תוספתא כפשוטה על קידושין ה:י

151-52. אחותו, וחמותו, ושאר כל עריות שבתורה, לא יתייחד עמהן אלא על פי שנים. וכ"ה ("על פי שנים") גם בד ובכי"ע. 61 ועיין להלן גירסת הירושלמי. ובאבות דר"ן נו"א פ"ב, הוצ' שכטר, ה' ע"א: מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו וחמותו (כ"ה "וחמותו" בכי"ע, עיי"ש הערה ט"ז, ובדפוסים חסר "וחמותו") מפני דעת הבריות (בכי"ע: מפני טענת הבריות). וכ"ה (כגירסת כי"ע) גם במדרש במ"ר פ"י ח' (וכע"ז גם בכ"י אוקספורד בבמ"ר שם). ועיי"ש בהגהות הרד"ל שהעיר על אבות דר"ן (ושם הרי חסר בדפוסים "וחמותו"), והסיק שהמלה "חמותו" מיותרת שהרי עמה אסור להתייחד בכל מקום, עיי"ש. ובאמת נראה שאין הברייתא באבות דר"ן ובמדרש במ"ר עניין כלל לנדון שלפנינו. ושם אין מדברים באיסור ייחוד כדינו, אלא כשהם בפונדק , שרבים מצויים להכנס לשם, ואין הדלת מוגפת מבפנים, וכלפי האנשים שמבפנים אין איסור ייחוד כלל, שיפחדו לעשות עבירה, ואין כאן אלא חשש של חשד מן האנשים שבחוץ שיחשדו בהם שהגיפו את הדלת מבפנים, וכן מוכח מן ההמשך שם שאסרו לספר בשוק עם אשה וללכת אחריה אפילו באשתו, ואינו אלא משום חשד וכיעור. ונקטו "פונדק", שאינו בעירו, ואנשים לא ידעו שהיא אחותו, או בתו, שמותר להתייחד עמהם, עיין בבלי ברכות מ"ג ב', ונקטו חמותו אגב אורחא, ואף בה אין איסור בכגון דא אלא משום מראית העין. ועיין בס' המעשים בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 97, והיא חומרא בעלמא. ובאבות דר"ן נו"ב רפ"ג, ו' ע"ב: אלא שלא יתיחד אדם לא עם חמותו ולא עם כלתו, אבל מתיחד עמהם לשעה , ואין בכך כלום. ושמא אף שם בפונדק עסיקינן. ובבבלי כאן פ"א ב': אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו, כי אמרה קמיה דשמואל אמר אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וכו' תנן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וכו', וליטעמך הא דתניא אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים וכו', אלא תנאי היא. וההלכה של רב אסי היא גם בירושלמי סוטה פ"א ה"א, ט"ז ע"ב, וכאן פ"ד הי"א, ס"ו ע"ג. ובירושלמי ע"ז פ"ב ה"א, מ' ע"ג: חמותו ואחות אשתו ושאר כל העריות לא יתיחדו עמו אלא בפני שנים. וכ"ה בשרי"ר שם, ריש עמ' 272. ומסתבר שהמקורות חלוקים, וכמו שאמרו בבבלי הנ"ל: "תנאי היא", ויש מחמירים ויש מקילים. ועיין מ"ש לעיל שו' 49–50, סד"ה ולפיכך, בשם הרד"ל (והוא עמד שם על הגירסא "בעדים" שבבבלי הנ"ל).

252-53. אבל היא לא תתייחד אפי' עם מאה גוי. וכ"ה בד. מן הלשון "אבל היא", משמע שיש כאן ניגוד בין "לא יתייחד" לבין "היא לא תתייחד". ומשמע קצת שאף גויה כלולה בכל העריות שנזכרו ברישא, והוא מותר לו להתייחד עם גויות ע"פ שנים, אבל היא לא תתייחד אפילו עם מאה גוים, ואפילו אם יש שני עדים שהיו שם מאה גוים. אבל הסדר הנכון הוא בכי"ע ובירושלמי, ובבא זו שייכת לעיל, שורה 51, עיין מש"ש, שו' 50–51, ד"ה ובכי"ע.

353-54. ר' לעזר או' אף מי שיש לו אשה ובנים, ואין שרוין אצלו, לא ילמד סופרין. במשנתנו פ"ד מי"ג: ר' אלעזר אומר אף מי שאין לו 62 וכ"ה ("לו") בכי"מ, במשנה שבירושלמי ושבבבלי, בכ"י פרמה, במשנה דפוס בלתי נודע (קושטא, או פיזרו) ועוד. אשה לא ילמד סופרים. והובאה הברייתא בירושלמי פ"ד הי"א, ס"ו ע"ג (ד"ו ס"ו ע"ב), ובבבלי פ"ב א'. ופירשו בירושלמי ובבבלי שהחשש הוא משום האמהות והאהיות של התינוקות שמביאות את הבנים לבית הספר. ובכ"י קויפמן במשנתנו: אף מי שאין עמו 63 כנראה שיש כאן תיקון ע"פ ההלכה של התוספתא והברייתא שבירושלמי ושבבבלי (שהאשה צריכה להיות שרויה אצלו), והיא לשון מקולקלת ומשמעותה אחרת (עיין במשנת אהלות פי"ח מ"ז), והמתקן היה צריך לתקן: אף מי שאין אשתו עמו. אשה וכו'. וכ"ה בד' נפולי, ברי"ף, במאירי, עמ' 330, ובמשניות עם פיה"מ להר"מ. ובנים שהזכירה התוספתא היא אשגרה ממשנת יבמות פ"ו מ"ה ועוד בכ"מ.

454-55. ר' יודה או' רווק לא ירעה בהמה דקה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת. משנתנו פ"ד מי"ד. ובמשנתנו לא נזכרה "דקה" בשום נוסח, ובתוספתא היא בכל הנוסחאות. ומשמע שהיא מגבילה את דין משנתנו לבהמה דקה גרידא, ולא מצאנו חילוק זה בחשד רביעה בשום מקום, ועיין בבלי ע"ז י"ד ב' ועוד בכ"מ. ואשר להלכה שלא יישנו שני רווקים בטלית אחת, יפה העיר הרד"ל על הבבלי בסנהדרין כ' א': אמרו עליו על דורו של 64 כ"ה בעין יעקב, באגדות התלמוד, ועוד, עיין דק"ס, עמ' 41 שם. ר' יהודה בר' אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ומתעסקין בתורה. ולפיכך הזהיר ר' יהודה שלא יישנו רווקים בטלית אחת.

555. וחכמים אמרו לא נחשדו ישראל על כך. במשנתנו הנ"ל: וחכמים מתירין. ונתנה התוספתא טעם לדבר. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל, שלא נחשדו ישראל לא על הזכר ולא על הבהמה.