תוספתא כפשוטה על נדרים ה:ו

126-27. ר' יהודה בן בתירה אומ' פותחין לו פתח לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. וכ"ה ("ובכבוד בניו") גם בד ובכי"ע. ובמשנתנו פ"ט מ"ט: "פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו" ולא נזכר שמו של התנא בשום נוסח. ובירושלמי שם (מ"א ע"ג): תני ר' יודה בן בתירה או' אין פותחין לאדם אלא בכבוד עצמו בלבד וכו', דלא תיסבור כר' יודה בן בתירה. ולפיכך קרוב בעיני שצ"ל לפנינו: לבכבוד בניו, כלומר, לא בכבוד בניו (כמו שהגיהו המפרשים), וכן מצוי במקורות שחברו את הלמי"ד השלילית למלה שלאחריה (דוגמת לחולין = לא חולין), עיין מ"ש לעיל, ח"ב, עמ' 726, 794, הערה 17, ח"ג, עמ' 498, ח"ה עמ' 1255, הערה 32, שם, עמ' 1328, ועיין בעיקר מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 728, הערה 78, בשם תרגומו היוני של סומכוס. אבל אפשר ג"כ שהסופרים הוסיפו "ובכבוד בניו" משום שחשבוה לפיסקא ממשנתנו. ועניין הפתיחה התבאר במשנתנו הנ"ל.

227-28. אמ' לו ר' ישמעאל זכיתה בה ובכלים שעליה. במשנתנו ספ"ט: ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה, אמר לו ר' ישמעאל, בני, לזו נדרת, אמר לו, לאו. והתירו ר' ישמעאל. באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנולתן. ובירושלמי שם (מ"א ע"ג): עשה לה עין של זהב, שן של זהב, כלשון הזה אמר לו, זכה במה שעליה. ובבבלי ס"ו ב': תנא שן תותבת היתה לה ועשה לה ר' ישמעאל שן של זהב משלו. ופירש במיוחס לרש"י ששן התותבת שלה היתה עומדת בכיעור, והחליפה ר' ישמעאל בשן של זהב, ועיין גם בפי' ר"א מן ההר ובמאירי. אבל בכי"מ שם: תנא שן תותב' עש' לה ר' ישמע'. ולגירסא זו היתה חסרה לה שן לאשה זו, ור' ישמעאל עשה לה שן תותבת. 28 אבל ברור שגם שם צ"ל: שן תותבת [של זהב] עש' לה, כגירסת כל המסורות, וכן משמע קצת מן ההספד על ר' ישמעאל, שהשתמשו בפסוק של ש"ב א', כ"ד ("עדי זהב"), ואשר ל"עין של זהב" שבירושלמי, בק"ע מחק אותה, ועיין מ"ש ע"ז ד"ר יוליוס פרויס בספרו ביבליש־תלמודישע מדיצין וכו', עמ' 324, והוא העיר שם על האפיגרמה של XII .23) Martialis): בלי בושה את משתמשת בשנים ובשערות [במחיר] קנויות, ומה תעשי ביחס לעין, ליליאה, אותה אי אפשר לקנות. וספק גדול אם בזמנו של ר' ישמעאל כבר השתמשו בעין של זהב, עיין פרויס הנ"ל.

328-30. כשמת, מה היו אומ' לפניו, בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. וכע"ז גם במשנתנו ספ"ט. ובירושלמי ספ"ט: כתיב (ש"ב א', כ"ד) בנות ישראל על שאול בכינה וגו'. ר' יודה ור' נחמיה, חד אמר בנות ישראל ממש וכו'. ובבבלי ס"ו ב': כי שכיב ר' ישמעאל פתח עליה ההוא ספדנא הכי, בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה, המלבישכן וכו'. אבל בכי"מ חסר כ"ז, ושם: תנא שן תותבת עש' לה ר' ישמע' (עיין מ"ש לעיל). וכשמת ר' ישמעאל (ולא יותר). ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 687.