תוספתא כפשוטה על פסחים ה:יב

147-48. חמש חבורות שנתערבו פסחיהן נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה של אותה חבורה הוא. וכ"ה ("חמש חבורות") אף בד ובכי"ל. אבל בכי"ע: שתי חבורות שנתערבו וכו'. ובצפנת פענח פ"ט מה' אישות הי"ד (ופ"ב מה' גירושין ה"ג ופ"ד מה' איסורי ביאה ה"כ) חידש שדווקא ביותר מב' חבורות, שאם הוא מתיר פסח אחד עדיין אין השאר מותרים שהרי הם נשארים בספק, נאמן, אבל בשתי חבורות, מכיוון שאם מאמינים לו על שלו יותר גם השני, אינו נאמן. ולפי גירסת כי"ע מפורש שלא כן הוא. אלא שאף לפי גירסת כי"ע עדיין אינו מבורר אם הותר הפסח השני, שהרי אצל פסח השני הוא אינו מבני הבורה, והוא כשאר עד אחד שאינו נאמן בדיני ממונות להעיד שהפסח הוא של אחר. ועל שלו הוא נאמן, משום שלגבי דידיה לעולם לא נתערב הפסח, שהרי הוא מכירו, ואין מי שמערער עליו, ומיגו שהוא מהימן לגבי דידיה נאמן אף לגבי שאר בני חבורה. ואפשר שיהא נאמן אף על השני, שאין מעיד עליו אלא על של עצמו, עיין בירושלמי כתובות פ"ב ה"י, כ"ו ע"ד, ומ"ש בפירושי להלכות הירושלמי להר"מ, עמ' מ"ו אות ח', ובהערה 16 שם. ועיין ירושלמי יבמות פ"ב הי"א ומ"ש בטל תורה (בהשמטה ליבמות) ובפירוש הרדב"ז שם. ועיין באו"ש פט"ז מה' סנהדרין ה"ו שהעיר על דברי בעל הנוב"י מהדו"ק אה"ע סי' ס"ט והסיק שם שהפסחים האחרים הם פסולין בין כך ובין כך, מפני היסח הדעת, מה שאין כן הפסח שהוא מעיד עליו, שהרי לגבי דידיה מעולם לא נתערב, עיי"ש.