תוספתא כפשוטה על מגילה ג:ט

125-26. בראש חדש של חנכה קורין ובראשי חדשיכם. במשנתנו פ"ג מ"ו: בחנכה בנשיאים וכו', בראשי חדשים ובראשי חדשיכם (פנחס כ"ח, י"א). ולפי פשוטה משמע שהתוספתא מוסיפה שבר"ח של חנוכה קורין בר"ח גרידא, ואין משגיחין בחנוכה כל עיקר , כשיטת הילמדנו שהובאה בתוספות כ"ג א' ד"ה חד. 29 ולפי פשוטו חולק המדרש על הבבלי כ"ט ב' (והגהת הב"ח שם, אות ב', היא לשיטתו כ"ג א', אות ג'. ועיין דק"ס, עמ' 152, אות פ'), והראשונים הם שהשווהו לבבלי. ועיין רוקח סוף סי' רכ"ו, ומ"ש בהעמק שאלה וישלח סי' כ"ו, אות ל"ג. ועיין בבלי כ"ט סע"ב וברש"י שם ובתוספות שם ד"ה והלכתא. אבל בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א, ז' ע"ג, תענית פ"ד ה"א, ס"ז ע"ג, מגילה פ"ג ה"ו, ע"ד ע"ב) תפסו כדבר פשוט שקורין בשניהם, אלא שנחלקו אם קורין שלשה בחנוכה וא' בר"ח, או להפך, ועיין גם בבבלי כאן כ"ט ב'. ושמא דברו בירושלמי במקומות שבא"י שנהגו כמנהג הבבליים, עיין מ"ש לעיל, שו' 12, ד"ה ולכאורה.

226-27. בתשעה באב אחרים אומ' ואם לא תשמעו לי. וכ"ה בכי"ל. ובד חסרה בבא זו. ובכי"ע: בתשעה באב קורין כי תוליד בנים (דברים ד', כ"ה). אחרים אומ' אם לא תשמעו (ויקרא כ"ו, י"ד). ובמשנתנו ספ"ג: בתעניות ברכות וקללות. ועיין בירושלמי ברכות פ"ד ה"א, ז' ע"ג, תענית פ"ב הט"ו, ס"ו סע"א, שם פ"ד ה"א, ס"ז ע"ג. ובראבי"ה ח"ב סי' תקצ"ה, עמ' 331, מעתיק בשם הירושלמי תענית (פ"ב הנ"ל): ברכות וקללות שבמשנה תורה. וכ"ה באו"ז ח"ב סוף ה' ת"ב, פ"ד ע"ד. ועיין אהצו"י, סוף עמ' 73. ובמשנתנו שנו: אין מפסיקין בקללות וכו', ומשמע שהוא דבוק לשלפניו, ואמרו בבבלי ל"א ב': לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים וכו'. ומכאן שקורין בקללות שבתו"כ, כמו שפירש רש"י במשנתנו. אבל הירושלמי בה"ח חולק על הבבלי. ובמס' סופרים פי"ז ה"ה, הוצ' היגר, עמ' 303: ובתענית (כגי' רוב הנוסחאות) של תשעה באב ושבע אחרונות של עצירת גשמים ברכות וקללות, ועיין בראבי"ה סי' תקצ"ה, עמ' 300 ואילך. ולפי התוספתא (ועיין גם בבבלי שנעתיק להלן) מפורש שקורין בת"ב בקללות שבתורת כהנים. ושמא לפי המסורת כאן אין קוראין בתשעה באב אלא בקללות גרידא, ואין מתחילין בברכות, מה שאין כן בתעניות ציבור, שמתפללין על הגשמים. ועיין באוה"ג, עמ' 59, סי' רי"ט, שם עמ' 58, סי' רט"ו. ובבבלי ל"א ב': מקרא (כלומר, בת"ב) מאי קרינן (כגי' כי"מ). תניא אחרים אומרים ואם לא תשמעו לי (התוספתא שלפנינו כגי' כי"ו וכי"ל). ר' נתן בר יוסף אומר עד אנה ינאצוני העם הזה (במדבר י"ד, י"א, כלומר, פרשת מרגלים, עיין ברש"י). ויש אומרים עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י"ד, כ"ו). אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי כי תוליד בנים וכו'. והוא כתוספתא כאן לפי גירסת כי"ע. ועיין אוה"ג, עמ' 65, וראבי"ה ח"ב הנ"ל, עמ' 332.