תוספתא כפשוטה על מגילה ב:ו

115-16. קראה בלעז הלעוזות יוצאין ידי חובתן. במשנתנו רפ"ב: אבל קורין אותה ללועזות בלעז. ומלשון התוספתא משמע קצת שהלועזות דווקא יוצאין בה ידי חובתן, אבל השומע אשורית לא יצא בלעז אעפ"י שהוא מבין אותה, כשיטת הירושלמי כאן פ"ב ה"א, ע"ג ע"א, בכי"ל: יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה אשורית, בלעז יוצא בה בלעז. יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז. ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא וכו'. והמגיה של הירושלמי קילקל בראש המאמר, והוסיף בגליון "בלעז" והוסיף בפנים וי"ו, ויצא: יודע אשורית ויודע לעז יוצא בה בלעז ואשורית וכו', והוא שיבוש ברור, כפי שיוצא מהמשך הירושלמי, וכ"ה בירושלמי סוטה פ"ז ה"א, י"ט ע"ב. וכן מעתיק הרמב"ן בלקוטות י"ז א'. ועיין בחי' הרשב"א, עמ' 71, ובהערות רח"ז דימיטרובסקי שם. ולפי הירושלמי הנ"ל צריך לפרש קראה בלעז, היינו שהלועז שאינו יודע אשורית קראה בלעז, עיין ברשב"א הנ"ל. והתוספתא שלנו נעתקה ברשב"א, עמ' 84, עיין מ"ש להלן. ועיין באשכול הוצ' הרצ"ב אויערבך ח"ב, עמ' 34. והואיל וכל העניין חסר בהוצ' הר"ח אלבק, אינני דן בו. ובבבלי י"ח א' שאלו: והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא. ותירצוה: בלעז יוני וכו' שכתובה בלעז יוני. ולשיטת הבבלי אם כתובה אשורית וקראה יונית לא יצא, משום דהוי ליה כקורא על פה, ולשיטת הירושלמי משום דהוי ליה קראה תרגום, ועיין ירושלמי פ"ב ה"א, ע"ג ע"א, אלא שתירוץ ר' שמואל בר סוסרטי: תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון, לא נתברר לי, וכל הפירושים דחוקים. ועיין מ"ש להלן שו' 17–18 סד"ה לעולם.

216. קראה אשורית שומעין ושאין שומעין יוצאין ידי חובתן. עיטור ה' מגילה, הוצ' רמא"י, קי"ב ע"א. ובמשנתנו הנ"ל: והלועז ששמע אשורית יצא. ופירשוה בבבלי י"ח א', אעפ"י שאין מבינים עברית. ועיין ר"מ פ"ב מה' מגילה ה"ג וה"ד, במגיד משנה ובכסף משנה שם.

317-18. לעולם אין יוצאין ידי חובתן עד שתהא כתוב' אשורית בלשון עברי על הספר בדיו. וכ"ה בד ובכי"ע (ושם: לשון עברית). אבל בכי"ל חסר "בלשון עברי", וכן ליתא במשנתנו פ"ב מ"ב. וכן לא היתה בתוספתא לפני הרשב"א, עמ' 84 הנ"ל. ופירש הרשב"א הנ"ל שבבא זו דבוקה לרישא, אימתי כולם יוצאין ידי חובתן, בשעה שהיא כתובה בגופן אשורי 10 כירושלמי פ"ב ה"א, ע"ג ע"א, ובבלי ט' א', ועיין בר"ח שם. על הספר וכו'. ואין צורך להוסיף "בלשון עברי" שהרי רק בו עסיקינן. אבל הלועזות יוצאין בה אעפ"י שכתובה בלעז, כירושלמי ובבלי הנ"ל, ועיין בח"ד, ומה שהאריך הגר"א בבאורו לאו"ח סי' תר"ץ ס"ק י', עיי"ש. 11 ועיין מש"ש סוף ס"ק ט'. ולעניין מגילה בלשון לעז הכתובה בגופן של לעז אחר, עיין בכ"מ פ"ב מה' מגילה ה"ד ומ"ש מרן בטאו"ח סי' תר"צ, ועיי"ש בשו"ע ס"ק ט' ובאחרונים שם. ומן התוספתא אין להוכיח לא לכאן ולא לכאן. ובעיטור הנ"ל: ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה על הספר ובדיו, וחסר לפניו "אשורית בלשון עברי". ועיין בתוספ' רי"ד מהדו"ת י"ז א' (מ"ו ע"ג) סד"ה הקורא, בדק"ס, עמ' 95, הערה ב', שם, עמ' 104, הערה ק', וברשב"א הנ"ל, עמ' 84, הערה 193. ולפי גירסא זו הוא כלל במגילה בין לשומעים אשורית, בין ללועזות שקורין בלעז, כמשנתנו הנ"ל.