תוספתא כפשוטה על מגילה ג:כה

190-91. היוצא למלחמת הרשות חופר ויושב, חופר ומכסה שנ' וחפרת בה ושבת וגו'. בכי"ל: וחוזר ומכסה וכו', וכן תוקן ("חוזר") גם בכי"ע (כנראה, ע"י הסופר עצמו), וכן הגיה בח"ד מדעתו. ועיין הפירוש להלן ד"ה ומה שאמרו. ובר"מ ספ"ו מה' מלכים: ויתד תהיה לך על אזניך וגו', ובין שיש עמהן ארון, ובין שאין עמהן ארון כך הם עושים תמיד, שנא' והיה מחניך קדוש. ושערו בח"ד כאן ובאור שמח על הר"מ במקומו, שהמקור הוא מכאן. והריני כמוסיף על דבריהם, והוא שמיד בסמוך כתב ברפ"ז: אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם וכו'. וכבר תמה הראב"ד שם על דברי הר"מ שהרי כמה דברים שנמנו שם אין נוהגים במלחמת מצוה. ועיין בסה"מ עשין קצ"א שהר"מ בעצמו כתב שכל הדברים שמנה שם אינם נוהגים כלל במלחמת מצוה. ומשום זה שער הגר"ח הילר במקומו, שהמלים "אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות" שייכים באמת לספ"ו, ופ"ז מתחיל: ממנין כהן לדבר עם העם וכו'. וכמעט שאין כאן הגהה, שהרי כ"ה דרך כמה סופרים לסמן את הפרק בצד, בגליון. ועיין גם בר"מ ד' קושטא. ולפי השערה מסתברת זו דברי הר"מ הם דברי התוספתא כאן שמפורש בה "למלחמת הרשות", ומכל שכן מלחמת מצוה שהיה בה ארון. אבל בס' יראים השלם סי' תל"ב: ויתד תהיה לך על אזניך. פי' כשישראל יוצאין למלחמה היו מוליכין את הארון במלחמה עמהן, וצוה הקב"ה שינהגו בקדושה ובטהרה ויכינו יתד לחפור ולכסות צאתם וכו', ולמה כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, זה מחנה ארון. וכ"ה דעת החזקוני במקומו שאין מצוה זו נוהגת אלא בזמן הולכת הארון. 109 אבל מה שכתב שם שבשעת החנייה, שהיו מחיצות לארון לא הוצרכו לצאת מחוץ למחנה, אלא כל אחד חופר ברשותו ומכסה (וכל הלכה זו אינה נוהגת, איפוא, אלא בשעת המסעות גרידא) קשה איך אפשר ליחד "יד" (אתר) בשעת המסעות. וכן צ"ע מירושלמי עירובין פ"ה ה"א, כ"ב ע"ג, ובבלי שם נ"ה ב' ויומא ע"ה ב'. ומן התוספתא כאן שנקטה יציאת מלחמה אין ראייה לדבריו שהעיקר כאן ללמדנו דין "מלחמת רשות", כלומר שאין שם ארון, אבל במקום ארון בוודאי שאסור לפנות במחנה מק"ו. ומה שאמרו "חופר ויושב וחוזר ומכסה" פירושו שחוזר ומכסה לפני שהוא עומד, וכמו שאמרו בתמיד כ"ז ב': תוב וגלי, כסי וקום. ובמפרש שם: קודם שתעמוד עצמך כסה לאחר שעשית צרכיך. ועיין בבאר שבע שם, כ"ח סע"ד. ודורשים כאן "ושבת" כמו וישבת. 110 אבל בפסיקתא זוטרתי דברים כ"ג, י"ד: "לכך נאמר וחפרת בה ושבת שיהא (כ"ה שם ע"פ הגהות כ"י שבידי) עומד וחוזר ומכסה", כלומר שאינו צריך לכסות כשהוא יושב. ועיין מ"ש להלן בפנים שו' 91–92, ד"ה ובבבלי. וברייתא זו באה לכאן משום הסיפא שנשנית יחד עם הלכה מעין שלנו (עיין מ"ש להלן) גם בספרי כי תצא פיסקא רנ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 281. והסיפא נשנית אגב מה ששנינו לעיל, שו' 78, פניהם כלפי העם ואחריהן כלפי קודש וכו'.