תוספתא כפשוטה על מגילה ג:יב

134-35. בית הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב וכו'. מס' סופרים פי"ב ה"ב, סדר רב עמרם גאון, כ"ט ע"א (השלם ח"ב, ל"ד ע"א), תשה"ג הקצרות סי' צ"ט, גיאוניקא של הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 102 (אוה"ג, עמ' 28 ואילך). והגאונים לא הזכירו "עומד ויושב וכו'", אלא שהאחד משנה ומשלש, ובזמנם היו מברכים כל הקוראים (ולא הראשון והאחרון בלבד), ולפיכך הברכה מפסיקה, ואין צורך לעמוד ולישב, כמו שכתבו כמה מן הראשונים שנביא להלן. והברייתא שלנו בשם התוספתא אצל רב נסים גאון (לפי שבה"ל השלם סי' ל"ז, י"ח ע"א), ברי"ף פ"ד סי' אלף קל"ה, ס' העתים, עמ' 265, עמ' 272, ר' יהונתן על הרי"ף, עמ' 83, תוספות גיטין נ"ט ב' ד"ה כי, ראבי"ה ח"ב סי' תקע"ז, עמ' 305, ס' השלמה כאן, עמ' 261, תוספ' רי"ד מהדו"ק כ"ג ע"א (מ"ה ע"ב), או"ז ח"א סי' תשנ"ב, ק"ח ע"ב, ח"ב סי' מ"ב, י' סע"ב, סי' שפ"ג, ע"ט ע"ב, שו"ת מהר"מ ב"ב סי' ק"ח (ד' קרימונה סי' ח', הוצ' רי"ז כהנא סי' מ"ז, עמ' ס"ו, מרדכי גיטין פ"ה סי' ת"ד), ס' המכתם, עמ' 20, שו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ג, מיוחסות סי' קפ"ו, מאירי כאן כ"ב ב' ד"ה ת"ר (כ"ו ע"ב), קרית ספר שלו, מאמר ד' ח"א, י"ג ע"ג (הוצ' ר"מ הרשלר, ע"ג ע"א), שם מאמר ה' ח"א, ט"ז ע"א (הוצ' הנ"ל, פ"ה ע"ב), מרדכי כאן פ"ג סי' תתי"א, רא"ש פ"ג סי' י', תוספות הרא"ש כ"א ב' ד"ה אין פוחתין (ועיין ברכי יוסף או"ח סי' קמ"ג אות ה'), שבה"ל השלם סי' ל"ו, עמ' 34, רבינו ירוחם, אדם, נתיב א' ח"ג, טור או"ח סי' קמ"ג, החידושים המיוחסים להר"ן כ"ד א' (ט' ע"ד), הר"ן על הרי"ף הנ"ל, אגודה סי' ל"א, קל"ב ע"ג, אבודרהם סדר תפלות של חול (ד"ו שכ"ו, מ"ט ע"ג), שו"ת הריב"ש סוף סי' ר"ד, תשב"ץ ח"ב סי' ע', י"ז ע"ב, שם ח"ג סי' קס"ג, ל"ז ע"ב, שו"ת הרשב"ש סי' תכ"ח (בשם הריב"ש), עיין מש"ש, והשוה מ"ש בס' העתים, עמ' 264 הנ"ל, ועיי"ש בהערה פ'. ורוב הראשונים הנ"ל מעתיקים: בני הכנסת וכו', כגי' כי"ע וכי"ל. וכתבו בתוספות גיטין נ"ט ב' הנ"ל שלא הצריכו עמידה וישיבה אלא בזמנם שהפותח והגומר היו מברכים, אבל לפי מנהגנו אין צורך בעמידה וישיבה, אלא הברכות מחלקות, ומברך וחוזר ומברך, וכן פירש הראבי"ה הנ"ל בשם זקינו (הראב"ן), וכן פירשו רבינו יהונתן הנ"ל, ובס' המכתם הנ"ל (בשם יש שאומר), במאירי הנ"ל (בשם גדולי הדורות שלפנינו), רבינו מאיר (לפי שבה"ל סי' ל"ז הנ"ל), ברא"ש, בתוספות הרא"ש, בחידושים המיוחסים להר"ן ובר"ן הנ"ל. ובאבודרהם הנ"ל מפרש כן את דברי רב נטרונאי (שלא הזכיר עמידה וישיבה) שהבאנו בתחילת דברינו. ובס' המחכים, עמ' 17: כדאשכחנא בבית הכנסת שאין בו אלא אחד שיודע לקרות שקורא וחוזר וקורא, וכנראה שרבינו קיצר. אבל בסמ"ג עשין י"ט, ק"ב סע"ד: תניא בתוספתא עיר (כגירסת מס' סופרים רפי"א הנ"ל) שאין בה כי אם אחד שיודע לקרות מברך וחוזר ומברך. ורבינו העתיק את התוספתא ע"פ הפירוש של הראשונים הנ"ל, כרגיל אצלו. 46 עיין מ"ש לעיל, עמ' 846, ובהע' 56 שם. ועיין מ"ש להלן בפנים סד"ה ובריטב"א. אבל בר"מ פי"ב מה' תפילה הי"ז: ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו יום. ומתוך דבריו מוכח שאפילו למנהגנו צריך לעשות כן, כדי לעשות היכרא, כאלו הם ז' עולים, שכך דרכם לקום ממקומם לעלות, כמו שכתב מרן בכ"מ. וכן במס' סופרים פי"א ה"ב הנ"ל: תני עיר שאין בה קורין אלא אחד, הוא קורא כל הקריאות, ובלבד שישב בין קריאה לקריאה. ובהשגות הרמ"ך על הר"מ שם: תמה למה הזכיר זאת הברייתא, דאינה עיקר כי אם קודם התקנה שאינו מברך אלא הפותח והחותם, אבל אחר התקנה שמברך הפותח והחותם יש בו היכירא בברכה, ואינו צריך לישב. ועיין מ"ש להלן ד"ה ובירושלמי. ובריטב"א כתובות כ"ה ב' ד"ה בחזקת: ולפ"ז הא דגרסינן בתוספ' עיר שכולה כהנים, [או] שאין יודעים לקרות בתורה אלא הכהן, שקורא הכהן ז' פעמים וכו'. וכ"ה גם בשטמ"ק בשמו כ"ה א' סד"ה אף. ולפנינו אין זכר בתוספתא מעיר שכולה כהנים, [או] ממקום שאין יודע לקרות אלא הכהן. ברם הדברים לקוחים משו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ג (מיוחסות סי' קפ"ו הנ"ל): שאלת בית הכנסת שאין שם אלא כהנים, כיצד הן קורין, דכהן אחר כהן לא יקרא וכו'. תשובה וכו', והכא נמי שאין שם ישראלים כהן ראשון קורא וחוזר וקורא שבע פעמים, ובתוספתא שנינו בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב וכו'. והריטב"א הכניס לתוך התוספתא את פשיטות הרשב"א. והוא רגיל אצל הקדמונים, עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 18 ואילך, ועיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה אבל בסמ"ג. ואף בטאו"ח סוף סי' קמ"ג הנ"ל הסמיך את ההלכה של עיר שכולה כהנים לתוספתא שלנו. ובב"י שם כתב: ויש לתמוה למה כתב רבינו דין זה שלא במקומו, כי מקומו הוא בסימן הנזכר (סי' קל"ה). וברור שרבינו נמשך כאן אחרי הרשב"א שתלה זו בזו, ועיין גם בתוספות גיטין נ"ט ב' ד"ה כי. ובשו"ת הרשב"א הנ"ל העיר על הירושלמי גיטין פ"ה ה"ט, מ"ז ע"ב: עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון, מפני דרכי שלום. ועיין בשו"ת מהר"י קולון שרש ט' ובב"י טאו"ח סי' קל"ה ובשו"ע שם ס"ק י"ב. ועיין בשו"ת מהר"מ שהבאנו לעיל, שו' 33–34, ד"ה ובשו"ת מהר"מ. ובירושלמי פ"ד ה"ג, ע"ה ע"א: היה יודע אחד את הפרשה קורא את כולה, שבעה יודעין שלשה פסוקים (כנראה שהכוונה שכולן יודעין אותן שלשה פסוקים) כולהון קריי. אחד יודע שלשה פסוקים קרי וחזר וקרי. ולא נזכר בירושלמי שהיחיד צריך לישב בין קריאה לקריאה. וממשיך הירושלמי: ר' זעורה בשם רב ירמיה העבד עולה למיניין שבעה. ובירושלמי כתובות פ"ב ה"י, כ"ו ע"ד: העבד עולה משבעה קרייות. והלכה זו אינה לא בבבלי ולא בתוספתא, והביאוה כמה מן הראשונים, עיין באהצו"י, ריש עמ' 88. ועיין בשו"ת מהר"מ ב"ב סי' ק"ח ובמקבילות שצוינו לעיל, הערה 43. ועיין בהגהת הרמ"א בשו"ע או"ח סי' רפ"ב ס"ק ג', ובתוספות מהרש"ם בארחות חיים לר"ן כהנא שם אות ו'.