תוספתא כפשוטה על מגילה ג:יא

130-33. ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, ואם רצו להוסיף אל יוסיפו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומ' ביום טוב חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת ששה ואם רצו להוסיף מוסיפין. בד גורס בדברי ר' עקיבא כדברי ר' ישמעאל במניין הקרואים, ולא נחלקו אלא בהוספה, והוא שיבוש ברור, שלפי גירסת ד אין צורך לחזור על מניין הקרואים, והיה צ"ל: ר' עקיבא אומר, אם רצו להוסיף מוסיפין. וכן ברור מן הירושלמי והבבלי (עיין להלן) שנחלקו במניין הקרואים. ובכי"ל: ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה בשבת שבעה, ואם רצו להוסיף מוסיפין. ולא נזכרה שם מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא כלל, וכנראה שיש שם השמטה ע"י הדומות. ובכי"ע: ביום טוב חמשה, ביום הכיפ' ששה ובשבת שבעה אם רצה להוסיף אל יוסיף דברי ר' עקיבא. ר' ישמע' אומ' ביום טוב חמשה ביום הכיפור' ששה ובשבת שבעה אם רצה להוסיף מוסיפין. ולפי זה גירסת כי"ע כגירסת ד, אלא שהמחלוקת הפוכה, ואף היא לא תתכן מטעם שכתבנו בגירסת ד. ולפי גירסת כי"ע ר' ישמעאל הוא ר' ישמעאל דתנא דבי שמואל שבבבלי כ"ג א', עיי"ש בדק"ס, עמ' 121. והגירסא שלפנינו נכונה. ובמשנתנו פ"ד מ"ב: ביום טוב חמשה, ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. ובבבלי כ"ג א' הביאו את התוספתא שלנו כעין גירסת כי"ו, ואמרו: מתני' מני לא ר' ישמעאל ולא ר' עקיבא דתניא וכו', אי ר' ישמעאל קשיא תוספת, אי ר"ע קשיא ששה ושבעה. ותירצו שמשנתנו כתנא דבי שמואל ששנה בדברי ר' ישמעאל כגירסת כי"ע הנ"ל, עיי"ש מ"ש לעיל. ובירושלמי פ"ד רה"ג, ע"ה ע"א: וביום הכפורים ששה. אית תניי תני שבעה, מ"ד ששה מפני התפילה (כלומר, שמאריכין בתפילה, דנפיש סידורא דיומא, ולפיכך מקצרין בקרואים ביוה"כ), מאן דאמר שבעה, כהדא דתני בשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת, ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכיפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת. ומכאן נראה שאף הירושלמי ידע שמי שאומר שקורא ביוה"כ שבעה סובר שקוראין בשבת ששה. והוא משום שבשבת ממהרין לצאת. ועיין גם בבבלי כ"ג א' הנ"ל, ובתוספות שהביא הרשב"א, עמ' 115, ועיין בהערה 253 שם. אבל בראבי"ה ח"ב סי' תקפ"א, עמ' 307, מביא, בשם ספרים ישנים (כלומר, של הבבלי) ומסכת סופרים (פי"ח ה"ו, עמ' 317) שאף בשבת מאחרים לצאת. ומפרש במס' סופרים שם: כדי שישמעו פירוש של הסדר. ולפי טעם זה בוודאי שהיו מקצרים בקרואים ולא קראו אלא ששה, משום פירושו של המתורגמן בסדר הקריאה, עיין ירושלמי פ"ד סה"ג, ע"ה ע"א, ובבלי כ"ג ב'. ולא נתבאר במשנתנו הנ"ל ולא כאן ולא בברייתא שבבבלי למה דבוק "ואם רצו להוסיף מוסיפין", אם לשבת גרידא הסמוך לו, או לכולם, כלומר, שגם ביום טוב וביוה"כ אם רצו להוסיף מוסיפין. ומפשוטה של משנתנו בוודאי משמע שבכולם מוסיפין, ולא אסרו שם להוסיף אלא בראש חודש ובחולו של מועד. וכן פסק רב סעדיה גאון בסדורו, עמ' שס"א, שבין ביו"ט ובין ביוה"כ מותר להוסיף כמה שרוצים. 30 וכן הביא בשם רב סעדיה באבודרהם סדר תפלות של חול ד"ה בשני ובחמשי, ד"ו שכ"ו, מ"ו סע"ד ואילך. ועיין אוה"ג, עמ' 27. וכ"ה בהלכות פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' קפ"ז, ובה"ג ד"ב, 31 ועיי"ש הע' מ"ו, ובבית נכות ההלכות של הורוביץ ח"א, עמ' 42, ובאוה"ג, עמ' 79. עמ' 622, ובס' העתים, 32 ולעיל שם הביא: "ושמע לן דאין מוסיפין בשבת יותר מששה דאינון י"ג, וביום טוב נמי מוסיפין ד', כדי שלא יהא התוספת יותר מן העיקר. והא מילתא לא ידעינן לה עיקר וכו' ". ואצל הגאונים הנ"ל מפורש שיכול להוסיף כמה שרוצה. עמ' 261, וכן פסקו הר"מ בפי"ב מה' תפילה הט"ז, בטאו"ח סי' רפ"ב ורוב רובן של הראשונים בספרי הדפוס שלפנינו [תיקונים והוספות: וכן פסק בשו״ת הראב״י סי׳ נ״ב.]. והראשונים שפירשו שאין מוסיפין ביו"ט וביוה"כ הם בעל העיטור בסוף ה' יוה"כ, הוצ' רמא"י ק"כ ע"ד, ורבינו יהונתן מלוניל, 33 והביאו בארחות חיים ח"א ה' קריאת ס"ת סוף סי' ג', כ"ג ע"ב, עיי"ש בהערה לרבינו יהונתן. סוף עמ' 77 ואילך. וכנראה שלו כיוון הר"ן כאן (פ"ד סי' אלף קכ"ב) בשם "אחרים מפרשים", ולא הכריע. וכן בהשגות הרמ"ך על הר"מ ה' תפילה הנ"ל: להוסיף אפילו בי"ט, ולא כן פירשו רבותי. וכן בשו"ת הרשב"ץ ח"ב סוף סי' ע' כתב על הפירוש הנ"ל (כלומר, שאין להוסיף) שהוא הפירוש הנכון, אלא שרבינו מחמיר בהוספות אפילו בשבת, 34 והביאו בתמת ישרים, הגהות הרי"ף ומפרשיו, י"ט ע"ד, והוסיף: וטעם נכון הוא. עיי"ש. ובמאירי בסוגיין (כ"ד ע"ב מן הספר) ובקרית ספר שלו, מאמר ה' ח"א, ט"ז ע"א, הביא את הפירוש הנ"ל בשם "יש מפרשים", וכתב עליו: ואין הדברים נראין. וכן דחאו בשו"ת הריב"ש סי' פ"ד. ובעיטור הנ"ל הוסיף: ואית מאן דאמר ביוה"כ וביו"ט דלית בהו ביטול מלאכה מוסיפין. ויפה העיר בפתח הדביר שם שמדבריו להלן, קל"ה ע"ג, מוכח שהסכים לכך. ועיין בתוספות ר"ע איגר (ובאור גדול שם) למשנתנו, ובמה שהאריך בברכי יוסף או"ח סי' רפ"ב אות ב'. ובפירושו למס' סופרים פ"י ה"ו מעיד החיד"א: 35 והעיד עליו בארחות חיים לר"ן כהנא או"ח סי' רפ"ב, אות ג', עיי"ש שציין לעוד כמה מן האחרונים. ובארץ ישראל ובכמה קהלות מטורקי"אה ואי"ברופא נהגו ביו"ט ג"כ להוסיף כסברת רוב הפוסקים. ועיין בכנה"ג או"ח סי' רפ"ב בהגהות ב"י, בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ק"ע-קע"א ובאחרונים לשו"ע הנ"ל ס"ק ב'. ברם לפני כולם לא היה הפסק שבהלכות פסוקות וגדולות ושל רב סעדיה גאון (חוץ מאבודרהם שהביא כן בשמו) ושל בעל ס' העתים הנ"ל. 36 שוב העירני ידידי רח"ז דימיטרובסקי על דברי רש"ח קוק בספרו עיונים ומחקרים (ירושלים תשי"ט), עמ' 368 ואילך, שקדמני בכמה דברים, עיי"ש שהאריך.

233-34. והכל עולין למנין שבעה, אפי' אשה אפי' קטן. אין מביאין את האשה לקרות לרבים. וכ"ה הסדר (אפי' אשה, אפי' קטן) גם בד ובכי"ל, ועיין מ"ש על זה בח"ד. אבל בכי"ע: אפילו קטן ואפילו אשה וכו'. ובאו"ז ח"ב סוף סי' שפ"ג, ע"ט ע"ב, מעתיק בשם התוספתא כגי' כי"ע. ובבבלי כ"ג א': ת"ר הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן, ואפילו אשה, 37 כגי' כי"ע בתוספתא. וכ"ה בס' העתים, עמ' 271. אבל בכי"י הבבלי: אפילו אשה אפילו קטן. וכ"ה בר"ח ובס' העתים הנ"ל, עמ' 269. והוא כסדר רוב הנוסחאות שבתוספתא. אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור . ועיין בח"ד ובתכ"מ שפירשו את לשון התוספתא אין מביאין את האשה וכו', שהכוונה לכתחילה, אבל בדיעבד אם עלתה לא תרד. והוא דחוק מאד. ומדברי רבותינו הראשונים 38 בעל או"ז הנ"ל שהביא את הבבא שלנו יחד עם הבבא שלהלן, אעפ"י שהבבא שלנו נשנית גם בבבלי, ואין דרכם של הראשונים להביא מן התוספתא את הברייתות המפורשות בבבלי אלא אם כן יש שם חידוש. וכן בתוספ' רי"ד מהדו"ק כ"ג א' (מ"ה ע"ב) כתב על הברייתא שבבבלי (שהיא הבבא שלנו): סיומא דברייתא בפ"ג (כחילוק הפרקים שלפנינו) דתוספת מגילה איתא הכי תני בני הכנסת שאין להן מי שקורא אלא אחד וכו'. ופירש, איפוא, שהסיפא להלן הוא סיום של הרישא כאן. למדתי שבבא זו דבוקה לבבא שלאחריה, והכוונה שאין אשה עולה אלא למניין, שכבר קרא איש בתורה, וכדברי המאירי כ"ב ב' (כ"ו ע"ב): "יש מי שאומר שמכל מקום צריך בכל קריאה קורא אחד גדול, והואיל וכבר קרא אחד, כבר נשלמה תקנת משה רבינו ע"ה, ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא וכו'". אבל בית הכנסת שאין בו איש שיודע לקרוא, אין מביאין את האשה לקרות לרבים, לפי שאינה יכולה להוציא את הרבים ידי חובתם, והיא אינה בתקנת משה. 39 עיין בברכי יוסף או"ח סי' רפ"ב, אות ז'. וממשיכה התוספתא מיד בסמוך: בית הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד וכו', כלומר, אם אין להם אלא אחד שיודע לקרות יקרא ויחזור ויקרא וכו', אבל אין מביאין אשה 40 ונקטו לשון זו כדי לרמוז שאין בבית הכנסת איש יודע לקרות, ומביאין איש, אבל לא אשה. שתעשה כן, שאינה יכולה להוציא בכגון דא את הציבור אפילו בדיעבד. ולשיטת הגאונים והפוסקים 41 עיין בפיה"מ להר"מ למשנתנו פ"ג (פ"ד) מ"ו בשם אחד מהגאונים האחרונים. ועיין ברוקח סי' ל"ד (בשם תשובת ר' נתן בעל הערוך), וציין להם בכנה"ג או"ח סי' רפ"ב בהגהות הטור, ועיין בב"י שם. ובתוספ' רי"ד הו"ל שהבאנו בפנים מפורש שאין עולין אלא למניין שבעה דווקא, אבל לא למניין שלשה וכו', ומה שסתמה משנתנו פירשה הברייתא. ועיין היטב בשבה"ל השלם ה' תפילה סי' ל"ח, י"ח ע"א. אבל רבינו שמחה (לפי שו"ת מהר"מ ב"ב שצויין להלן בפנים ), וכן באו"ז ח"א ריש סי' תשנ"ב, פסקו שהם עולין אף למניין שלשה. וכן נראה מלשון הר"מ בפי"ב מה' תפילה הי"ז, וכן מפורש בתשובתו, הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל סי' ל"ד, עמ' 31, שהקטן עולה אף למניין שלשה. ולשיטה זו מתפרשת התוספתא כלשון ראשון שכתבנו בפנים. שאין עולים אלא למניין שבעה דווקא, אבל לא למניין שלשה, התוספתא מתפרשת בפשיטות יותר, שאין מביאין את האשה לקרות לרבים, 42 והרישא של התוספתא (כלומר, והכל עולין וכו') מדברת בשעה שכבר קראו שלשה, ואין אחרים שיודעים לקרוא, האשה והקטן משלימין מן הדין למניין שבעה. והוסיפו בבבלי שאפילו בכגון דא לא תקרא האשה, מפני כבוד הציבור, כמפורש בבבלי הנ"ל (בפנים). ואפילו אם יש אחד שיודע לקרות, מוטב שיקרא ויחזור ויקרא, ואל תצטרף אשה עמו, שאין אשה עולה אלא למניין שבעה, שכבר קראו שלשה אנשים, והשלימו את תקנת עזרא. ועיין בהגהות מהריעב"ץ כ"ג א'. ובבבלי פירושו שאשה לא תקרא לכתחילה אפילו אם קראו שלשה אנשים, מפני כבוד הציבור, ומן "אבל אמרו חכמים וכו'" הוא פירוש הבבלי לרישא. [תיקונים והוספות: עיין בס׳ מצל מאש ח״א סי׳ י״א.] ובשו"ת מהר"מ בר ברוך 43 ד' פראג סי' ק"ח, ד' קרימונה סי' ח', הוצ' רי"ז כהנא סי' מ"ז, עמ' ס"ו. וכ"ה בפסקיו שם (הוצ' הנ"ל) סי' ק', בס' הפרנס סי' ר"ו, מרדכי גיטין פ"ה סי' ת"ד, הגהות מיימוניות פי"ב מה' תפילה, אות ד', אבודרהם סדר תפילות של חול, ד"ו שכ"ו, מ"ח ע"ג, רבינו ירוחם, אדם, נתיב א' ח"ג. פסק שעיר שכולה כהנים יקרא הכהן ב' פעמים, ושוב יקראו נשים. ולשיטתו דווקא בעיר שכולה כהנים יש לנהג כן, משום חשש פגם הכהן (שאם יקרא כהן שלישי, יאמרו עליו שהוא בן גרושה, והוא חלל), ודוחין מפני כך את כבוד הציבור, אבל אם יש אחד שיודע לקרוא יקרא ויחזור ויקרא, ואין משלימין את השאר בנשים, 44 אעפ"י שלשיטתו שם הנשים עולות מן הדין אפילו למניין שלשה, מ"מ לא תקרא מפני כבוד הציבור, ומוטב שיקרא איש ויחזור ויקרא. מפני כבוד הציבור. ועיין מ"ש להלן שו' 34–35, ד"ה ובריטב"א, שאף בעיר שכולה כהנים נוהגים כבמקום שאין יודע לקרות אלא אחד, עיי"ש. ובמאירי כ"ג א' הנ"ל כתב: ואשה יכולה לקרות באמצע (כלומר, מן הדין), אבל עכשיו שכלן מברכין, אין אשה קוראה כלל, ועיין בתוספות ר"ה ל"ג א' סד"ה הא. 45 עיין ראבי"ה ח"ב סי' תקצ"ז, עמ' 388, ובראשונים שצוינו בהע' 1 שם. ובר"ן בסוגיין כתב להפך: ומיהו השתא דתקון רבנן שיברכו כולם, אשה וקטן קורין (כלומר, מן הדין) אפי' ראשון ואחרון. ולעניין קטן, עיין אוה"ג, עמ' 42, בטורי אבן כאן כ"ג א' ד"ה כל, ובהוספות הגאון מהרש"ם בארחות חיים לר"ן כהנא או"ח סי' רפ"ב אות ה'.