תוספתא כפשוטה על מגילה א:יז

153-55. אין בין במת יחיד לבמת צבור, אלא כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד, כל שאין נידר ונידב קרב בבמת צבור. במשנתנו פ"א מ"י: אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה, וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה. והואיל ובמשנתנו שנו ברישא שאין ביניהן אלא פסחים, ובעל כרחינו הפירוש הוא כעין פסחים שהרי בבמה גדולה הקריבו כל החובות שקבוע להן זמן, פירשוה בבבלי ט' ב' שהיא כר"ש הסובר שאף הציבור לא הקריבו אלא דווקא חובות שקבוע להן זמן, ושאר חובות (כגון חטאות ואשמות) אפילו בבמת ציבור לא קרבו [תיקונים והשלמות: ״ושאר חובות (כגון חטאות ואשמות) 31 נתתי דוגמא זו כדי שיהא ברור שהכוונה לחובות היחיד (והוא הדין לקרבנות ציבור שאין קבוע להם זמן). ובסוף העמוד שם מראות הדוגמאות שהכוונה לחובות היחיד ולחובות הציבור. ואני מעיר על כך מפני שסתימת הלשון נותנת מקום לטעות למי שאינו קורא בעיון. אפילו בבמת ציבור לא קרבו״. פירשתי לפי פשוטו שכל חובות יחיד (וחובות ציבור שאין קבוע להם זמן) אף בבמת ציבור לא קרבו. ועיין בבבלי זבחים קי״ח א׳. אבל בסוגיין במגילה לא נזכר כלל מזה, ולפי פשוטו לא קרבו לר״ש בבמה גדולה חובות של יחיד גרידא, אבל חובות ציבור שקבוע להם זמן קרבו כולם בבמה גדולה. ועיין בתוספות זבחים שם ד״ה ותתרגם. 32 ועיין מ״ש בהר המריה פ״א מה׳ בית הבחירה ה״ג, ד׳ ע״ג, ד״ה אמנם ואילך. ובספרי ראה פי׳ ס״ה, עמ׳ 131: ר׳ שמעון אומר היום אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות. ופירושו שבאהל מועד שבמדבר היחיד מקריב חטאות ואשמות, אבל משנבוא לארץ אין חובות יחיד קרבים אפילו בבמה גדולה (דומיא דאהל מועד), וביחיד עסיקינן (שהרי מזכיר כאן ״אשמות״). ור׳ שמעון אינו מזכיר כאן כלל את הציבור, מפני שחובות ציבור ברובן הגדול קבוע להם זמן, והם כולם קרבים בבמה גדולה (חוץ מפר העלם דבר, ושעירי ע״ז, שאין קבוע להם זמן).]. אבל בתוספתא כאן לא נזכרו פסחים ואף הניסוח הוא לא בצורה שלילית כמשנתנו וכתוספתא זבחים פי"ג הי"ב ובבלי שם קי"ז א' (בדברי ר' מאיר), אלא בצורה חיובית, ולפי פשוטה פירושה שכל שאינו נידר ונידב קרב בבמת ציבור, לרבות חטאת ואשם ופר העלם דבר. ועיין בתוספתא זבחים פי"ג הי"ב ואילך, בבלי שם קי"ז א', וירושלמי כאן פ"א הי"ג, ע"ב ע"ג, פסחים פ"ב ה"ד, כ"ט ע"ב, ומ"ש בהגהות יפה עינים זבחים קי"ז א', ב', ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 491. ועיין תו"כ אחרי מות פרק ט' ה"ו, פ"ד ע"א. ועיין במשנתנו סוף זבחים, ובתוספתא שם פי"ג הי"ז, וכאן לא נשנה אלא עיקר אחד, כרגיל בפרק שלנו כאן.

255-57. אין בין שילו לירושלם אלא שבשילו בנין אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, וירושלם בנין אבנים מלמטה ותקרה מלמעלה. החצי הראשון של הבבא שלנו במשנת זבחים פי"ד מ"ו, ומוסיפה התוספתא שבירושלים היתה תקרה מלמעלה. ועיין במשנת מדות פ"ד מ"ו, שם פ"ג מ"ח. וכל הברייתא שלנו בשם התוספתא מסכת מגלה פ"ק בכפו"פ פ"ו, עמ' ע"ד. ועיין ירושלמי כאן פ"א הי"ד, ע"ב סע"ג.