תוספתא כפשוטה על נדרים ד:ט
תוספתא כפשוטה על נדרים · Tosefta Kifshutah on Nedarim 4:9
Open in the reader →135. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה וכו'. וכ"ה בכי"ע, אבל בד ובכי"ו כבר נשנית לעיל, ושם מקומה הנכון, עיין מ"ש לעיל, שורה 32–33, ד"ה היה.
236-38. אמ' קונם לביתך שני נכנס, וטיפת צונן שאני טועם לך, מותר ליכנס, ולרחוץ עמו בצונן, ואסור לוכל ולשתות. וכ"ה ("ולרחוץ") גם בד. אבל בכי"ע: קונם לעיר 53 וכ"ה בקג"נ. והיא, כנראה, ט"ס. שאני נכנס וכו' מותר ליכנס ולשתות 54 אצל צוקרמנדל בטעות: ולרחוץ. ואף בקג"נ: ולשתות צונים . צונן וכו'. וכן במשנתנו ספ"ח: מותר לכנס לביתו ולשתות ממנו צונין וכו'. ונראה שהנכון כגירסתנו וכגירסת ד, ומותר לרחוץ עמו בצונן, אבל לשתות עמו צונן אסור, וכפי שמסיימת התוספתא: ואסור לוכל ולשתות. וכן, כנראה היתה הגירסא לפני כל הראשונים הנ"ל, 55 לעיל שו' 32–33, ד"ה היה. ולפיכך לא העתיקוה, שהרי היא חולקת במפורש על משנתנו, ואינה הלכה. ובב"י טיו"ד סי' רי"ח (קרוב לסופו. ועיין בכ"מ פ"ח מה' נדרים ה"י) תמה מבבא זו על שיטת הרא"ש שפוסק 56 בפסקיו כאן ספ"ח ובפירושו כ"א א'. שמותר גם באכילה ושתייה. ובשו"ת מהר"א ששון סי' קנ"ד, כתב על פסק הרא"ש וסייעתו: "לא ראו אותה (כלומר, את התוספתא), או שמא לא היה כן בנסחתם", ולפי דברינו אין צורך בכך, ולא השגיחו בה משום שהיא חולקת על משנתנו, ואינה הלכה. ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"ה וסי' ק"י הנ"ל (לעיל, שו' 32–33, סד"ה בכל אופן), ומ"ש דו"ז (אחי אם אבי) הגר"מ הלוי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' ס"ח, אות י"ב ואילך.