תוספתא כפשוטה על מגילה ב:ח

124-25. אמ' ר' יהודה קטן הייתי וקריתיה לפני ר' טרפון בלוד וקבלני. וכע"ז בכי"ל, וכ"ה בראבי"ה סי' תקס"ט, עמ' 292, ובמאירי הנ"ל י"ט ב' (כ' סע"א). אבל בד: וקלסני . ואין לגירסא זו קיום נגד כתה"י והראשונים הנ"ל. 14 כבר העירותי במאמרי בסה"י לכבוד שוקן (עלי עין), עמ' 75, ועמ' 79, הע' 5, שהדיבור "קילוס" אינו נמצא בשום מקום במשנה (בנוסחאות המדוייקות), ואף בתוספתא לא נזכר אלא במקום אחד (בסוף מו"ק). ובכי"ע, וכן באו"ז סי' שע"ז, ע"ט ע"א, נשמטה בבא זו בטעות. ובעיטור הנ"ל (קי"ג ע"ד): אריב"ל קטן הייתי וקראתיה לפני ר"ט בלוד. ובפיסקא שבחידושים המיוחסים להר"ן י"ט ב' הנ"ל: אמר ר' יהושע קטן הייתי וקראתיה לפני ר' טרפון בלוד. והדברים משובשים. והברייתא שלנו בירושלמי פ"ב ה"ד, ע"ג ע"ב, ובבלי כ' א', ומסיים בשניהם שאמרו לו לר' יהודה שאין מביאין ראייה מן הקטן, כלומר שאין עדותו עדות, ושמא לא דייק יפה, 15 בירושלמי נדה פ"א ה"ה, מ"ט ע"ב: אמרו לו (כלומר, לר' אליעזד) קטן היית, ואין עדות לקטן. ובתוספתא שם פ"א סה"ט: אמרו לו הוראת שעה היתה. ובבבלי שם ט' ב': אמרו לו אין שעת הדחק ראיה. ומכאן שעדותו היתה עדות אמת, אלא שלא דייק. ואעפ"י שווסתות דרבנן (עיין בבלי שם ט"ז א', ובתוספ' שם ד"ה ור"ן) מ"מ לא סמכו עליו אפילו בדרבנן. ושמא השיבו לו (לפי הירושלמי) לפי מדותיו, שהרי הוא סובר שווסתות מדאורייתא, עיי"ש בבבלי ט"ז א'. ועיין בספרים שציינתי להלן הע' 16. אבל עיין בבלי סנהדרין נ"ב ב', אלא שבירושלמי שם (פ"ז ה"ב, כ"ד ע"ב) הביאו את התוספתא שם (פ"ט הי"א) ולא שאלו כלום. ונראה שסברו שהיא היא, ור' אלעזר בר' צדוק היה קטן ולא דייק, משום שלא היה בית דין של אותה שעה בקי (כמשנתנו שם), או שהיה ב"ד של צדוקים, כרב יוסף בבבלי שם הנ"ל. ואינו מעיד על עצמו, ועיין ראבי"ה הנ"ל. 16 ועיין בברכי יוסף חו"מ סי' ל"ה אות ב' ומ"ש בעין זוכר מערכת הקו"ף סי' ח"י, ובס' טל תורה לבבלי כאן כ' א'. ועיין ביתרון האור להגר"י פרלמן במשניות הוצ' ראם סוף סדר מועד למכילתין פ"ד מ"א שהאריך בזה בטוב טעם, עיי"ש. ועיין מ"ש להלן בפנים, שו' 26–27, ד"ה ונראה, ולעיל הע' 15. ובמשנתנו פ"ב מ"ד: ר' יהודה מכשיר בקטן. והעמידוה בתוספות י"ט ב' ד"ה ור"י בקטן שהגיע לחינוך. ועיין בתוספ' הרא"ש ערכין ג' א' (בהשמטות לשטמ"ק בסוף המסכת), ברשב"א כאן, עמ' 87, ובהערות שם. ועיין בבאור רא"מ על הסמ"ג, רע"ב סע"ד ואילך, רע"ג ע"ג ואילך, ועיין בברכי יוסף או"ח ריש סי' תרפ"ט. ועיין בטורי אבן י"ט ב' ד"ה ר"י.

225-26. אמר ר' קטן הייתי וקריתיה לפני ר' יהודה באושה והיו שם זקנים ולא אמר אחד מהן דבר וכו'. או"ז ומאירי הנ"ל. ובעיטור, וכן בפיסקא שבחי' המיוחסים להר"ן, בשיבושים. ובירושלמי הנ"ל לא נזכרו זקנים, אבל בבבלי בכל כתה"י (דק"ס, עמ' 109, הערה צ'): למעלה מר' יהודה וזקנים באושא.

326. אין מביאין ראיה מן המתיר. וכ"ה בבבלי הנ"ל, וכע"ז גם בירושלמי הנ"ל. ופירשו בבבלי שם: חדא ועוד קאמרו ליה, חדא דקטן היית, ועוד אפילו גדול היית אין מביאין ראיה מן המתיר. ובירושלמי לא הקשו אמאי לא השיבו לו קטן היית, כשם שהשיבו לר' יהודה. ואפשר שהטעם הוא משום שרבי העיד שהיו זקנים בשעת מעשה, ועדיין יכולים לקיים את דבריו. ולפיכך השיבו שאין מביאין ראייה מן המתיר, אפילו אם נהג למעשה כדעתו.

426-27. מיכן ואילך הונהגו קטנים שיהו קורין אותה לרבים. וכ"ה בד (אלא ששם: קטן). ובמאירי הנ"ל: מכאן ואילך הונהגו קטנים שיהיו קורין ברבים. ובכי"ע: מיכן ואילך הנהיגו שיהו קטנים קורין אותה לרבים. וכ"ה בכי"ל (אלא שנשמטה שם בטעות "הנהיגו") ובאו"ז סי' שע"ז הנ"ל, ובהגהות אשרי ספ"ב. וכעין זה גם בעיטור ובחי' המיוחסים להר"ן הנ"ל. ובבבלי חסרה בבא זו. אבל בירושלמי: מיכן והילך נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת. ובראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, עמ' 293, מעתיק בשם הירושלמי: מיכן ואילך נהגו לקרותה ברבים בבית הכנסת. ופירושו, כנראה, שאחרי עדותו של רבי, אעפ"י שדחאוה משום שאין מביאין ראייה מן המתיר, מ"מ הנהיגו מכאן ואילך. ובעיטור הנ"ל הביא מכאן ראייה שהלכה כר' יהודה, וכן במאירי הנ"ל בשם יש מי שאומר, אלא שהמאירי הסיק שאין ראוי לסמוך עליה, עיי"ש. ובק"ע פירש בל"א את הירושלמי הנ"ל: נהגו הרבים וכו', נהגו הרובים, הנערים וכו', ונגררו אחריו חכמי זמננו. הפירוש הזה הוא בלתי אפשרי, ובספרות של א"י רובה הוא בחור צעיר, אבל לא קטן. ובבבל גרידא קראו לינוקא רביא, כעדות הבבלי בסוכה ה' ב' וחגיגה י"ג ב'. ונראה שהגירסא הנכונה בירושלמי היא כמו שמעתיק בראבי"ה הנ"ל, והיא מקויימת ע"י כל נוסחאות התוספתא. והיא נתפרשה יפה ע"י הגר"י פרלמן ביתרון האור (במשניות הוצ' ראם סוף סדר מועד) פ"ד מ"א. ודעתו שלא סמכו כאן על ר' יהודה משום שהיה קטן, ולא דקדק יפה, ואף אחד מן הזקנים (עיין הגירסא בבבלי, אבל עיין דק"ס שם) קרא יחד אתו. ובמגילה תרי קלי משתמעי, ושניהם משתמעין (עיין ביתרון האור שם), והגדול הוא שמוציא. ולפיכך הנהיגו שהקטן יהא קורא ברבים (לרבים=ברבים, עיין מבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 1110 ואילך), משום שגם גדולים קוראים אתו. ומכאן הוא מקור הר"מ בפ"ב מה' מגילה סה"ז: וקורא אותה גדול עם קטן, ואפילו בצבור. ובאמת אין הלכה כר' יהודה, אלא שברבים שהרבה קוראים, אין לחשוש שמא ישמע מן הקטן גרידא, והנהיגו שאף הוא יקרא ברבים (וברבים גרידא). וכע"ז פירש בקיצור באור שמח פ"א מה' מגילה ה"ב. ועיין בצפנת פענח פ"ב מה' מגילה ה"ג שפירש אחרת, וקשה להעמיס את פירושו בתוספתא ובירושלמי.