תוספתא כפשוטה על פסחים ב:טו
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 2:15
Open in the reader →132-33. מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך מעכו לכזיב וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל, בקג"נ ובעיטור הנ"ל. אבל בכי"ע: מעשה ברבן גמליאל ור' אילעאי שהיו מהלכין מעכו וכו'. ובכפו"פ פי"א, עמ' רע"ז (ד"ר ס"ה ע"א): מההיא דפר' הדר ומן התוספות מסכת פסחים פ"ב 43 כחילוק הפרקים לפנינו. דאמרי' התם מעשה בר"ג שהיה מהלך מעכו לכזיב וכו'. ובירושלמי ע"ז פ"א ה"ט, מ' ע"א: מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וכו'. ובוי"ר פל"ח, ג': רבן גמליאל היה מטייל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ור' אלעאי מאחוריו וכו'. ובבבלי עירובין ס"ד ב': מעשה בר"ג שהיה רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה ר' אליעאי מהלך אחריו וכו'. ובר"ח וכן בכ"י אוקספורד ועוד: מחמר אחריו, עיין דק"ס שם שציין גם לחגיגה י"ד כ'.
233. מצא גלוסקין אחד בדרך וכו'. וכע"ז בירושלמי (קלוסקין, כגי' כי"ל) ובבבלי הנ"ל. ובוי"ר הנ"ל: ראה ככר אחד מושלך בדרך, וכו', וגלוסקין היא עוגה, או עיגול, של פת חטים מנופות, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 66, ובהערה 20 שם.
333-34. אמ' לעבדו טבי טול וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: אמר לו, אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך. ובוי"ר חסרה פיסקא זו.
434. אמ' לו, מבגאי, טול גלוסקין זה וכו'. וכן בערוך ערך מבגאי: בראש גמ' דפרק הדר מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספת פסחים. וכ"ה (מבגיי, מבגי) גם בירושלמי ובוי"ר הנ"ל. ועיין בהערות בעל דק"ס בעירובין שם, ריש עמ' 261. ובב"ר פ"פ, ח', עמ' 961: שכם נסב ומובגיי קטע, ובשנו"ס שם: ומגבאי וכו'. ועיין בבלי מכות י"א א' ומ"ש בתוספות עירובין שם ד"ה שכוון.
535. מעיירות הללו של בורגנין אני וכו'. עיין תרביץ ש"כ, עמ' 281.
638. שחמץ של נכרי אחר הפסח מות' מיד. וכ"ה בירושלמי ובוי"ר הנ"ל (אלא שבוי"ר חסרה המלה "מיד"). ובבבלי הנ"ל: שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה. ובתוספ' רי"ד שם (י' ע"ג מן הספר): "פי' הא ברייתא היא בפ"ב 44 כחילוק הפרקים לפנינו. דתוספתא דפסחים, ומשמע התם שאחר הפסח היה זה המעשה, ומיכן מוכיח שהחמץ שנאסר בהנאה אסור ליתן אותו לגוי במתנה, שהרי ר"ג במתנה נתנה לגוי". וכוונת רבינו למלה "מיד" שבתוספתא, ומשום שמעשה ר"ג נסמך לרישא, שלאחר הפסח מיד, אם לא רבה חמץ, אנו חוששים שמא הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, ואסור בהנאה. ולא התיר רבן גמליאל אלא מפני שאנו הולכים אחרי רוב הולכי דרכים (שהיו גוים), ואלמלי כן לא היה נותן ר"ג את החמץ לגוי. ופירש רבינו שלא כרש"י ותוספות בעירובין ד"ה שהולכין. ועיין במהרש"א שם ומ"ש בהגהות יפה עינים לפסחים כ"ח א'.
738-39. ואין מעבירין על האוכלין. ירושלמי הנ"ל, דמאי פ"ג רה"ג, כ"ג ע"ג, בבלי הנ"ל, ב"מ כ"ג א'.
839. והולכין אחר רוב הולכי דרכים. שהם גוים, ולפיכך מותר בהנאה לאחר הפסח מיד, עיין מ"ש לעיל, שו' 38, ד"ה שחמץ.