיימה, כמפורש בתוספתא.

531. על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת. כ"ה בכי"ע, בד ובמשנתנו פ"ז מ"ז וקידושין פ"ב מ"ה הנ"ל. ובכי"ו בטעות ובאשגרה מלמטה: תצא שלא בכתובה.

631-32. (אע"פ ש)הלכה אצל רופא וריפאה הרי זו מקודשת. המלים המוקפות ליתא בד ובכי"ע. ובכי"ו יש כאן אשגרה מלמטה, עיין מ"ש לעיל בסמוך. ובכי"ע: וריפא אותה אינה מקודשת. וכ"ה בירושלמי כאן ה"ט, ל"א ע"ג, קידושין פ"ב ה"ה, ס"ב ע"ג, ובבלי ע"ד ב'. אבל הואיל וגם בד הגירסא היא: "הרי זו מקודשת" לא שלחתי יד בפנים. ולא עוד שבבבלי אין הגירסא בטוחה, ולפני רש"י היתה הגירסא להלן שם: "והתניא אצל חכם והתירה אינה מקודשת, אצל רופא ורפא אותה מקודשת ", 46 ועיין היטב בבבלי ע"ה א' וברא"ה שם, ד"ה אי הכי. ולפי הגירסא מקודשת (אצל רופא) אין קושי. אבל עיין בתוספות שם, ד"ה אי הכי. אלא שרבינו הגיה, עיין בשטמ"ק שם, ד"ה והתניא. ולפ"ז אפשר שהתנא שלנו סובר שבשניהם מקודשת, 47 אבל בוודאי שאין זו הברייתא שבבבלי, כפי שמוכח מן הרישא כאן, ולא עוד אלא ששנו בה בסיפא (בבלי ע"ה א'): אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו וכו', ולפנינו אין זכר מהלכה זו. ובהתיר לה חכם מקודשת, משום שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו, ובמומים מקודשת, משום שהאשה הרי לא פשעה כלל במומיה, אלא שמאוס הוא בעיניו לישא אשה בעלת מום, אבל כל זמן שנתרפאה לפני שכנס אותה, אין הבעל מקפיד בכגון דא, 48 וכסברת השואל (בקדשה סתם) בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רי"ח. והרשב"א השיב שם לפי ההלכה, אבל הברייתא שלנו (בגירסא: מקודשת) הרי בוודאי שאינה הלכה. ודינה כאילו אמר על מנת שלא יהיו בך מומין, עיין שו"ע אה"ע סוף סי' ל"ט.

732-33. כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה. פיסקא ממשניות הנ"ל. ואף כאן (לשיטת רב) הבבא דבוקה לרישא, שאפילו קדשה על תנאי שאין בה מומין וכנסה סתם אין לה כתובה, אבל צריכה גט. וכן מוכח מן ההלכה להלן, שו' 41, ד"ה כנסה סתם, כמו שראה בעיטור בכורים, ד"ה כנסה. וכל המשא והמתן שבבבלי (בקדשה על תנאי וכנסה סתם) עונה גם על מומין, ולא על נדרים בלבד, עיין במלא"ש למשנתנו כאן, סד"ה ע"מ שאין בה מומין, וכן מוכח מסוגיית הירושלמי.

833. אע"פ שהלכה אצל רופא וריפאה תצא שלא בכתובה. וכ"ה בכי"ע, אבל בד חסרה בבא זו. ולפי גירסת ד וכי"ו לעיל שבהלכה לפני הנישואין מקודשת, ובוודאי יש לה גם כתובה, צריך לפרש שדווקא שנתרפאה לפני שכנסה אינו מקפיד על כך (עיין מ"ש לעיל), אבל אם כבר כנסה במומין בוודאי מקפיד (והרופא אינו מרפא אלא מיכאן ולהבא), ונהי שצריכה גט לחומרא (עיין בבלי ע"ג ב'), אבל כתובה אין לה.

934-35. באילו נדרים אמרו, כגון נדרה שלא לוכל בשר, ושלא לשתות יין, ושלא ללבוש בגדי צבעונין. וכ"ה בירושלמי כאן פ"ז ה"ט, ל"א ע"ג, קידושין פ"ב ה"ה, ס"ב ע"ג, ובבבלי ע"ב ב', בשם ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, אלא שבבבלי הוסיפו: תניא נמי הכי באלו נדרים אמרו דברים שיש בהן עינוי נפש , 49 חמש מילים אילו חסרות ברי"ף. ובכי"מ חסר לגמרי תניא נמי הכי באלו נדרים אמרו וכו'. וקרוב שנשמט ע"י הדומות. אבל אינו מן הנמנע שבהוצאות שלנו הוסיפו ע"פ התוספתא. שלא תאכל בשר וכו'. ונחלקו בבבלי שם אם בבא זו מפרשת את הרישא, ואפילו התנה בפירוש ע"מ שאין עליך נדרים, אין כוונתו אלא לנדרים הללו, או שבבא זו מפרשת את הסיפא "כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים", וסיפא זו אינה דבוקה לרישא (כדעת שמואל שם), 50 עיין בתוספות ע"ב סע"ב, ד"ה אלא. אבל עיין בשטמ"ק שם. ובקדשה סתם וכנסה סתם עסיקינן, ודווקא בכגון דא אנו אומרים שמדברים בנדרי עינוי נפש גרידא, אבל במתנה במפורש, כל הנדרים שווים. ובירושלמי הנ"ל מפורש: מתניתא כשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים, אבל אם אמר על מנת שאין עליך כל נדר, אפילו נדרה שלא לוכל חרובין נדר הוא. והביאו הרמב"ן בחידושיו ע"א ב', וכתב: והאי ירושלמי ארישא קאי. ועיין רשב"א (בשטמ"ק), רא"ה וריטב"א שם. ושיטת הרי"ף כאן (פ"ז סי' שי"ג, קידושין פ"ב סי' תרל"ה) שדווקא באחד משלשה נדרים הללו קידושיו בטלים, אבל בשאר נדרים לא קפדי אינשי. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' אישות ה"ו. ופשיטא שהמניין הוא לאו דווקא, 51 ועיין בבלי ע"א סע"א. ובוודאי הוא הדין שלא תאכל לחם, או שלא תשתה מים (ותתקיים על שאר משקין), כמו שמסיק במאירי, 52 ואין שם שיטה חדשה, ועיין גם במאירי קידושין, עמ' 245. עמ' 315. אבל הרא"ה, הריטב"א והריב"ש (בשטמ"ק) שם חולקין וסוברים שבכל נדרי עינוי נפש הקידושין בטלין. ועיין ברשב"א שהביא בשטמ"ק שם ובר"ן פ"ז סי' שי"ג. 53 ועיין לעיל, הע' 10.