תוספתא כפשוטה על קידושין ה:ג

116-17. בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"ו.

217. ר' יהוד' אומ' בת גר זכר כבת חלל זכר וכו'. פיסקא ממשנתנו הנ"ל. ובכי"ע נשמטה המלה "יהודה" בטעות.

318. עיסה פסולה לכהונה. וכ"ה בד ובכי"ע. ובמס' ד"א רבה פ"א: 31 בהוצ' היגר, תוספתא ד"א פ"ג, עמ' 237. הגיורת, והשבויה, והמשוחררת, ואלמנת עיסה, וסוטה, חלוצה, גרושה, וחללה, פסולות מן הכהונה. נשאו לישראל, בנותיהן כשרות לכהונה. אבל במסכתות זעירות, מסכת עריות, הוצ' היגר, עמ' 94, הגירסא היא "והמעושה" במקום "ואלמנת עיסה", ואין המעושה, אלא המעוסה. 32 עיין במשנת חלה פ"א מ"ו ובמלא"ש שם. וברייתא זו של מס' עריות מקבילה לתוספתא שלנו כאן. והגירסא "אלמנת עיסה" מתאימה לבבלי ע"ה א': הכל מודין באלמנת עיסה שהיא פסולה לכהונה. וכן להלן בתוספתא עדיות פ"ג סה"ב: בית דין שלאחריהם אמרו נאמנת עיסה לטמא, ולטהר, לאסר, ולהתיר, לרחק, ולקרב, אבל באלמנת עיסה לא נגעו. כלומר, העיסה נאמנת על משפחתה, אבל אלמנת עיסה, שהיא ממשפחה אחרת, לא נגעו, והיא נשארת באיסורה. וברור שאלמנת עיסה באה ממשפחה המשיאה לכהונה, שהרי עליה אין שאלה, ומשפחתה אינה יכולה להעיד על משפחה אחרת, ולא עוד אלא שמסתבר שירחקו אותה על שהתחתנה בעיסה, עיין במשנת עדיות פ"ח מ"ב. ובירושלמי כתובות פ"א ה"ט, כ"ה ע"ד: אמר ליה (כלומר, לר' יוחנן) ר' לעזר, הרי אלמנת עיסה הרי היא כשירה, 33 כר' יהושע ור"י בן בתירא במשנת עריות פ"ח מ"ג. ובתה פסולה. 34 כלומר, שהרי הבת נשארת במשפחת העיסה. אמר ליה (כלומר, ר' יוחנן) כדברי שהוא מכשיר בה, מכשיר בבתה. אמר ר' יעקב בר אחא לא אמר [אלא] כדברי מי שהוא מכשיר, הא מכלל דאית חורן פוסל (כלומר, פוסל אפילו בה, ושלא כפירוש כל המפרשים). 35 המפרשים נגררו אחרי הבבלי בכתובות י"ד א' שתפס כדבר פשוט שרבן גמליאל חולק על ר' יהושע ור"י בן בתירא, וממילא אין לומר, על אלמנת עיסה "מכלל דאית חורן פוסל", וכן להלן שם "מני פוסל", שהרי רבן גמליאל חולק במפורש (במשנת עדיות פ"ח מ"ג) על התנאים הנ"ל, ובהכרח שהירושלמי מכוין לבתה. אבל בא"י פירשו שרבן גמליאל אינו מדבר אלא בעדות שנייה שנאמנת עיסה וכו', ועל כך גזר ר' יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך, ור"ג לא נחלק כלל באלמנת עיסה שאין צורך להושיב ב"ד על כך, ולפיכך שאלו "מני פוסל", והוצדכו לדייק "מכלל דאית חורן פוסל", משום שלא היה להם מקור מפורש שרבן גמליאל פוסל. מני מכשיר, ר' מאיר. מני פוסל, רבנן, דתני וכו', ר' מאיר אומר כל מי שאין בה אחת מכל אילו בתה כשירה לכהונה, 36 כלומר, ואין צורך בבדיקה, שהרי היא מן המשפחות המשיאות לכהונה. אבל משפחה שנשתקע בו פסול (כלומר, פסול חללות), ר' מאיר אומר בודק עד ארבע אימהות ומשיא (כמשנתנו פ"ד מ"ד), וחכמים אומרים בודק לעולם (כלומר, אין לה תקנה והיא פסולה), וכמו שאמר ר' יוחנן בעצמו בירושלמי כאן פ"ד ה"ד, ס"ו ע"א (ד"ו ס"ה ע"ד): אין הוא עיקרא לקי מן ראשה, מן מודע לך, כלומר, אם העיקר לקוי מתחילה, מי מודיע לך, ועדיין לא יצאת מידי ספק. ולדעת חכמים אינה מועילה בדיקה, והם פוסלים באלמנת עיסה, כדעת רב חסדא בבבלי.

4נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה. שהרי אפילו חללה ממש שנישאת לישראל כשירה לכהונה כמפורש להלן ובמשנתנו פ"ד מ"ו. ובירושלמי פ"ד ה"ו, ס"ו ע"א, יבמות פ"ח ה"ב, ט' ע"ב 37 והגירסא שם צריכה תיקון ע"פ יבמות. מחלוקת בזה.

519. [גיורת וחללה] וכו'. השלמתי ע"פ ד, וכע"ז בכי"ע. וכן יוצא מן המקבילה בדרך ארץ רבה הנ"ל (לעיל שורה 18, ד"ה עיסה). וקרוב שבכי"ו נשמט ע"י הדומות. ועיין במשנתנו פ"ד מ"ו ומ"ז. ולשיטת ר' יוסי שם, אפילו גר שנשא גיורת כשירה לכהונה.

619-20. [שבויה פסולה] וכו'. וכ"ה בד"א רבה הנ"ל.

720-21. [שפחה פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה]. בכי"ע: שפחה משוחררת פסולה וכו'. ובד"א רבה ובמס' עריות הנ"ל: והמשוחררת. ולכאורה גירסא מוכרחת היא, אבל הלשון "שפחה משוחררת" מגומגם, והסיגנון הרגיל הוא: המשוחררת (בלי שפחה), כמו שהוא בד"א רבה הנ"ל, ואף הסיום להלן (שו' 21–22) אינו מתאים לכך. ושמא צ"ל בכי"ע: שפחה ושיחררה (במקום "משוחררת"), והכוונה לשפחה ממש שנישאת לישראל 38 השוה הלשון להלן כריתות פ"א הי"ז: אחרים אומרים משמו זו נשואה לבן חורין. ואף בתו"כ קדושים ריש פ"ה, פ"ט ע"ג: בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לבן חורים. וכ"ה גם בכי"ר הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' ת"ב: המאורסת לבן חורין. והשוה הלשון במשנתנו ספ"ג: ממזר שנשא שפחה ועוד. ומכאן שהשתמשו בדיבור "נשא" אף במקום שאין קידושין תופסין, עיין תוספות יבמות ס"ט רע"ב. ועיין בפי' הרמב"ן לדברים פכ"ג, י"ח, מ"ש שם על ת"א. ושחררה כשהיא מעוברת , הרי היא פסולה לכהן, ובתה, אפילו אם אביה הוא פסול, כשרה לכהונה. ואל תאמר שהעיקר חסר מן הספר, שהרי הדבר כלול במשמעות "כשרה לכהונה". אבל הנכון הוא כמו שפירשנו בפיה"ק.

821. נמצאו ישראל מקוה לכהנים. וכן בבבלי ע"ז א': שבני ישראל מקוה טהרה לחללות.

921-22. ושפחה מקוה לכל הפסולין. כר' טרפון במשנתנו ספ"ג. ובכי"ו כאן: ושפחה פסולה מקוה לכל הפסולין. ולכאורה גירסא משובחת היא, כלומר, שפחה פסולה זו היא מקוה טהרה שמכשיר את הפסולין. אבל הואיל ואינה בד ובכי"ע, ואף בכי"ו נמחקה ע"י נקודות השמטתיה. והסופר כתבה באשגרת עין מלמעלה "עיסה פסולה " שהיא בדיוק על גבי המלה המחוקה.