תוספתא כפשוטה על מגילה א:ט

136-38. אין בין נזיר סתם לנזיר שלשים אלא שהנזיר סתם מגלח יום שלשים ואחד, ואם גלח יום שלשים יצא וכו'. כ"ה בכי"ל. ובד ובכי"ו להפך: לא יצא נזיר שלשים וכו' גלח ביום שלשים יצא . והוא שיבוש ברור. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות באמצע, ואין לדעת איך היתה שם הגירסא. והלכה שלנו מפורשת במשנת נזיר פ"ג מ"א, ובספרי נשא פי' כ"ה, עמ' 30, ועיי"ש בשנו"ס. ועיין במשנת נזיר פ"ג מ"ב ועדיות פ"ז מ"ה. וסתם נזירות ל' יום למדוה מן הפסוקים, עיין ספרי נשא סוף פי' כ"ה, עמ' 32, וספרי זוטא (?) שם, עמ' 241. ועיין ירושלמי נזיר פ"א ה"ג, נ"א ע"ג, שם רפ"ג, נ"ב ע"ג, ובמדבר רבה פ"י, י', ובבלי נזיר ה' א'. ובשום מקום לא נשנית בצורת אין בין. ובתוספתא נזיר פ"ב ה"י: אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על מי שנזר שלשים יום אם גילח ליום שלשים לא יצא, על מה נחלקו על מי שנזר סתם, בית שמאי אומ' אם גילח לשלשים יום יצא, ובית הלל אומ' אם גילח ליום שלשים לא יצא. נמצאנו למדים לפי שיטה זו שלב"ה אין חילוק בין נזר סתם ובין נזר שלשים יום. ואעפ"י שבכי"ו שם הגירסא להפך, כלומר שב"ש סוברים שלא יצא וב"ה אומרים שיצא, אבל כלל הוא במקום שגירסת הדפוסים מתאימה לגירסת כי"ע קשה להגיה, וגירסת כי"ו מתוקנת ע"פ משנתנו. וכנראה שיש לנו כאן משנת בר קפרא ששנה במשנת עדיות מחלוקת ב"ש וב"ה, וב"ה לחומרא, ושלא כעדות ר' פפייס (במשנת עדיות פ"ז מ"ה, נזיר פ"ג מ"ב). ובירושלמי נזיר רפ"ג הנ"ל: זו עדות. יודעין היו שהוא אסור לגלח, אלא שהן סבורין (כלומר, הללו שחלקו על ר' פפייס) אם גילח יום שלשים לא יצא. בא להעיד (כלומר, ר' פפייס) אם גילח יום שלשים יצא. וסרה בזה תמיהת בעל שי"ק (בנזיר פ"א ה"ג ד"ה ע"ד) כיצד חולק בר קפרא (בירושלמי שם פ"א ופ"ג ובמדבר רבה הנ"ל) על משנה מפורשת. ועיין במס' שמחות פ"ז ה"כ, הוצ' היגר, עמ' 146 (והנכון הוא בכי"א, עיי"ש בשנו"ס). ושמא אף היא לא חילקה כלל בין נזיר סתם לנזיר ל'. ועצם ההלכה "סתם נזירות שלשים יום" גם בנזיר פ"א מ"ג, פ"ו מ"ג (אבל עיי"ש במלא"ש), בבלי תענית י"ז א', מו"ק י"ט ב', נדרים ד' ב' וסנהדרין כ"ב ב', וכן יוצא מכמה משניות וברייתות.