תוספתא כפשוטה על קידושין א:ט

136-38. החליף עמו קרקעות בקרקעות, מיטלטלין במטלטלין, קרקעות במטלטלין, מטלטלין בקרקעות, כיון שזכה זה נתחייב בחלפיו. במשנתנו פ"א מ"ו: כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כיצד, החליף שור בפרה וכו'. ובבבלי כ"ח א': הכי קאמר כל הנישום דמים באחר. ופירש"י: כל דבר שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו בדמים, לבר ממטבע. 13 הביטוי "לעשות דמים" שכוונתו "לשום", רגיל מאד במקורות, עיין משנת פסחים פ"ז מ"ג, ב"מ פ"ה מ"ט, תמורה פ"ה מ"ה, תוספתא מעשרות פ"ב סהי"ז, ב"מ פ"ג ה"ח, שם פ"ו ה"ט, ירושלמי כתובות פי"א ה"ד, ל"ד ע"ג, בבלי ב"מ ס"ט סע"ב, ועוד בכ"מ. ובירושלמי פ"א ה"ו, ס' ע"ד: תמן תנינן (ב"מ פ"ד מ"א) זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה. ר' בא רב הונה בשם רב אפי' צבור בצבורין. א"ל ר"א לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד, דבר שהוא צריך לשום. ועיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 52, ובראשונים שציינתי שם. ונחלקו המפרשים אם בכגון דא צריך שיהו החליפין שוה בשוה (כעין דמים), או שיש כאן קניין מעין קניין סודר, עיין בתוספות כאן, ד"ה הכי, ובשאר ראשונים כאן וב"מ מ"ז א'. ובעיטור, מאמר ב', קניין, הוצ' רמא"י י"ב ע"ב, הביא את התוספתא כאן, וסיים: וכגון שעשאן דמים, וכן הילכתא. וכן הביאו את התוספתא בחי' הרמב"ן כאן כ"ח ב', ד"ה הא דתנן, רשב"א שם, סד"ה הניחא, רשב"א ב"ב ג' א' (ועיין בשו"ת שלו ח"א סי' אלף רכ"ו), שיטה קדמונית (בני ברק תשל"ב) למס' קידושין כ"ח ב', עמ' 71, תלמיד הרשב"א ב"מ מ"ז א', עמ' קכ"ח, ריטב"א כאן כ"ח א', סד"ה מתניתין, וב"מ מ"ז רע"א (בשטמ"ק שם), רא"ש ב"ב פ"א סי' ג', רבינו ירוחם מישרים נתיב י"א רח"א, הגה"מ רפ"ה מה' מכירה (בד' קושטא בלבד), ר"ן כאן פ"א סי' תר"ו (במשנה) ובחידושיו לב"ב ג' א', עמ' 15, נ"י כאן, עמ' ק"ע, מ"מ פ"ב מה' שכנים ה"י. ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תע"ג הביא את הרמב"ן, הרשב"א וחי' הר"ן הנ"ל ונשא ונתן בדבריהם ביחס לתוספתא כאן, עיי"ש. ועיין בחו"מ סי' ר"ג סעיף י' ובבאור הגר"א שם.

238. רשות גבוה בכסף וכו'. במשנתנו פ"א מ"ו: רשות הגבוה בכסף, רשות ההדיוט בחזקה. ולהלן ב"ק פ"ד סה"ג: הקונה מן הגבוה בכסף ומן ההדיוט בכסף, בשטר, ובחזקה.

338-40. כיצד, גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא, אבל בהדיוט לא קנה עד שעה שימשוך. בירושלמי פ"א סה"ו, ס"א ע"א: כיצד, גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא, שנא' (תהלים כ"ד, א') לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה . וכל הברייתא שלנו גם בבבלי כ"ח ב'. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער נ"ו, פ"ט ע"א: וגרסי' בתוספת' רשות הגבו' בכסף, כיצד, גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין וכו', ונראה שהעתיק מן התוספתא ולא מן הברייתא שבבבלי.

440. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. צ"ל: אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט, כמו שהעתיק רב האיי הנ"ל, וכ"ה גורס שם במשנתנו הנ"ל, וכ"ה במשנה מטיפוס א"י (ירושלמי, לו, קויפמן, פרמה ועוד), וכ"ה להלן ב"ק פ"ד ה"ג בכי"ו (בד שם: אמירתו לגבוה כמסירתי להדיוט), ולהלן ערכין פ"ד ה"ג בכי"ו ובקטע מן הגניזה, ובירושלמי כאן במקומו, ולהלן שם פ"ג ה"א, ס"ג ע"ג, גיטין פ"ז סה"ג, מ"ח ע"ג (בד"ו) ועוד בכ"מ. ובשו"ת מהר"מ ב"ב, הוצ' מק"נ, עמ' 195: והברייתא דאמירתו לגבוה היא שנויה בתוספתא דקידושין גבי הקדשות.

540-41. שור זה הקדש, ובית זה הקדש, אפי' מיכן ועד סוף העולם וכו'. בירושלמי כאן פ"א ה"ו, ס"א ע"א, הנ"ל: שור זה עולה, ובית זה קרבן, קנה הקדש בכל מקום שהוא, דכתיב לה' הארץ ומלואה וגו', ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק. ועיין הלשון בבבלי כ"ח ב' הנ"ל ובס' המקח והממכר הנ"ל.