תוספתא כפשוטה על מגילה ג:י
תוספתא כפשוטה על מגילה · Tosefta Kifshutah on Megillah 3:10
Open in the reader →127-28. ממקום שפוסקין שבת בשחרית, שם מתחילין במנחה, במנחה משם מתחילין בשיני וכו'. כל הברייתא בבבלי ל"א ב', וסיימו שם: דברי ר' מאיר.
229-30. ר' יהודה אומר מקו' שפוסקין בשבת בשחרית משם מתחילין לשבת הבאה. כ"ה בד ובכי"ע. ובבבלי הנ"ל: בשבת שחרית, שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה. ובמס' סופרים פ"י ה"ב, הוצ' היגר, עמ' 210, הביאו את דברי ר' יהודה גרידא, כגירסא שבבבלי. וכן אמרו בבבלי שם: אמר ר' זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה וכו', ולשבת הבאה. ולימא הלכה כר' יהודה ? משום דאפכי להו. ובמשנתנו ספ"ג: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן. ואין עולין להן מן החשבון. ולפי פשוטה פירושה שמה שקורין בזמנים הללו אינה עולה להם מן החשבון, וחוזר וקורא אותן בשבת הבאה, כר' יהודה כאן. ותמהו הראשונים (עיין רשב"א, ריטב"א ור"ן בסוגיין) א"כ למה לא אמרו הלכה כמתניתין. ותירצו שמתוך המשנה אינו מבואר שקורין בשבת במנחה ובשיני ובחמישי אותה הפרשה, אלא רק שכל מה שקראו בין שבת שחרית לשבת שחרית אינו עולה מן החשבון. ואפשר שקורין בשני במקום שהפסיקו בשבת במנחה, ובחמשי במקום שהפסיקו בשני, אלא שבשבת הבאה חוזרין על כל מה שקראו בנתים, והיא דעה שלישית. וכן אפשר לפרש את דעת ר"י לפי הגירסא כאן. והר"מ בפיה"מ כנראה נזהר מקושיא זו ופירש שאין עולין להן מן החשבון פירושו שאין הקרואים שבין שבת לשבת עולין בחשבון הקרואים של שבת הבאה, שלא נאמר שיחשבו השלשה שקראו בין שבת לשבת במניין הקרואים, ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה, וישלימו לחשבון שבעה, אלא חוזרין לראש הפרשה, כמו שהוא גלוי ומפורסם. ופירש שאף לתנא של משנתנו חוזרים בשני ובחמישי על מה שקראו בשבת במנחה, אלא שהוסיף שהייתי יכול לטעות שחם עולין מן החשבון למניין הקרואים בשבת הבאה, ולא יקראו בשבת אלא ד'. ורבינו גרס במשנה "ואין עולין", ופירש שהכוונה לקרואים. ברם בירושלמי פ"ג ה"ח, ע"ד רע"ג: ואינו עולה להם מן החשבון. אית תניי תני עולה להם מן החשבון וכו', הלכה כמי שהוא אומר אינו עולה להם מן החשבון, כמתניתן . ולפי פירוש הר"מ בפיה"מ צריך לפרש בירושלמי שמ"ד עולה להם מן החשבון, כוונתו שקוראין בשבת הבאה רק ד' קרואים, והוא קשה מאד, שאם כן לא יתכן שבעה קרואים בשבת אלא בשבת שנאנסו ולא קראו במנחה בשבת שלפניה, וגזרו תענית ציבור ביום שני וחמישי שלפניה. וברור איפוא שכוונת הירושלמי למחלוקת ר"מ ור"י שבתוספתא ובבבלי, ופסקו כר"י, וכמשנתנו.