תוספתא כפשוטה על כתובות ח:ו

129-30. המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין, או בית האילן, אם יש שם מחוברין בקרקע שמין לו. כבר ציינתי בתס"ר במקומו לתוספתא ב"מ רפ"ט ששנו שם: השוכר שדה מחבירו והיה בה תבואה לקצור, ענבים לבצור, זתים למסוק, הרי אילו שמין אותה, ושמין 87 שתי המלים האחרונות חסרות בכי"ע שם. לו. תבואה קצורה, וענבים בצורות, זתים מסוקין, אין שמין לו. ונתבאר לעיל (דמאי פ"ו ה"א): שוכר במעות. 88 עיין מ"ש לעיל שם ח"א, עמ' 265. והכוונה בתוספתא ב"מ שאדם שכר שדה מחבירו בסכום ידוע והיתה בה תבואה לקצור, ועדיין היא צריכה לקרקע, 89 ומה שאמרו בסיפא: תבואה קצורה הוא לאו דווקא, שא"כ פשיטא הוא, כמו שכתב בח"ד שם. אין השוכר רשאי לומר, טלו את התבואה וכו', אלא נוטל אח"כ את התבואה ומשלם דמיה ומקבל לפי שכירותו (עיי"ש בסיפא), כמו שפירש לנכון בח"ד שם. ואף לפנינו הפירוש כן, שאם קבל שדה בית השלחין שהיא צריכה השקאה וטיפול מרובה, וכן בית האילן שצריך טיפול מרובה 90 עיין במשנת מו"ק פ"א מ"ד ועוד בכ"מ. ועיין גם להלן ב"מ פ"ט הי"א, ופשיטא שפירות שהן נותין להתלש ולהגנב צריכין שמירה. ועיין בבלי ב"מ ק"ג ב' ובח"ד במקומו. וכבר היו בו מחוברין לקרקע (תבואה, או פירות), שמין לו בעודף כאריס, והוא משלם את דמי המחוברין לבעליהם, ודינו, כמו ברישא לעיל, ויותר נראה לפרש כאן כמו שנתבאר בבה"ק.