תוספתא כפשוטה על קידושין ה:ט

149-50. מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים, אפי' שניהם כותיים, אפי' שניהם עבדים, אפי' אחד כותי ואחד עבד. וכ"ה בד, וכן מעתיק בתוספות הרא"ש פ' סע"ב בשם התוספתא. אבל בכי"ע מוסיף: אפילו אחד מהן קטן . וכן בתוספות רבינו שמואל בר' יצחק שם, עמ' קפ"ז: בתוספתא תניא מתייחדת עם שני אנשים, ואפי' כותים ואפי' עבדים, ואפי' אחד כותי ואחד עבד, ואפי' קטן . ועיין מ"ש להלן, ד"ה חוץ. ובמשנתנו פ"ד מי"ב: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. ובירושלמי שם הי"א, ס"ו ע"ג (ד"ו ס"ו ע"ב): א"ר אבון בד"א בכשירין, אבל בפרוצין לא תתייחד אפילו במאה איש. וכן בבבלי פ' ב': אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא. וכבר תמה על כך בח"ד כאן. ובתוספות ר"ש בר' יצחק ובתוספות הרא"ש הנ"ל תירצו שמדברים בכותי חבר, ובעבד כשר, כגון טבי עבדו של רבן גמליאל. ויפה ציינו במצפה שמואל ובגליוני הש"ס לר"י ענגיל לירושלמי ע"ז פ"ב ה"א, מ' ע"ג: 52 בתוספתא הוצ' ראם נתנו את הציון באמצע הברייתא, אבל במצפה שמואל עם פירוש מנחת בכורים הציון הוא במקומו. אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים כו' (תוספתא שם רפ"ג). הדא אמרה כותי' לא נחשדו על העריו'. ותני כן מתייחדת אשה עם שני אנשי' אפי' שניה' עבדי', אפי' אחד כותי ואחד עבד. 53 ולהלן בתוספתא אהלות פי"ח ה"ו: הכל עושין מדור העמים, אפילו עבד ואפילו שפחה וכו', נכרי הנשוי כותית וכותי הנשוי נכרית וכו'. ומוכח שכותי הנשוי כותית אין עושין מדור העמים. ברם הטעם הוא משום שאין חשודין לקבור את נפליהם בקביעות בבתיהם (עיין במשנת נדה פ"ז מ"ח ומ"ט), אבל לא משום שאין חשודין על הזנות. ועיין במשנת אהלות פי"ח מ"ז. ושם מדברים שהעבד והאשה נכנסים ויוצאים, והוא מתיירא מהם. וברור לפי פשוטו שבשני אנשים אפילו פרוצים אין כאן ייחוד. 54 מפני שלא ישמשו אחד בפני השני, ואין חוששין שאף השני יעשה כמותו עם אותה אשה. וכן בירושלמי סוטה פ"א ה"ב, ס"ט ע"ג: "מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת, 55 מ"ש להלן בירושלמי "ממאה בני אדם" הכוונה, כנראה, בזה אחר זה, כפירוש בעל ספר ניר במקומו. ר' יודן אמר במחלוקת, מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה, 56 עיין לעיל שם ה"א, ט"ז ע"ב, ובשי"ק שם, ד"ה אתיא. מקנא לה משני בני אדם כאחת", ומשמע שמשוה שני בני אדם 57 ואפילו שאינם כשרים במשמע, ואמורא היה מפרש דבריו: מהו שיקנא לה משני בני אדם כשרים כאחת. לאב ובן שמותר להתייחד אתם 58 אפילו מדרבנן. אבל להתייחד עם שני בני אדם אפילו אם אין כאן איסור מן התורה אלא מדרבנן, יש לשאול את שאלת הירושלמי "מה טיבה להסתר". ובילמדנו (לפי נויבאוער בצופה הצרפתי חי"ד, 1887, עמ' 95): ילמדינו דבינו אשה שנתייחדה עם שני אנשים מהו שתהא מותרת לבעלה . כך שנו רבותינו לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים. ונויבאוער לא העתיק יותר. אבל וודאי גמור הוא שההמשך שם: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, כמשנתנו. ועיין בבלי פ"א א' וכתובות י"ג א' ובתוספות, שם ושם. ושמא היתה השאלה בילמדנו אחרי קינוי. (פ"ד מי"ב כאן). וכן משמע מפשוטה של משנת ע"ז רפ"ב, עיין בבלי שם כ"ה ב', אבל בירושלמי שם לא העירו עליה כלום, ולא עוד אלא שהביאו את הסיפא מכאן: אבל לא תתייחד עם הגוים, אפילו הן מאה, ומשמע דווקא גוים, אבל לא עם ישראל, אפילו הם פרוצים. ולפיכך נראה שמה שאמר ר' אבין בירושלמי כאן בד"א בכשירין היא חומרא בעלמא, ואינו מפרש את משנתנו אלא פוסק שדין המשנה אינו אלא בכשירין. ובבבלי פ"א א' החמירו עוד יותר, והסתפקו לומר שאין כשירין אלא כגון ר' חנינא בר פפי וחבירו. ועיין מ"ש בבאורי להלכות הירושלמי להר"מ כתובות, עמ' מ"ו, אות ה'. ובס' תנא דבי אליהו פי"ח, הוצ' רמא"ש, עמ' 101, החמיר עוד יותר, עיין בהגהות הרד"ל פ"א ב', ועיי"ש שציין גם לבאור הגר"א אה"ע סי' כ"ג (צ"ל: כ"ב) ס"ק ט'. וכנראה שהאחרונים החמירו יותר משום "עלמא כל דאזל מתפרע", 59 מס' כלה פ"ב, הוצ' היגר, עמ' 204. ועיין בבלי ב"ב צ"א ב', ושם חסד "ערמין" (-ערומין) בכל הנוסחאות. כלומר, נעשה יותר פרוע.

250-51. חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו. וכ"ה בד, בכי"ע, בתוספות ר"ש בר יצחק ובתוספות הרא"ש הנ"ל. והואיל וככי"ע ור"ש ב"י הנ"ל גורסים לפני כן: אפילו אחד מהן קטן , הרי בהכרח הפירוש כאן שדווקא בקטן שאינה בושה 60 ו"שאינה בושה" פירושו "אם אינה בושה", עיין מ"ש לעיל גיטין פ"ה, הערה 28. לשמש כנגדו אינה מתייחדת, אבל סתם קטן דינו כגדול, ולא נתנו שיעור בגיל הקטן, ושמא הכוונה בקטן שאינו יודע טעם ביאה, עיין בבלי פ"א ב'. ולהלן אהלות פי"ח ה"ח: הכל נאמנין עליו לשמרו, ואפילו עבד, ואפילו אשה, ואפילו סריס, ואפילו קטן בן תשע ויום אחד. ועיין בכסף משנה פי"א מה' טומאת מת ה"ט, ומ"ש בס' משנה אחרונה לאהלות פי"ח מ"ז. וכנראה, שקטן בן תשע הוא בר דעת לעניין השמירה על זנות הגוי. ועיין ר"מ פ"ט מה' עבדים ה"ו, ואשה מתייחדת עם קטן פחות מבן תשע (עיין ר"מ פכ"ב מה' איסורי ביאה ה"י), אבל מזנה עם אחר בפניו. מכל מקום מן התוספתא כאן יוצא ברור שבעניין ייחוד לאו כל קטן מבטל את הייחוד, אלא דווקא קטן שהיא בושה לשמש כנגדו, ולא כמו שמשמע מן התוספתא בגיטין פ"ה ה"ד לגירסת ד, כי"ו וכמה מן הראשונים, עיין מש"ש, שורה 17–18, ד"ה לא תתיחד. ובכי"ע ממשיך כאן: אבל לא תתייחד עם הגוים אפילו הן מאה. וכן הוא הסדר בירושלמי ע"ז פ"ב ה"א הנ"ל (כגירסת שרי"ר, ריש עמ' 272): אבל לא תתייחד אפילו עם מאה גוי. ולפנינו בבא זו להלן בסמוך, והסדר הנכון הוא בכי"ע.