תוספתא כפשוטה על כתובות ט:א

11-2. מי שמת והניח אשתו שומרת יבם, אפי' הניח נכסים של מאה מנה ואין כתובתה אלא מנה, אין היורשין יכולין למכור וכו'. כל הברייתא בבבלי פ"א ב'. ואמר רב יוסף שם שאפילו בדיעבד אין מכירתן מכירה, והביא ראייה מן הסיפא להלן, וכפירש"י במהדו"ק (לפי שטמ"ק שם). ואפילו ייבמה אינו יכול למכור, כמפורש להלן בסמוך ובבבלי פ"א א', ועיין ההסבר בתוספות שם, ד"ה הרוצה. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ח מ"ז.

22-3. מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה. משנתנו פ"ח מ"ח. ועיין בתוספות הנ"ל.

33. כיצד יעשה, כונסה ומגרשה, ושוברת לו על כתובתה. וכ"ה בד. ובכי"ע: ומגרשה והיא שוברת לו על כתובתה. ובקג"נ: והיא שוברת לו כתובתה. ובפי' תלמידי רבינו יונה (שטמ"ק פ"א א'): וכן שנינו בתוספתא כונס ומגרש והיא שוכרת (צ"ל: שוברת) לו כתובתה. וברא"ש פ"ח סי' י"ג: וכן שנינו בתוספתא כונס ומגרש ושוברת לו כתובתה. ולפי הלשון "והיא שוברת וכו'" משמע שאנו זקוקים לשניהם, כלומר, שמתחילה מגרש ואח"כ שוברת לו על כתובתה, ואח"כ יוכל להחזיר ויכתוב לה כתובה משלו. 1 ואפשר לומר ששבירה מועילה אפילו בלא גירושין, ולא הזכירו כאן את שניהן (גירושין ושבירה) אלא משום שאם לא יגרשנה לא תתרצה לשבור את כתובתה, ובגירושין מכריח אותה לשבור, אם היא רוצה לחזור אליו, עיין ברא"ש שם. ברם לשיטת הרמב"ן נ"ז א' אין שבירה מועילה בלי גירושין, ואם הוא כהן אין לו תקנה אלא פיוס והרשאה למכור בנכסים. ועיין ב"ש אה"ע סי' ס"ו ס"ק ג', אות ט'. ועיין בס' נתיבות משפט לס' משרים, קי"ו ע"א ואילך, ועיי"ש מה שכתב על דברי הריטב"א נ"ז א'. ולפי הגירסא שלנו "ושוברת" אפשר לפרש שיש לפנינו וי"ו המחלק, 2 אבל לפי הגירסא "והיא", וי"ו המהלק פוגם את הסיגנון, שהרי פשיטא הוא שהיא שוברת ולא הוא, אבל אם אנו מניחים את שתי הפעולות יחד הרי הסיגנון יפה: הוא כונסה ומגרשה והיא שוברת לו את הכתובה. ועיין מ"ש להלן בפנים בשם הירושלמי. והכוונה: או מגרשה ופורע לה כתובתה, או שהיא כותבת לו שובר על כתובת היבמין כשהיא תחתיו, והוא כותב לה כתובה משלו, 3 ועיין מ"ש להלן, שו' 39–40, ד"ה שברה. עיין על כ"ז להלן. ובירושלמי פ"ח רהי"א, ל"ב ע"ב, יבמות פ"ד רה"ד, ה' ע"ד: כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר, והיא שוברת לה כתובתה. אמר ר' יוסה לצדדין היא מתניתא, או שוברת לו כתובתה. והלשון "לצדדין היא מתניתא" פירושו שיש כאן שני עניינים, 4 עיין לדוגמא פאה פ"ד ה"ו, י"ח ע"ג (ומקבילה במע"ש פ"ה), תרומות פ"ו רה"ד, מ"ד ע"ב, שם רפ"ז מ"ד ע"ג (ומקבילה בכתובות פ"ג), בכורים פ"ב ה"א, ס"ד ע"ד, עירובין פ"ו ה"ב, כ"ג סע"ב ועוד בכ"מ. ועיין מ"ש על "לצדדין איתאמרת" בסה"י לכבוד ר"ח אלבק, עמ' 391. ועיין גם בבלי עירובין מ"א ב', ב"ק ט"ז ב', ב"מ ט"ו א', קי"א א', ב"ב פ"ו סע"א, שבועות מ"ח סע"א, ועוד. אבל עיין להלן הע' 5. ואינו עניין למעין וי"ו המחלק, ובכגון דא הירושלמי אומר ע"פ רוב: כיני מתניתא 5 עיין ירושלמי ר"ה רפ"ג, נ"ח ע"ג, נזיר פ"א ה"ב, נ"א ע"ב, קידושין רפ"א, נ"ח ע"ב. ובב"ב רפ"ב, י"ג ע"ב: כיני מתניתא וסד בסיד, וצ"ל כמו שהגיה הרא"ף שם: או סד בסיד. אמנם בירושלמי נדרים פ"א ה"א, ל"ו ע"ד: שמואל אמר לצדדין היא מתניתא או בנזיר או בקרבן או בשבועה, אבל עיין בבלי שם ט' א' ותראה ששמואל כיוון לשלשה עניינים נפרדים. או היא שוברת לו כתובתה. והירושלמי הרגיש בקושי הסיגנון, ולא עוד אלא שמלשון הברייתא בירושלמי מוכח שאינה יכולה לשבור את כתובתה אלא אחרי שמחזירה, והוא בוודאי תמוה. 6 אבל אפשר שהיא אינה מאמינה לו שיחזירנה, ולפיכך אינה שוברת לו את כתובתה הראשונה אלא אחרי שהוא מחזירה. והפירוש הנכון בירושלמי הוא בנועם ירושלמי במקומו שבארה ע"פ הבבלי. וכן שנינו שם (פ"א א'): הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה, אם כהן הוא (שתאסר לו אם יגרשה), יעשה סעודה ויפייס, אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר. וזו היא גם כוונת הירושלמי והיינו שהברייתא מדברת בשני עניינים, ואם הוא ישראל כונס ומגרש ומחזיר, ואם הוא כהן, כונס והיא שוברת לו כתובתה, כלומר יפייסנה ותשבור לו את כתובתה. ולעצם העניין נחלקו הראשונים אם גירשה והחזירה ולא פרע לה בנתים את כתובתה, אם יכול למכור בנכסים. ורש"י במהדו"ק (לפי שטמ"ק) פירש שהוא מגרשה, פורע לה כתובתה, מוכר את שאר הנכסים, ומחזירה. וברש"י שלפנינו הביא שני פירושים, עיי"ש. ובשטמ"ק הביא בשם ר"מ הלוי (לפי פירוש תלמידי רבינו יונה) שמגרש ופורע לה כתובתה, ומכניסה וכותב לה כתובה חדשה משלו, ויכול למכור בנכסים, עיי"ש. אבל רבו של רבינו יונה (לפי שטמ"ק הנ"ל) והרא"ש הנ"ל הביאו ראייה מן התוספתא כאן שאין צורך לפרוע לה כתובתה, אלא מגרשה ואינה מחזירה אלא אם היא שוברת לו כתובתה הראשונה, 7 כ"ה הפירוש בדברי רבו של רבינו יונה (כלומר, אינו מחזירה אלא בתנאי שתשבור לו וכו'). והכוונה שאינו צריך לפרוע לה את כתובתה, אלא הוא מאיים עליה שלא יחזירנה אלא אם תשבור לו את הכתובה. ועיין גם ברא"ש. והוא כותב לה כתובה מחדש. ולפלא שרבותינו העלימו עיניהם מן הירושלמי שמפורש בו שיכולה לשבור את כתובתה אפילו אם אינו מגרשה. ושמא סמכו על הבבלי הנ"ל ששנו שם: אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר, ומשמע שבישראל אין עצה בשבירת הכתובה. ועיין בהפלאה שם, ד"ה שלח ליה.

43-5. הניח אחיו מעות, או שהיה יבמה חייב לבעלה מעות, לא יאמר הואיל שאני יורש החזקתי, אלא מוציאין מידו, וילקח בהן קרקע וכו'. ברייתא בבבלי פ"א ב' (בסיגנון אחר קצת). ובמשנתנו פ"ח מ"ז: הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות התלושין וכו'. ובירושלמי שם רה"י, ל"ב ע"ב: ר' אבהו בשם ר' יוחנן לכן צריכא במופקדים אצלו, שלא תאמר הואיל ואני הוא היורש שלי הן. ומשנתנו כר' מאיר הסובר שמטלטלין משתעבדין לכתובה, ואף הברייתא שלנו הסמוכה לה כמותו. ועיין בבלי פ"א ב' ואילך.