תוספתא כפשוטה על כתובות ט:ד
תוספתא כפשוטה על כתובות · Tosefta Kifshutah on Ketubot 9:4
Open in the reader →128. הפוחתת כתובתה נפרעת שלא בשבועה. כיצד וכו'. ירושלמי פ"ט ה"ז, ל"ג ע"ב, סנהדרין פ"ח ה"ו, כ"ו ע"ב (ובקיצור בשבועות פ"ז ה"ו, ל"ח ע"א), בבלי כאן פ"ז ב'. ואמרו בירושלמי: מה בין פוגמת מה בין פוחתת? אמר ר' חנינה פוגמת בא משא ומתן בנתיים, פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים, ועיין בשטמ"ק פ"ז ב' בשם תלמיד הרשב"א. ובבבלי שם: במאי גביא בהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא (ופירש"י: שהיא אומרת מזוייף הוא). אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו, ופירש"י שהשטר נכתב ונחתם כהוגן ע"פ ציווי הבעל, אלא שהוא האמין לי שלא אתבענו אלא מנה. ועיין תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח, ואף כאן כתב הבעל "בתולתא" (שלא לבייש אותה), והאמין לה שלא תתבע יותר ממנה.
230. נכסים משועבדין, אין צריך לומר לאחר מיתת בעלה וכו'. הברייתא סמוכה למשנתנו כאן (פ"ט מ"ז): מנכסי יתומים ומנכסים משועבדין וכו', לא תפרע אלא בשבועה. ועיין בתוספות רי"ד פ"ח ב', ויש שם השמטה בפיסקא מן התוספתא.
331-32. נכסי יתומין, אין צריך לומ' מן הגדולים, אלא אפי' מן הקטנים. וכ"ה בד, בכי"ע ובקג"נ. ובתוספ' רי"ד הנ"ל (והעירותי עליו בתס"ר ח"ב, עמ' 40): תניא בתוספתא בפ' מ"ש (=מי שמת) נכסים המשועבדין [וכו'] א"צ לומר מן הקטנים אלא אפילו מן הגדולים. וכן בבבלי צ"ד א' (גיטין נ' א', שבועות מ"ב ב'): דתני אביי קשישא יתומים שאמרו גדולים ואין צ"ל קטנים. 64 בשבועות מ"ב ב' מוסיף: בין לשבועה בין לזיבורית. ברם בכי"מ חסר כ"ז, ואינו מלשון הברייתא, כפי שמוכח מן הבבלי גיטין נ' סע"א, והוסיפוה ע"פ ההילכתא שם נ' רע"ב. וקרוב לוודאי שבספר שהיה לפני הר"י דטראני הוגה ע"פ הבבלי הנ"ל, וקשה מאד להגיה ארבע נוסחאות התוספתא. ושמא הכוונה כאן ל"נפרעין" (ולא ל"בשבועה"), ואפילו מנכסי יתומים קטנים נפרעין לכתובה מפני מזונות (שאם ימתינו עד שיגדילו יצטרכו לתת מזונות לאשה מנכסיהם שירשו מאביהם), או מפני חנה, עיין ירושלמי פ"ט ה"ח, ל"ג ע"ב, גיטין פ"ה ה"ב, מ"ו ע"ד, שבועות פ"ז ה"ט, ל"ח ע"א, בבלי ב"ק ל"ט א', ערכין כ"ב א'.