תוספתא כפשוטה על מגילה א:ו

124-25. קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה שנה צריכין לקרותה באדר השני. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: קורין אותה באדר השיני. והיא פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ד, אלא שהמשנה מוסיפה: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. וע"י "אין בין" זה באו כל המשניות והברייתות להלן עד סוף הפרק. וכל הברייתא בבבלי ו' ב'. ומן הירושלמי למשנתנו משמע שלא היו לפניו במשנה המלים "ונתעברה שנה", והביא ראייה מן הברייתא כאן.

225-26. שכל מצות שנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון. בד: באדר השני נוהגות באדר הראשון. ובכי"ל יש כאן חסרון ע"י הדומות. ומש"ש: נוהגת באדר ראשון הוא סיום דברי ר' אלעזר בר' יוסה שנשמטו שם. ובכי"ע חסר כל זה, וכן ליתא בברייתא שבבבלי הנ"ל בכל כתה"י, עיין דק"ס, עמ' 21, הערה כ'. אבל עיין בתוספות ר"ה י"ט ב' ד"ה דמר. והנכון כלפנינו, ועיין מ"ש בצפנת פענח פ"ב מה' מגילה הי"ג, וקשה לפרש כן בתוספתא.

326-28. ר' לעזר בי ר' יוסה או' משם ר' זכריה בן הקצב אין צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות שנוהגות באדר השיני נוהגות באדר הראשון. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אלא שבהוצאות שלפנינו נשמט "משום ר' זכריה בן הקצב", אבל ישנו בכל כתה"י, עיין דק"ס. ובד וכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות, ומ"ש שם: אין נוהגות באדר הראשון הוא סיום דברי רשב"ג שנשמטו שם. ועיין מ"ש לעיל ד"ה שכל על גירסת כי"ל.

429-30. שכל מצות שנוהגות באדר השיני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מספד ותענית שנוהגין בזה ובזה. וכן בירושלמי פ"א ה"ז, ע"א ע"א, ושקלים פ"א ה"א, מ"ו ע"א: תני רבן שמעון בן גמליאל אומר (ולא נזכר שם: משם ר' יוסה, אבל בבבלי הגי' כלפנינו) מצות הנוהגות באדר השיני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד 29 וכ"ה "הספד" בכי"ל כאן, ואמרו "ספד" במקום "הספד", וכגי' כי"ו לפנינו, עיין מ"ש לעיל תענית פ"ג, שו' 27–28, ד"ה אותן. ומן התענית שהן שוין בזה ובזה. וכע"ז בגמרא שבסוף מגילת תענית הוצ' ליכטנשטין, עמ' 95, ועיי"ש בשנו"ס. ובבבלי הנ"ל: אף קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה. ולפי גירסת הבבלי האיסור בהספד ובתענית הוא מדברי התנא של התוספתא, ולא של דברי רשב"ג, ולפיכך שאלו שם מה בין הת"ק ורשב"ג, אבל לפי גירסת התוספתא והירושלמי הלכה זו היא מדברי רשב"ג עצמו, ולפיה אפשר שהת"ק חולק ומתיר אפילו בהספד ובתענית באדר ראשון. ולא עוד אלא שלפי גירסת הבבלי אפשר לפרש: ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה, כלומר, בפורים של אדר ראשון שקראו בו את המגילה (וכן בפורים של אדר שני), ואעפ"י שנמלכו בו ביום לעברו, כפירוש רבינו שמחה 30 עיין היטב בס' הפרנס סוף סי' רס"ט. ועיין בשו"ת מהר"מ ב"ב הוצ' רנ"נ רבינוביץ סי' קצ"ה, תשב"ץ קטן סי' קע"ח ובהגהה שם. והרא"ש פ"א סי' ז', אבל אם נמלכו מלכתחילה לעברו מותרים בהספד ובתענית. ועיין היטב בתוספ' רי"ד מהדו"ת ו' ב' (בשבה"ל השלם סי' ר"ג משובש). אבל מלשון התוספתא והירושלמי מוכח שהכוונה לאדר א' ולאדר ב', וכל הימים האסורים בספד ובתענית באדר ב' אסורים אף באדר א', כשיטת רוב הפוסקים, עיין טאו"ח סי' תרצ"ז. וכן בשו"ת הרשב"ש סוף סי' תנ"ב: ובתוספתא מפורש כדברי האוסרים דתניא התם מצות הנוהגות באדר שני אין נוהגות באדר ראשון חוץ מהספד ותענית שאסור בזה ובזה.

530-31. שטרות שבזה ושבזה כותבין אדר ואדר שיני נכתב תניין. וכ"ה בד (בד"ח הגיהו: בראשון כותבין אדר), בכי"ע ובכי"ל. וכן מעתיק בשם התוספתא בפירוש תלמיד רשב"ש לשקלים, עמ' 5. ולפ"ז סתם אדר הוא אדר ראשון, ובאדר שני צריכים לכתוב במפורש: תניין. ובירושלמי כאן ושקלים הנ"ל בד"ו: אבל לעניין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השיני, אלא שכותבין אדר השיני תניין. וכ"ה בירושלמי נדרים פ"ח סה"ז, מ"א ע"א. וכע"ז מעתיק בפי' ר' משולם לשקלים, עמ' 5 בשם "ובמגילה ירושלמי". וכן בגמרא של מגילת תענית הנ"ל: וכותבין בשטר אדר ראשון, אלא שכותבין את השיני (כגי' כי"ב שם) תניין. ופירושו, אעפ"י שאדר שני עיקר, מ"מ מזכיר בשטרות את הראשון בשם "אדר", והשני מקצר וכותב "השני" (הכפול), ויודעים שהכוונה לשני. ובשדה יהושע י"ח ע"ג: וראיתי מי שכתב שראה בספר מוגה שכתוב כן אבל לענין שטרות כותבין אדר הראשון ראשון ואדר השני שני. ר' יהודה אומר אדר הראשון סתם ובאדר השני תנין וכו'. ועיי"ש שהעיר על גירסת הר"ש סיריליאו ופירושו (והוא בשקלים, ד' סע"ב), ועל גירסת שקלים הנספח לבבלי, ועיין מ"ש שם בדק"ס, עמ' 9, הערות ר'-ש', ובס' והזהיר כי תשא, עמ' 204, ובאהצו"י שם, עמ' 3. וכל הגירסאות הן הגהה ע"פ הבבלי נדרים ס"ג א': דתניא אדר הראשון כותב אדר הראשון, אדר שני כותב אדר סתם דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר אדר הראשון כותב סתם, אדר שני כותב תיניין. ואין להגיה בירושלמי בשלשה מקומות המקויימים גם ע"י אחד מן הראשונים (ר' משולם הנ"ל).

631. ר' יהודה אומ' אדר שיני נכתב תיו. וכ"ה בכי"ע ובפי' תלמיד רשב"ש לשקלים הנ"ל. ובכי"ל בטעות: נכתב תנין. ובד נשמט כל זה. ובירושלמי מגילה, שקלים ונדרים הנ"ל הגירסא היא כלפנינו, אלא ששם נוסף: ודיו. אבל בגמרא של מגילת תענית הנ"ל (בכל כתה"י): ר' יוסי אומר אין כותבין אלא תניין. ר' יהודה אומר השני (בהוצ' נויבאוער, עמ' 23: אדר השני) נכתב. וכנראה שצ"ל: נכתב [תי"ו]. אבל הנכון הוא כלפנינו.