תוספתא כפשוטה על כתובות ח:א

11-2. אמ' ר' יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מוכרה בטל אף זו מוכרה בטל. אמ' להם בחדשים אנו בושין וכו'. במשנתנו רפ"ח: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס, 1 בירושלמי, לפי הלכות הירושלמי להר"מ, עמ' ס"ג: כיני מתניתא עד שלא נתארסה ונתארסה . ועיין מ"ש בבאורי שם, אות ל'. ורברי מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 474, צריכים תיקון. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה, בית שמאי אומרים תמכר, ובית הלל אומרים לא תמכר. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. אמר ר' יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין וכו'. וכלשון התוספתא גם בירושלמי פ"ח סה"א, ל"ב ע"א, ופאה פ"ו סה"ב, י"ט ע"ג, ומסיים שם: אילו הן חדשים משנישאת, ואילו הן ישנים עד שלא נישאת ונישאת. 2 ועיין מ"ש להלן בשם הבבלי ובפירושים שם. וברש"י מהדו"ק בפי' המשנה (לפי שטמ"ק ע"ח א', ע"ט סע"ב-ע"ג מן הספר בד"ר; מוסף התרביץ ג', ירושלים תרצ"ג, עמ' 61): "את הנכסים הישנים שנפלו לה עד שלא נשאת, בארוסין, דלא תמכור לאחר שנשאת , שאם אתם אומרים דמכרה בטל בעודה ארוסה, דאכתי חדשים הם, כ"ש דמכרה בטל לאחר שנשאת, קרי להם ישנים לאחר שנשאת". וכן פירש הראב"ן סי' פ"ב והר"ן בריש פירקין. ופירוש הירושלמי לכאורה תמוה, ומה בין ר' יהודה לר' חנינא בן עקביא להלן במשנה. ואפשר לומר שהתוספתא להלן מפרשת את דבריהם, ואין בין ר' יהודה לר"ח בן עקביה אלא מחלוקת בלשון, אבל לא בהלכה, וכמו שכתב הרשב"א (לפי שטמ"ק ע"ת ב', סד"ה והאנן תנן): וליכא בין ר' יהודה ור' חנינא אלא שזה אומר בדרך זה השיבן, ור' חנינא אומ' לא בדרך זה השיבן, אלא בטעם השיבן וכו'. אבל בתוספות ע"ח א', ד"ה איבעיא, כתבו בשם ר"ת: את הישנים. פי' לא שהם ישנים בשעת מכירה, דהא בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין איירי, דחדשים הם, אלא שהם ישנים כשניסת. ובבבלי ע"ח סע"א: איבעיא להו ר' יהודה אלכתחילה או אדיעבד. 3 ופירש"י: הנך רבנן דאמרו לו, אלכתחילה פליגי, ואמרי אמאי מוכרח לכתחילה לב"ש וכו', או דילמא אדיעבד נמי פליגי, ובעי למימר מכרה בטל. ת"ש דתניא א"ר יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וזו אשתו וזו אשתו זו מכרה בטל, אף זו מכרה בטל. אמר להן על החדשים וכו', שמע מינה דיעבד קאמר שמע מינה. ברם נוסח הגאונים והראשונים 4 עיין ברי"ף בריש פירקין בהוצאות החדשות ובמלא"ש למשנתנו, ומ"ש בבאורי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ס"ד, הערות 97–98, בבעל המאור בריש פירקין, בראב"ן סי' פ"ב, בתוספות ובריטב"א ע"ה א', ד"ה איבעיא, במאירי, עמ' 336 (והוא גרס ופירש כפי' הרי"ף, נגד רב נסים גאון), תלמידי רבינו יונה (בשטמ"ק) בשם "רוב הספרים", בחידושי הריב"ש (בשטמ"ק שם), ועוד. בבבלי היה: דתניא אמר ר' יהודה וכו' אף זו מכרה בטל. אמר להן אף זו לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים, אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים וכו'. וכ"ה גם לפני רש"י שלפנינו, אלא שהגיה וכתב: ולא גרסינן אמר להם אף זו לא תמכור. וכן מצאתי בתוספתא. 5 ועיין בריטב"א ובשטמ"ק הנ"ל. ולפי גירסא זו פירשו הראשונים את השאלה בתלמוד אחרת, והיינו אם ר' יהודה עונה על הרישא של משנתנו (כלומר, על שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס) ששנתה שמוכרת לכתחילה, או על הסיפא (כלומר, על שנפלו לה נכסים משנתארסה), ששנתה שאינה מוכרת לכתחילה לב"ה. 6 עיין בפירוש רב נסים שהביא הרי"ף הנ"ל (לעיל ריש הע' 4), בתוספות הנ"ל ועוד. אבל ברי"ף בפירקין ובמאירי, עמ' 336, ובתוספות ע"ח א', סד"ה איבעיא, פירשו שהשאלה היא על הבבא השניה, אעפ"י שגרסו כגירסת הספרים הישנים. 7 עיין לעיל הע' 4. ובס' הישר לר"ת כתובות סוף סי' נ"ט, י' ע"ב, הוצ' הרש"ש שלזינגר, סוף סי' ל"א, עמ' 33: "וגם מה שאומרים שבתוספת' לא גרסינן אף זו לא תמכור וכו' עד על החדשים אנו בושים וכו' אינו ראי', דהא הוגהו מספרינו ". 8 כלומר, נוסחאות התוספתא הוגהו ע"פ ספרי הבבלי. אבל הנוסחא בתוספתא בטוחה, והיא מקויימת ע"י הירושלמי בפאה וכאן הנ"ל, וכן במאה שערים לבעל העיטור סי' כ"א: כנוסחא דגרסי' בתוספתא ובירושלמי ובמשניות, וה"ג התם, א"ר יהודה הואיל וזו אשתו וזו אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל, אמר להן על החדשים אנו בושין אלא שאת מגלגל עלינו את הישנים, ולא גרסינן אף זו [לא תמכור וכו'] בירוש', לא בפאה, ולא בכתובות. וכן בחי' הרמב"ן בריש פ"ח: מצאתי בירו' כגרסתו של רש"י ז"ל (כלומר, בפירושו מהדו"ב לבבלי) דא"ל דר' יהודה וכו', וירושלמי לא עבר עליו קולמוס של מגיה ספרים. 9 וכן דרכו של רבינו לסמוך על נוסחאות הירושלמי מטעם הנ"ל, עיין בחידושיו לגיטין מ"ז א' ובמלחמות ביצה פ"ב ברי"ף הוצ' ראם, י"א ע"א.

23-4. אמ' ר' חנינא בן עקביא לא כך השיבן רבן גמלי' אלא כך אמ' להם, לא אם אמרתם בנשואה שהוא זכיי במציאתה וכו'. ירושלמי פ"ח ה"ב, ל"ב ע"א, בבלי ע"ח ב'. ופירש"י: בשעה שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא כן הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים, שחרי תשובת נצחת יש כאן וכו'. ועיין בפירוש הרי"ף והמאירי.

36-7. אמרו לו הרי שנפלו לה נכסים עד שלא נשאת, ונשאת. אמ' להם אף זו לא תמכור, אם מכרה ונתנה קיים וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: אמרו לו הרי עד שלא נשאת ונשאת תוכיח שהוא זכאי במציאתה וכו' ואת מודה לנו שלא תמכור ולא תתן, אמר להן כך אני מודה לכם שלא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. והנכון כגי' התוספתא. ובמשנתנו פ"ח מ"א: עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים (כ"ה ברוב הנוסחאות, ועיין ע"ז להלן). אמר ר' חנינא בן עקביא אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים וכו'. ובבבלי ע"ח ב' נחלקו הנוסחאות במשנה ובברייתא זו ובדברי רב זביד שם ונתפרשה הסוגיא בפנים שונים. ונציע אותן אחת אחת. א. הגירסא שלפנינו בבבלי ובכי"מ, לפי רש"י במהדורא שלנו: אמרו לו, רבי, מכרה עד שלא נשאת, נשאת ואח"כ מכרה מהו? אמר להן אף זו מוכרת ונותנת וקיים. 10 ואף לפני הראב"ן (סי' פ"ב) היתה הגירסא (בברייתא של ר"ח בן עקביא, בהבאה מן המשנה, ובתירוץ) כגירסת רש"י שלפנינו, אלא שתירוץ רב זביד שלפנינו (ושל רוב הנוסחאות) היה לפניו מסתם התלמוד, ודברי רב פפא שלפנינו (ושל רוב הנוסחאות) הם דברי רב זביד שלפניו, עיין בראב"ן הוצ' הר"ש אלבק, ל"ב ע"ב, הע' ג'. אמרו לו הואיל וזכה באשה וכו'. והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים. אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים. ומפירוש רש"י מוכרח שכוונת רב זביד היא: תני במתניתין, ורב זביד מגיה את המשנה לפי הברייתא, עיין תוספות ע"ח ב', ד"ה תני. ולפי נוסחא זו שנה הבבלי בברייתא שלפנינו: מוכרת ונותנת וקיים, ובמשנתנו שנה כרוב נוסחאות המשנה, וכמו שהוא לפנינו, אלא שרב זביד הגיה את המשנה ע"פ הברייתא, ושנה גם במשנתנו, מוכרת ונותנת וקיים. ב. גירסת רוב הספרים בבבלי, וכ"ה גירסת ר"ן גאון, 11 עיין בקטעים מרי"ף כ"י, שצוינו לעיל, ריש הע' 4. הרי"ף, 12 עיין ברי"ף הוצ' ראם שהעתיקו משו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ז ומשו"ת תמים דעים סי' רי"ט, ובצופה האנגלי שציינתי בהערות לה' הירושלמי להר"מ הנ"ל (לעיל הע' 4). הר"ח, 13 עיין תוספות ע"ח ב', ד"ה תני, וס' הישר לר"ת הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' ל"א, עמ' 32, ועוד. המאירי, עמ' 336 (כנראה ששאב כאן מן הרי"ף וגרס ופירש כמותו) ועוד. וכן גרס רש"י (בספרים ישנים) והעיד שכן מצא בספרים מדוייקים. 14 ריטב"א ע"ח א' בשמו. ועיין שטמ"ק שם ופירוש הריב"ש בשם רש"י בפירושים הישנים. ועיין גם בתוספות הרא"ש ע"ח ב' בשם רש"י ובס' הישר לר"ת הנ"ל. וברש"י שלפנינו הגיה את הסוגיא, וכתב ה"ג. ובשטמ"ק ע"ח ב', ד"ה והאנן, הביא פירוש רש"י שלפנינו, וסיים: והא כתיבנא לעיל לשון רש"י הכתוב בספרי ישנים וכו', וכך היה לו לריב"ש בפירש"י, וכן הריטב"א, וכדכתיבנא לעיל. ומסורת זו שנתה בבבלי בברייתא שלפנינו: אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. ושאלו עלה: והא אנן תנן עד שלא נישאת ונישאת רבן גמליאל אומר מוכרת ונותנת וקיים. 15 וכן הגירסא במשנתנו במשנה שבמאירי, עמ' 333, במשנה שברא"ש, וברא"ה רפ"ח. וכן במשנה ד' נפולי: במוכרת ונותנת קיים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי. וברי"ף ד' קושטא, וכן בשני כת"י על קלף שבביה"מ כאן חסרה בבא זו של המשנה. ור"ן גאון אמנם גרס במשנתנו אם מכרה ונתנה קיים (עיין בצופה האנגלי מהדורא חדשה כי"ט, 1929, עמ' 372, וכע"ז במלא"ש למשנתנו), אלא שהוא פירש שבכל מקום שאינו מפורש ל א תמכור, ואם מכרה וכו', הכוונה שמותר למכור לכתחילה, עיי"ש. ותירצו: אמר רב זביד תני אם מכרה. ופירש הר"ח (עיין בתוספות ע"ח ב', ד"ה תני) שרב זביד מגיה את משנתנו לפי הברייתא. 16 ולפי גירסא זו סובר ר' הנינא ב"ע שדווקא בדיעבד מכירתה קיימת, אבל לכתחילה לא תמכור. ונוסחא זו קשה, שהרי אמרו להלן בבבלי: ור' חנינא בן עקביא כבית שמאי, ולפי הגירסא הנ"ל, הרי ר' יהודה כב"ש. ובאמת ברש"י בספרים ישנים (לפי הריטב"א ע"ח א') מביא בשם "עיקר נסחי": ור' יהודה כב"ש. ועיין גם בשטמ"ק שם ובתוספות ע"ח ב', ד"ה תני. וברי"ף גרס כלפנינו ( ור' חנינא ב"ע כב"ש), ולשיטתו שם הרי ר' יהודה סובר (לפי שיטת רב פפא) שאפילו נכסים שנפלו לה משנישאת אם מכרה ונתנה קיים, והוא אינו בא בחשבון כלל במחלוקת ב"ש וב"ה, ולפיכך לא אמרו ר' יהודה כב"ש (כ"ה תוכן דבריו שם). וכ"ה במאירי, סוף עמ' 336, והכל לקוח מן הרי"ף. ועיין במאה שערים לבעל העיטור סי' כ"א מה שהקשה על הרי"ף, ונראה שלא היו לפניו דברי הרי"ף בשלמות. ולפי מסורת זו גרס הבבלי בברייתא שלפנינו כגירסת התוספתא, וכן מסתייע רש"י (לפי הריטב"א ושטמ"ק) מן התוספתא כאן. ג. הרא"ה ע"ח א' גרס בבבלי בהבאה ממשנתנו ומן התוספתא כאן כנ"ל (כגירסא ב'), אלא שבדברי רב זביד גרס: תני מוכרת ונותנת וקיים (כגי' שלפנינו בבבלי). ופירש שרב זביד מגיה את הברייתא כאן ע"פ משנתנו (בגירסא שלו). וגירסא זו בוודאי חשודה, משום שהיא בודדת ונוחה יותר מדאי. ד. בעל העיטור במאה שערים סי' כ"א גרס בבבלי: והא אנן [תנן] עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים. 17 ולעיל שם מעיד: ואנן ככולהו נוסחאי דוקא [י] במשניות ובירושלמי בפאה (והיתה לפניו שם הגירסא יותר שלמה מאשר היא לפנינו) ובכתובות גרסינן במשנה ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים. ולפי הנוסח שלו גרסו בבבלי בין במשנה ובין בברייתא: אם מכרה ונתנה קיים. וכנראה, שלנוסחא זו כיוון ר"ת בס' הישר הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' ל"א, עמ' 32, שכתב: ויש פיר' משובש, ועושין בשני הלשונות לשון אחד, ומקלקלין הספרים. א"ר זביד תני אם מכרה ונתנה קיים. ופירש: ופרכינן מדקתני בברייתא אף זו, ש"מ ארוסה שלא נשאת ונשאת לא תמכר, ואם מכרה ונתנה קיים, והרי במשנה שנינו "עד שלא נישאת ונישאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים", שמע מינה הא ארוסה שלא נישאת מוכרת, ותירץ רב זביד תני אם מכרה ונתנה קיים, כלומר לא תיתני בברייתא "אף זו", אלא הכי תנינן עד שלא נישאת ונישאת מהו, אמר להן לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים, אבל ארוסה מוכרת וכו' עיי"ש. ולבסוף הוסיף: "והתלמידים שלא ירדו לעומק הסוגיא שהקשו והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים והתירוץ שאמר תני אם מכרה ונתנה קיים (כלומר, שלא הבינו מה שינה רב זביד במשנתנו) שבשו הספרים, 18 עיין מ"ש לעיל סוף הע' 17, בשם ר"ת. זה מחק המשנה וזה מחק הגמרא, ונשתבש כולה. ולשון אחר קבלתי מרבותי ולא דייק לן. ופי' ר"ש (כלומר, רש"י בהוצאות שלנו) גריס בברייתא דר' חנינא אף זו מוכרת ונותנת, לית האי גירסא לא בספרים, ולא בתוספתא ולא בירושלמי, ולא מצינו מי שיאמר בעד שלא נשאת ונשאת מוכרת, ואיכא מ"ד התם מכרה בטל". ובירושלמי פ"ח רה"ב, ל"ב ע"א: אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים. תני ר' חייה לא תמכור ולא תתן, ואם מכרה ונתנה קיים. אמר ר' חנינה בן עקיבה לא כן השיבן רבן גמליאל וכו', אני מודה לכם שלא תמכור ולא תתן, ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. ונראה שברייתא זו היא היא "תני ר' חייה", והירושלמי מעתיק את התוספתא ומוכיח ממנה שר' חייה חולק על משנתנו. נמצאנו למדים שהגירסא "מוכרת ונותנת וקיים" במשנתנו (עיין לעיל הערה 15) מקויימת במפורש ע"י הירושלמי, וע"י הבבלי בנוסח ב' וג' שהבאנו לעיל, והגירסא "אם מכרה ונתנה קיים" בתוספתא מקויימת ע"י הירושלמי וע"י הבבלי בכל הנוסחאות (חוץ מנוסח א'). ועיין בשי"ק ובמה"פ לירושלמי הנ"ל. וכבר עמד על כך הרמב"ן בחידושיו בריש פירקין (שהביא את הירושלמי כעדות לנוסח הבבלי). ועיין גם בחי' הרא"ה שם. ואף הרשב"א (לפי שטמ"ק ע"ח ב', סד"ה והאנן תנן) הביא את הירושלמי כסיוע לגירסת הר"ח בבבלי, וכפירושו (כלומר של הרשב"א) בגירסא זו, וסיים: ואתיא הא דירושלמי כאוקמתא דרב זביד.

49-10. ורבותינו חזרו ונמנו בנכסים שנפלו עד שלא נשאת, ונשאת שאם מכרה ונתנה בטל. וכ"ה בד, וכע"ז בירושלמי פ"ח ה"ב, ל"ב ע"א. אבל בכי"ע ובקג"נ: שאם מכרה (בכי"ע: שמכרה) ונתנה קיים . וכנראה שיש כאן ט"ס ואשגרה מלעיל. ובבבלי ע"ח ב': רב ושמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה, בין שנפלו נכסים משנתארסה, וניסת, הבעל מוציא מיד הלקוחות. כמאן דלא כר' יהודה ודלא כר חנינא בן עקביה ? אינהו דאמרי כרבותינו, דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס , ובין שנפלו לה משנתארסה, וניסת, הבעל מוציא מיד הלקוחות. ועיין בריטב"א ע"ח ב' ובשטמ"ק שם, ד"ה אינהו. ולפי הגירסא בתוספתא ובירושלמי, חידשו רב ושמואל שאפילו בנכסים שנפלו לה עד שלא נתארסה ונישאת מכרה בטל. ועיין בתוספות ע"ח ב', ד"ה לא, ע"ח א', ד"ה האשה. ובירושלמי הנ"ל סה"ב הסיקו: רבותינו (הורו) חזרו ונמנו, שעד שלא נמנו לא היו חולקין עלוי (כלומר, על רבן גמליאל). 19 עיי"ש בירושלמי בדברי ר' אמי. ועיין בירושלמי פ"ט ה"א, ל"ב ע"ד, מה שאמר שם ר' אימי בשם ר' יוחנן, ובפ"מ שם, ד"ה בדין היה. ומכאן מוכח שהירושלמי פירש שהחכמים שאמרו לר"ג, לא אמרו כן אלא דרך שאלה בלבד, אבל למעשה לא חלקו עליו, כמו שכתב הריב"ש בסוגיין (לפי שטמ"ק כאן). וכן ברא"ה רפ"ט: דאע"ג דאמרי' אמרו לו הואיל וזכה באשה וכו', בעיא הוא דקא בעו לה ולא חש לה רבן גמליאל וכו'. וכן פירשו כמה מן הראשונים, עיין רמב"ן, רשב"א (והביאו בשטמ"ק בסוגיין ע"ח ב'), ר"ן ונ"י בריש פ"ט, והוא דלא כפירוש התוספות ע"ח ב', ד"ה לא, והרא"ש ברפ"ט שבנכסים שנפלו עד שלא נשאת (כלומר, משנתארסה) ונישאת מכרה בטל לשיטת החכמים שאמרו לו לר"ג. ובמשנתנו רפ"ט אמרו: אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, שאם מכרה ונתנה קיים, והעמידוה בבבלי פ"ג א' בכותב לה ועודה ארוסה (וכן מוכח גם בירושלמי רפ"ח שם), וקשה הרי משנתנו נשנתה לפני מניין רבותינו, ואפילו בלא כתב לה מכרה קיים ? ולפי הירושלמי הרי אין שום חולק על ר"ג לפני המניין הנ"ל ? כבר תירצה הרשב"א הנ"ל: דנ"מ למכור לכתחילה, דאילו לא התנה לא תמכור לכתחילה וכו', והשתא אפילו לכתחילה יועצין אותה שתמכור. וכן כתב בתיו"ט רפ"ט מדעתו, עיי"ש. ועיין בתוספות פ"ג ב', ד"ה רב אשי, ובתוספות הרא"ש, ד"ה למה. ועיין בתוספות ר' עקיבא איגר מה שתמה על בעל תיו"ט הנ"ל, וכן כתב גם הריטב"א ברפ"ט. ועיין בחי' הרמב"ן, הרא"ה ועוד שתירצו תירוץ אחר, עיי"ש.

510-13. ר' שמעון חולק בין נכסין לנכסין. נכסין הידועין לבעל לא תמכור, אם מכרה ונתנה בטל, שעל מנת כן נשא', ושאין ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים, שעל מנת כן קיימה. המלים "שעל מנת כן קיימה" חסרות בד, בכי"ע ובקג"נ. וכל הלכה זו של ר' שמעון אינה אלא משנתנו פ"ח מ"ב, ושם חסר גם הטעם של "שעל מנת כן נשאה". ובירושלמי (פ"ח ה"ג, ל"ב ע"א) ובבבלי (ע"ח ב') נחלקו אמוראים בטיבן של נכסים שאינן ידועין, ולמ"ד אחד ידועין הן קרקעות ואינן ידועין הן מטלטלין, ולמ"ד אחר אינן ידועין הן נכסים שנפלו במדינת הים והיא יושבת כאן. וברש"י ע"ח ב': ידועין מקרקעי. ועל מנת אותן נכסים נשאה , 20 הניסוח שבנימוקי יוסף ע"ח ב' עוד יותר קרוב ללשון התוספתא: שיכול לומר שעל מנת כן נשאה, שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה. לפיכך מכרה בטל, שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה. ולהלן (לעניין שטר מברחת) ע"ט א' כתב: כנכסים שאינן ידועין. שהרי על מנת שאינן שלה נשאה, דסבר שהמתנה גמורה. ומלשון התוספתא בכל הנוסחאות משמע כלשון רש"י הנ"ל שנכסים ידועים הם נכסים שהיו בידה בשעה שנשאה, או לכל הפחות שידע וציפה שיפלו לידה אח"כ. אבל אם לא היו בידה בשעה שנשאה, ואף לא ציפה מעולם שיפלו לידה, הם נכסים שאינן ידועין, ואם נפלו לה נכסים לאחר שנישאת וידע הבעל על נפילה זו, והאשה מכרה אותם אח"כ, נכסים שאינן ידועין הן, שהרי לא ידע הבעל עליהן בשעה שנשאה, ואף לא ציפה שיפלו לה. והר"י מיגאש 21 לפי תשובת הרשב"א ח"ב סי' ק"ח, והמאירי, עמ' 334. ובר"ן רפ"ח בד' קושטא: הרב 'ן מיגש, ובד"ו: הרמבץ מיגש. מפרש שאין הבדל בין המקומות שנפלו לה הנכסים, ולא דברו אלא בהווה, והעיקר הוא שהבעל לא ידע עליהם בשעת הנפילה ובשעת המכירה, אבל אם ידע עליהם בשעת הנפילה, כבר ברשותו הם, ומכרה בטל אם מכרה אותם אחר ידיעתו. 22 ובזה מתרצים הראשונים את הקושיא ממשנתנו כאן רפ"ו, שמוכח ממנה שאף אם נפל לה ריוח לאחר נישואין ממקום שלא ציפה לו הבעל, אף הוא אוכל פירות. והוא הדין בשנתן לה אחר מתנה סתם. ועיין גם במשנתנו פ"ח מ"ג, והרי אף ר' שמעון מודה בה, והמטלטלים הם של הבעל, אפילו למ"ד שמטלטלים הם נכסים שאינן ידועין. ועיין ברא"ה ובריטב"א ע"ח ב', ברא"ש פ"ח סי' א', בר"ן ובנ"י בריש פ"ח. ובתוספות הרא"ש ע"ח ב' הבין בשיטה זו שכל זמן שהבעל לא ידע על נפילת הנכסין ועל מכירתן, אע"פ שציפה להם מתחילה, נכסים שאינן ידועין הן. וכן כתב בבית שמואל אה"ע סי' צ' ס"ק י"א, אות מ"ב: וכתב הר"ן בשם הרשב"א לאו דוקא במדינת הים, אלא כל שלא ידע משעת הנפילה אף שהיה מצפה עליהם . והמלים "אף שהיה מצפה עליהם", אינן בלשון הר"ן, ואין הכרח לדייק כן מלשונו, ועיקר החידוש הוא שאם ידע עליהם הבעל בין נפילה למכירה מכרה בטל, אע"פ שלא ידע עליהן בשעת נפילה ולא ציפה להן. 23 אבל אם ציפה להן, הם נכסים ידועים, אעפ"י שלא ידע לא על הנפילה ולא על המכירה, כפירש"י. וכן מוכח מלשונו של בעל נ"י שמשתמש ברגיל בדברי הר"ן. אבל כבר כתבנו לעיל שהרא"ש בתוספותיו הבין שיטה זו כדעת בעל בית שמואל. וצ"ע. ולשיטה זו 24 וביחוד לפי הבנת הרא"ש בתוספותיו בדעת שיטה זו, עיין מ"ש לעיל הע' 23. קשה קצת לשון התוספתא "שעל מנת כן נשאה", שהרי אפילו לא ידע בשעת הנישואין על הנכסים ולא ציפה להם כלל מכרה בטל, אם נודע לו לפני מכירתה, ומה שייך לומר כאן "שעל מנת כן נשאה". וצריך לפרש ש"נשאה" לאו דווקא, אלא הכוונה היא שעל מנת כן קיימה, וטוען שדעתו לא היתה נוחה בה, וגלגל עמה וקיימה משום שדעתו היתה על הנכסים, ולא היתה איבה בבית (ועיין בהסברו של הרמ"ה ברא"ש פ"ח הנ"ל). ושמא גירסת כי"ו בסיפא "שעל מנת כן קיימה" הוא נוסח אחר לרישא כאן, והכניסוהו הסופרים שלא במקומו. 25 ובדוחק אפשר לפרש גי' כי"ו כמו שהיא לפנינו, וכשיטת הר"י מיגש (וכמו שפירשנו לעיל שאינו חולק על רש"י בהיה מצפה), והיינו אם לא ידע הבעל על הנכסים לא בשעת נפילתן (ואף לא ציפה להן) ולא בשעת מכירתן אין לו שום טענה, שהרי על מנת כן קיימה כל הזמן עד אחרי המכירה. והסיפא מגלה על הרישא. ובחי' הרא"ה פירש שדברי ר"ש "אסיפא קאי דאמרי עד שלא נשאת ונשאת, אבל בשנפלו לה משנשאת בהא דכולי עלמא מודי שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות, ולא שני לן בהו כלל אלו הן ידועין ואלו הן שאינן ידועין". 26 פשיטא שלפי שיטה זו מתורצת הקושיא שהקשו רבותינו מן המשניות לעיל ולהלן, עיין מ"ש לעיל הע' 22. ואף לשיטת רש"י אין הקושי גדול, עיין רמב"ן ע"ט א', ד"ה והא, ובקרבן נתנאל על הרא"ש רפ"ח, אות א'. אבל עיין מ"ש בהפלאה ע"ה ב', ד"ה ור' יוחנן אמר. ודברי רבינו קשים, עיין מ"ש לעיל, שו' 9–10, ד"ה ובירושלמי, ומ"ש רבינו בעצמו ברפ"ט. 27 ועיין מ"ש במלא"ש למשנתנו, והסתייע בסדר שבתוספתא כאן. ודבריו תמוהים שמניח ששיטת ר' שמעון דבוקה לדברי רבותינו, עיי"ש. אבל רבינו יהונתן (בשטמ"ק) ושאר מפרשים חולקים עליו, ור"ש מדבר אפילו בנכסים שנפלו לה אחרי שנישאת.