תוספתא כפשוטה על פסחים ג:טז

150-51. מקום שנהגו לשאול שלום אבלים בשבת שואלין וכו'. וכ"ה הסדר (לשאול שלום וכו', להיות אבלים הולכין וכו') גם בד, בכי"ל ובקג"נ. אבל בכי"ע הסדר הוא: מקום שנהגו להיות הולכין אבילים וכו', מקום שנהגו לשאול וכו'. וכ"ה הסדר בריצ"ג הנ"ל ובתוה"א להרמב"ן, עניין ההוצאה, ל"ה ע"א. ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ז, ה' ע"ב, מו"ק פ"ג ה"ה, פ"ב ע"ד: תני במקום שנהגו לשאול בשלום אבילים בשבת שואלין. ובדרום שואלין. ר' הושעיא רובא (שהיה מן הדרום) אזל לחד אתר, וחמא אביליא בשובתא, ושאיל בון. אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. ולהלן שם מוכח שבגליל (ציפורי) לא היו שואלין. וכן מפורש במס' שמחות ספ"י. ועיין בבלי מו"ק כ"ג רע"ב ובריטב"א שם. ועיין ב"ר פ"ק, הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 1291, ובאהצו"י ברכות, עמ' 60, ובר"מ פ"י מה' אבל ה"א, ועיין בבלי שבת י"ב ב'. ועיין ברבעון תלפיות ניסן תשכ"א, עמ' 135.

251-53. מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה הולכין, מקום שנהגו שלא לילך אין הולכין. ובכי"ע: מקום שנהגו להיות הולכין אבילים אחר המיטה הולכין, והסיפא חסירה שם. ולפי גירסא זו אפשר לטעות שהכוונה שיש מקום שנהגו שהאבלים אינם הולכים אחרי המטה כלל. אבל בכי"ל: מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לפני המטה הולכין, אחר המטה הולכין. וכ"ה בקג"נ, ריצ"ג, עמ' ס"א הנ"ל, תוה"א להרמב"ן הנ"ל וא"ח ח"ב, ריש עמ' 573 (ובכולם: לאחר המטה). וכן מעתיק סתם (בלי הזכרת המקור) בטיו"ד סי' שנ"ט. 78 בד"ח שם נשמטו בטה"ד המלים "אחר המטה", אבל הן ישנן בב"י שם. ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד, ב' ע"ב: אית תניי תני הנשים מהלכות תחילה, והאנשים אחריהם, ואית תניי תני האנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה, שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דמר האנשים תחילה, מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהו מביטין בנשים. ובאבות דר"ן נו"ב פ"ט: מפני מה הנשים יוצאת בתחלה לפני המטה, מה הן אומרות אנו גרמנו לכל באי עולם שבאו לכאן. ועיין ב"ר ספי"ז, עמ' 160, ומה שהביא במיוחס לרש"י בשם ירושלמי משקין (ולפנינו במו"ק, וכן בשום מקום אחר בירושלמי ליתא). ובבבלי סנהדרין כ' א': ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יוצאות, לפני המטה יוצאות, ר' יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה יוצאות, 79 ומכאן במדרש אור עולם, במנוה"מ ח"ד, עמ' 519. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנ' (ש"ב ג', ל"א) והמלך דוד הולך אחר המיטה וכו'. ובמס' כלה פ"ג: תאנא שמונים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו . אבל בתוספות ר' יהודה לברכות כ' ב' כותב: ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי 80 לפנינו ליתא, וכנראה שמקומו היה בפ"ד שם, הוצ' ענעלאו, עמ' 74. שיותר משבעים (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 826, הערה 14) אלף כהנים חלוצי כתף יצאו לפני מטתו של אהרן. ועיין הלשון בבבלי ב"ק י"ז א'. והמנהגים השונים הללו היו קיימים אף אצל אומות העולם, עיין מ"ש שמואל קליין בספרו (גרמנית) מות וקבורה בא"י בזמן התנאים (ברלין 1908), עמ' 48, הערה 2. ברם קשה להעמיס את המנהגים הנ"ל בלשון התוספתא, ולפי פשוטה פירושה שיש מקומות שנהגו שהאבלים, ואף הנשים בכלל, יוצאים לפני המטה, ויש מקומות שהאבלים יוצאים אחרי המטה, ובמקומות שהזכרנו לעיל מדברים במלווי המת שאינם אבלים, ואינם עניין לתוספתא שלנו, ובה לא חילקו כלל בין אנשים לנשים.