תוספתא כפשוטה על מגילה ב:יח

158-59. בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש לא יכנס בהן בהמה מפני החמה וכו'. כל הברייתא בבבלי כ"ח סע"א ואילך. ובירושלמי פ"ג ה"ד, ע"ד ע"א: תני בתי כנסיות ובתי מדרשות 50 וכן הגירסא גם בבבלי בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 145, הע' ד'. אין נוהגין בהן קלות ראש, לא אוכלין ולא שותין בהן וכו', והסדר בשני התלמודים שונה מן התוספתא. וברש"י כ"ח סע"א: אין אוכלין בהן וכו'. ולא גרסינן ואין אוכלין בהן, דכולהו פירושא דקלות ראש הן. ועיין במשנת ברכות רפ"ה ובבבלי שם ל"א א' (ובמקבילות) וברש"י שם. אבל בר"מ פי"א מה' תפילה ה"ו: בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין בהן וכו', ועיין להלן בבבלי כ"ט סע"א. וכל אחד כעניינו, עיין בבלי כ"ח ב', ובתוספ' שם ד"ה ואעפ"כ. ולעצם העניין עיין בתוספות כ"ח סע"א. ועיין שו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ק א' ומפרשים שם.

260. ובגשמים מפני הגשמים. עיין בטורי אבן בסוגיין שהקשה מתענית י"ט א' ועיי"ש בירושלמי פ"ג הי"א, ס"ו ע"ד. 51 בבבלי היה אפשר לפרש שהיה כאן חשש של סכנה מפני המים שהציפו את העמקים, אבל בירושלמי שם משמע שלא היתה כאן אלא הגנה מפני הגשמים. ועיין ירושלמי פסחים פ"ז הי"א, ל"ה ע"ב, ואינו עניין כלל לכאן, שהרי לוא קדשו את האגף היו אף הטהורים אסורים להכנס לשם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.

3ואין ישנין בהן. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובראבי"ה ח"ב סי' תקצ"א, עמ' 322: ובתוספתא דמגילה גרסינן ואין ישנים בהן. אבל בבבלי הנ"ל ליתא בשום נוסח. ואף הר"מ הנ"ל לא העתיקה, אלא פסק בפ"ד מה' ת"ת ה"ט: אין ישינים בבית המדרש (והוא ע"פ הבבלי כאן כ"ח א' ומקבילות) וכו', וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בתי כנסיות (מגילה כ"ז רע"א). ובסדר אליהו רבה פי"ד, הוצ' רמא"ש, עמ' 64: לפי שאין לך מדה קשה בעולם אלא המתנמנם בבית הכנסת ובית המדרש. ועיין שו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ק ג' ומפרשים שם. ועיין בב"י טאו"ח ריש סי' קנ"א.

461. ואין ניאותין בהן. פירש"י: ואין מתקשטין. ועל פיו העתיק בשו"ע הנ"ל. והגר"א שם ציין ליומא פ"ק [י"א א'].

561-62. הספד של רבים יוספד. מכאן ואילך עד סוף הפרק ליתא בירושלמי. ובבבלי הנ"ל: ומספידין בהן הספד של רבים. ומ"ש לעיל שם: ואין מספידין בהן הספד של יחיד, חסר בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 145, הערה ה'. אבל הדין דין אמת, שלא התירו אלא הספד של רבים. ועיין בבלי כ"ח ב' בבאור מהו הספד של רבים.

662-63. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורים בישובן, אבל בחורבנן מניחין אותן ומגדלין בהן עשבים וכו'. לפי פשוטה פירושה שלא התירו בהן הספד של רבים אלא ביישובן, אבל בחורבנן אין מספידין בהן כלל, אלא מניחין אותן עזובים, ומגדלין בהן עשבין וכו', ומתוך הברייתא מוכח שבבית הכנסת של רבים עסיקינן, וכל מה שנמנה לעיל אסורים בבית הכנסת של רבים ביישובו. ובמשנתנו פ"ג מ"ג: ועוד אמר ר' יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו וכו', ולפי זה בחרב דווקא אין מספידין בתוכו הספד של רבים, כמפורש באן, אבל ביישובו מותר. ואעפ"י שבבבלי כ"ח ב' פירשוה בדרך "חיסורי מחסרא", אין כוונתו להגיה, אלא להרחיב את הפירוש. 52 ומכל מקום מפשטות דברי הבבלי משמע שלא נחלק ר' יהודה על הת"ק כלל (עיין להלן הע' 54), ולא הזכיר כאן אלא עשבים, אבל הספד של רבים מותר אף בבית הכנסת שחרב, שהרי אף בשדות מספידין. וכן נראה מסתימת לשון הר"מ בפי"א מה' תפילה הי"א, ועיי"ש ה"ז. ולפיו אין חילוק בהספד של רבים בין בנוי ובין חרב. אבל מלשון התוספתא מוכח שר' יהודה אוסר בחרב אפילו הספד של רבים. והר"מ פסק ע"פ הבבלי. ובירושלמי למשנתנו (רה"ד, ע"ד ע"א): הדא דאת אמר בבית הכנסת של יחיד, אבל בבית הכנסת של רבים אפילו בנוי אסור. והירושלמי פירש את משנתנו "בית הכנסת שחרב" שחרב דווקא, שהרי לא אמרו "בית הכנסת אעפ"י חרב" וכו'. והעמידוהו בשל יחיד, ובבית כנסת זה שחרב אין מספידין בו לא הספד של יחיד ולא הספד של רבים, אבל כשהוא בנוי מספידין בו בין יחיד בין רבים. ברם בבית הכנסת של רבים אפילו בנוי אסור לעשות בו הדברים שנמנו במשנתנו שם, לרבות אף הספד של יחיד. ובהספד של רבים כולי עלמא מודי שמותר בבית הכנסת, ואפילו אם הוא של רבים, ובלבד שיהא ביישובו, ולא בחורבנו, לדעת ר' יהודה, כמפורש כאן. ועיין גם בירושלמי ברכות פ"ג סה"א, ו' ע"ב, ומ"ש בפירושי להלכות הירושלמי להר"מ, עמ' כ"ז הערה פ'. 53 וצ"ל שם: בב"ר, עמ' 1238. ולמעשה אין הבדל בין הירושלמי והבבלי, והבבלי יפרש את משנתנו בבית הכנסת של רבים, כבתוספתא כאן, ושחרב פירושו אעפ"י שחרב, ואין מספידין בו כוונתו להספד של יחיד, ואין עושין כן לא בחרב ולא בבנוי, והוא הדין שאר הדברים שנמנו שם. ומן הברייתא כאן למדו שהספד של רבים מותר בבית הכנסת. וכן נראה מלשון הר"מ בפי"א מה' תפילה הי"א, שאין חילוק בין חרב ובין בנוי אלא בכיבוד וריבוץ, ועיין לעיל שם ה"ז והכל ע"פ הבבלי כ"ח ב'. 54 בבבלי גורס בדברי ר' יהודה "אימתי" בישובן וכו', ולא בא אלא לפרש דברי חכמים (עיין עירובין פ"ב א' ובמקבילה), ולא נחלקו עליו חכמים. וכן כתב הר"מ בפיה"מ על דברי ר' יהודה במשנתנו: ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת. ובתוספתא הגירסא בכל הנוסחאות: במה דברים אמורים וכו' (עיין עירובין הנ"ל), ואפשר שהחכמים חולקים ומתירים להספיד הספד של רבים אפילו בבית הכנסת שחרב. אבל אין לקבוע בזה כללים גמורים אפילו לשיטת ר' יוחנן (בבבלי שם). ולפי הבבלי לא עסקו כלל במשנתנו בבית הכנסת של יחיד. ועיין רמב"ן בסוף מכילתין ובב"י טאו"ח ריש סי' קנ"א.