תוספתא כפשוטה על מגילה ב:ז

118. הכל חייבין בקריאת מגלה כהנים לוים וישראל וכו'. עיין לעיל ברכות פ"ה הי"ד ואילך, ר"ה פ"ב ה"ה, מנחות פ"י הי"ג והי"ז. וכל הברייתות בה"ג ה' מגילה ד"ו, ל"ט ע"ד, ד"ב, עמ' 196 (בלי הזכרת שם התוספתא), וכ"ה ברוקח סי' רל"ו. וברי"ץ גיאת ריש ה' מגילה בכ"י אדלר (בדפוס חסר): תנו רבנן הכל חייבין במקרא מגלה וכו' (כל הברייתא). ובשם התוספתא בעיטור ח"ב ה' מגילה הוצ' רמא"י, קי"ג ע"ג (והביאו בחי' המיוחסים להר"ן י"ט ב'), באו"ז ח"ב סי' שע"ז, ע"ט ע"א, בסמ"ג ה' מגילה, רמ"ט ע"ד, מאירי י"ט ב' (כ' ע"א), חי' הרשב"א, עמ' 34 ואילך, רא"ש פ"א סי' ד' (וקיצר את הרישא), שו"ת הרשב"ש סי' תנ"ב וסי' תנ"ג. ובמשנתנו פ"ב מ"ד: הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. ועיין ערכין ד' א'. ועיין מ"ש לעיל ר"ה פ"ב, שו' 16 ואילך. ועיין בבאורי הרא"מ לסמ"ג, רע"ב סע"ד, ואילך, ומ"ש בברכי יוסף או"ח ריש סי' תרפ"ט.

2גרים. עיין בברכי יוסף הנ"ל ס"ק ב'. ועיין צפנת פענח פ"א מה' מגילה ה"א שציין לבבלי שבועות ל"ט א', ולאסתר ט', כ"ז: ועל כל הנלוים עליהם .

319. ועבדים משוחררין. וכ"ה בר"מ פ"א מה' מגילה ה"א. ולהלן מפורש שעבדים שאין משוחררין פטורין. ובתוספתא הדברים פשוטים, שהרי לשיטתה נשים פטורות (עיין להלן), ועבדים הוקשו לנשים, כדברי המאירי (כ' ע"ב) והרשב"ש הנ"ל. אבל הר"מ הרי פסק כבבלי ד' א', ערכין ג' א', וירושלמי פ"ב ה"ד, ע"ג ע"ב, שנשים חייבות. וצ"ל שעבדים פטורין מפני שלא היו באותו הנס, אלא בכלל ושללם לבוז (אסתר ג', י"ג), והיו יוצאים מעבדות לעבדות. ועיין אסתר ז', ד'. ובטאו"ח ריש סי' תרפ"ט (עם פירוש ב"י) לא הזכיר "משוחררין", אבל ישנו בדפוסים ישנים, 12 שונצינו רצ"ה, אובסבורג, ריווא די טירנטי ועוד. וכן במנוה"מ ח"ב, הוצ' ענעלאו, עמ' 212, ובוודאי העתיק מן הטור, כדרכו. ובארבעה אינקונבלים של הטור (פייביא דישקו סי' תרפ"ה, אישאר סי' תר"פ, ד' שונצינא הראשון וד' קושטא סי' תרפ"ט): ועבדים ומשוחררים (בוי"ו), וכ"ה עדיין בד"ו רפ"ב, והוא בוודאי שיבוש, וצ"ל: משוחררים. וכן מעתיק בשמו הרדב"ז בשו"ת ד"ו ח"ב סי' תת"ח, אבל לא היה לפני מרן שם. ועיין בברכי יוסף שם ס"ק ג'. ועיין צפנת פענח הנ"ל ובטיו"ד ריש סי' א', בשו"ע ובנו"כ שם, ובברכי יוסף שם. ועיין במקבילות בברכות, ר"ה ומנחות שהזכרנו לעיל, שו' 18, רד"ה הכל חייבין. ובמאירי י"ט ב' (כ' ע"ב) הסיק שאף עבדים שאין משוחררין חייבין לשיטת הבבלי. ובתרגום שני לאסתר ד' א': די משתכח תמן עבדא יהודאי או אמתא יהודאיתא יתנכסון רברבניהון . והכוונה ליהודי עבדו של גוי, עיי"ש.

421. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. בבא זו נשמטה בה"ג ד"ו הנ"ל, אבל ישנה בד"ב, וכנראה שנשמטה בט"ס, וישנה גם ברוקח הנ"ל (שהעתיק כנראה מה"ג). וכן הביאו בשם בה"ג גם בתוספות ערכין ג' א' ד"ה לאתויי, רא"ש הנ"ל, מאירי (ה' ע"ב), ועיי"ש י"ט ב' (כ' ע"א), רבינו ירוחם ס' אדם נתיב י' ח"ג, ובחידושים המיוחסים להר"ן ד' א' ד"ה נשים. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ולעיל ברכות ור"ה הנ"ל, וכן מעתיקים מכאן שאר הראשונים שהבאנו לעיל. וכ"ה בריטב"א ד' א' (בשם רבו) מן התוספתא. ועיין מ"ש להלן, שו' 23–24, ד"ה ומתוך ואילך.

521-22. אנדרגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. הראשונים הנ"ל, תוספ' כאן ד' א' ד"ה נשים, אלא שהסדר שם הפוך: טומטום אינו מוציא לא את מינו וכו', אנדרגינוס מוציא את מינו וכו', וכ"ה בחי' הרשב"א, עמ' 35. אבל בשאר כל הראשונים הנ"ל הסדר הוא כלפנינו, וכ"ה בתוספות הרא"ש כאן ד' א' ד"ה נשים. וכ"ה במקבילות הנ"ל. ופירושו שאינו מוציא את שאינו מינו משום שהוא מין בפני עצמו, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 82, ולעיל ר"ה פ"ב, שו' 19–20.

622-23. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. משום שכל אחד הוא ספק זכר ספק נקיבה, ושמא הוא נקיבה ומינו זכר. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה נשים ועבדים. ובד ובכי"ל מוסיף כאן: מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. וכ"ה בה"ג ד"ו הנ"ל, וכן מעתיקים משמו בתוספ' ערכין, פיסקי הרא"ש כאן ורבינו ירוחם הנ"ל. אבל גם בכי"ע חסרה בבא זו, ולא היתה לפני הרוקח סי' רל"ו הנ"ל, עיטור, או"ז ותוספ' הרא"ש הנ"ל, והיא חסרה בפיסקא מן הבה"ג בחי' המיוחסים להר"ן ד' א' הנ"ל, ואינה גם במקבילה שבר"ה בכי"ע. וקרוב הדבר שיש לפנינו השמטה ע"י הדומות שכבר היתה לפני כמה מן הראשונים. ובה"ג ד"ב הנ"ל: מי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו לעצמו אינו מוציא. ודינו איפוא כברייתא שבבבלי ר"ה כ"ט א', לעניין תקיעת שופר. והאחרונים נסתפקו בדבר, עיין בב"ח סי' תרפ"ט שנטה להיתר. ועיין בצפנת פענח פ"ב מה' שופר ה"ב, ומה שהביא ברדב"ז לשונות הר"מ סי' מ"ד ובתשובתו ד"ו ח"ב סי' תת"ח בשם אחד מן הגדולים שחילק בין תקיעת שופר, שהעיקר היא השמיעה, אבל במגילה יצא בקריאה אעפ"י שלא השמיע לאזנו, והוא מעשה ככל מעשה אחר (עיין בצפנת פענח הנ"ל), ועיי"ש ברדב"ז שדחה את הפירוש בשתי ידים, והוסיף: ואני אומר כי השומע טעה ותלה בוקי סריקי באותו הגדול, לפי שדבר זה אין בו ממש וכו'. ואח"כ הביא גם מפי' ר' יצחק אבוהב לטאו"ח שם, שסובר שאף את עצמו אינו מוציא. ופשיטא שמדברי בה"ג אין להביא ראייה כלל, שהרי הוא סובר שנשים, ומכל שכן עבדים, אין חייבים בקריאה כלל, אלא בשמיעה גרידא, ודינן איפוא כשמיעת שופר, ואין מקום לחילוק החכם שברדב"ז הנ"ל, ופשיטא שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא את עצמו. ועיין בשו"ע או"ח סי' תרפ"ט ס"ק ג', בהגהות הרמ"א ובמגן אברהם ובמחצית השקל שם. ועיין במאירי י"ט ב' (כ' ע"ב) הנ"ל.

723-24. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. בה"ג הנ"ל: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע וכו', והכל חייבין במשמע, אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים. וכ"ה בד"ב הנ"ל (אלא ששם בסיפא: והכל היו במשמע וכו'). וכן מעתיקים בשמו רוב הראשונים הנ"ל, ועיין גם להלן. וברוקח סי' רל"ו הנ"ל: נשים ועבדים וקטנים אינם מוציאים, אלא חייבים לשמוע. וכנראה שהוא ניסוח רבינו בעצמו ע"פ התוספתא וה"ג. ובראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, סוף עמ' 292: נשים נמי אינן כשירות לקרות ולהוציא אנשים, וכן פסק בהלכות גדולות, והכי תניא בתוספתא דמגילה נשים ועבדים פטורין מלקרות המגילה, ומהשתא הוו להו שאינן מחוייבין בדבר, ואין מוציאין אחרים ידי חובתן, והא דאמר ר' יהושע בן לוי (ד' א' ובמקבילה) נשים חייבות במקרא מגילה, פירושו לשמוע מקרא מגילה, ובהלכות גדלות גרס במשמע מגילה. ועיין בירושלמי פ"ב ה"ד, ע"ג ע"ב, ובאהצו"י, שם, עמ' 57–59. ועיין מרדכי פ"א סי' תשע"ט. ופירשו הראשונים הנ"ל דהא דאמרינן בערכין ג' רע"א: לאתויי נשים הכוונה לשיטת בה"ג שאף הנשים מוציאות נשים אחרות ידי חובתן, אבל אין מוציאין את הזכרים. ועיין או"ז ח"ב סי' שס"ח, ע"ז ע"ד, מאירי שם (ה' ע"ב), פי' הרא"ש ותוספ' הרא"ש הנ"ל, תוספ' הרא"ש ערכין ג' א' (בהשמטות משטמ"ק), וחי' הרשב"א הנ"ל. ובבאור הגר"א או"ח סי' תרפ"ט העיר לזוהר חדש רות, ס"ח רע"ב: ואמר ר' אבא נשים חייבות במקרא מגילה, אבל הן אינן קוראות לאחרים, אבל חייבות לשמוע מפי המברך. 13 ועיין במגן אברהם שם, ולא ידעתי כיצד הסיק מכאן שאפילו לעצמן אינן קוראות, ועיין לעיל בסמוך בזהר חדש שם, לעניין ברכת המזון. ועיין תוספות סוכה ל"ח סע"א, ומ"ש בפתח הדביר לעיטור הנ"ל, קי"ג ע"ד, אות ט'. וברש"י בערכין שם מפורש שנשים מוציאות אפילו את הזכרים. ומתוך דברי הבה"ג משמע שלא גרס כאן בתוספתא "ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן", וכן כנראה, לא היה כל זה בראבי"ה הנ"ל (אלא שהסיק כך מדעתו), בתוספות ערכין ג' א' הנ"ל, בחידושי הרשב"א הנ"ל, וממנו, כנראה, בריטב"א ד' א', ובחי' המיוחסים להר"ן הנ"ל. ולפי גירסא זו אזלה תמיהת המאירי הנ"ל שכתב: ששיבוש נפל בברייתא על ידי סופרים שאם פטורין, מה הוצרך לומר שאין מוציאין, אלא כך הוא העניין, חייבין ואין מוציאין, והוא שאמרו שם טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין וכו'. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 83, שו' 34. ועיין גם ר"ן פ"א סי' אלף ס"ד. אבל בשאר הראשונים הנ"ל, וכן בהגה"מ ריש פ"א מה' מגילה כלפנינו. וברשב"א ובריטב"א הנ"ל (בשם רבו) דחו דברי התוספתא, שהרי לעיל אמרו: טומטום ואנדרוגינוס חייבין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתם, וכאן אמרו פטורים, משמע שפטורים לגמרי. וכן דחאה באו"ז סי' שס"ח הנ"ל, מפני שלא שאלו ממנה בערכין לשיטת ר"י בן לוי, ואין כלל סברא לומר שנשים לא יוציאו נשים אחרות, עיי"ש. ואף במאירי הנ"ל הסיק שמשבשתא היא, אבל לא כולה, וחלקים ממנה פסקוה להלכה בטאו"ח ריש סי' תרפ"ט הנ"ל, ובסמ"ג ה' מגילה, רמ"ט ע"ד הנ"ל ועוד. ואף בשיטת בה"ג היו דעוון דעוון, עיין בהלכות פסוקות, הוצ' ר"ס ששון, עמ' ל"ח, שכתב: נשים חיבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. וכ"ה בה' ראו, עמ' 11, וכן מוכח בהלכות קצובות, הוצ' ר"מ מרגליות, סוף עמ' 87, ובראשונים שציין ר"ז דימיטרובסקי בחי' הרשב"א, עמ' 34, הערה 431 (שהביא את שיטת בה"ג).